אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי נ. עין יהב מושב עובדים להתישבו

פסק-דין בתיק ע"א 5374/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5374/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: אגרקסקו - כרמל חברה ליצוא חקלאי נ ג ד המשיבים: 1. עין יהב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית 2. עו"ד ורו"ח ד"ר שלמה נס ורו"ח אליעזר שפלר 3. אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) 4. הכונס הרשמי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 09.07.2013 בפר"ק 16956-09-11 שניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשייך תאריך הישיבה: י"ד בטבת התשע"ה (5.1.2015) בשם המערערת: עו"ד אביתר קנולר; עו"ד רונן נאוי בשם המשיב 1: עו"ד נדב מיארה; עו"ד גיל רון; עו"ד דן גינר בשם המשיבים 3-2: עו"ד קורן דרוקר בשם המשיב 4: עו"ד טובה פריש פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה ו' אלשיך) בפר"ק 16956-09-11 מיום 9.7.2013 בה הורה בית המשפט המחוזי להעביר לידי המשיב 1 (להלן: מושב עין יהב), "תחנת טרנזיט" לשיווק תוצרת חקלאית, אשר נבנתה על מקרקעי המושב והופעלה על-ידי חברת אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ, טרם פירוקה ומכירתה כ"עסק חי" לקבוצת ביקל. המערערת היא אגרקסקו "החדשה" בגלגולה שלאחר הפירוק והמכירה, כאמור ולמען הבהירות תכונה להלן אגרקסקו ה"ישנה" (המשיבה 3) - אגרקסקו, ואגרקסקו "החדשה" תכונה להלן - המערערת. 1. בין אגרקסקו ומושב עין יהב נחתם ביום 25.12.2007 הסכם אשר לפיו התחייבה אגרקסקו להקים ולהפעיל את תחנת הטרנזיט האמורה לטובת מושב עין יהב במשך 20 שנים (להלן: הסכם ההפעלה). תחנת הטרנזיט אכן הוקמה אך פעילותה הופסקה, לטענת מושב עין יהב, החל מחודש יוני 2011 עם כניסתה של אגרקסקו להקפאת הליכים ולאחר מכן, להליכי פירוק. מפרקיה של אגרקסקו ניסו לשמור על פעילות החברה ולמכור אותה כעסק חי וביום 11.10.2011 אישר בית המשפט המחוזי את מכירתה של אגרקסקו כאמור לקבוצת ביקל. ביום 6.11.2011 אושרה המכירה גם על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. מושב עין יהב טען כי אגרקסקו הפרה את הסכם ההפעלה שנחתם בין הצדדים, בשני מובנים: ראשית בשל אי-הפעלתה של תחנת הטרנזיט החל מחודש יוני 2011 ושנית בשל מכירתה של אגרקסקו, לרבות זכויותיה והתחייבויותיה על פי הסכם ההפעלה לקבוצת ביקל. לשיטת מושב עין יהב, לא היה מקום להעביר לקבוצת ביקל את הזכויות וההתחייבויות על פי הסכם ההפעלה ללא אישורו ובכך לכפות עליו יחסים חוזיים לאורך שנים עם צד שעמו לא התקשר בהסכם לכתחילה. בגין הפרות אלה שלהן טען, הגיש מושב עין יהב בהליך הפירוק בקשה למתן הוראות ובה התבקש בית המשפט להורות על סילוק ידה של המערערת מתחנת הטרנזיט, להצהיר כי סעיף 3.2 להסכם ההפעלה הופר על-ידי אגרקסקו וכי בשל כך זכאי מושב עין יהב לקבל לידיו את התחנה וכן לקבוע כי מכירת הזכויות והחובות של אגרקסקו בכל הנוגע להסכם ההפעלה של התחנה לקבוצת ביקל נעשתה שלא כדין ועל כן דינה להתבטל. 2. הצדדים ביקשו מבית המשפט המחוזי להשהות את בירור הבקשה עד למיצוי ההידברות ביניהם בעניין זה, אך המגעים לפשרה שקיימו נקלעו למבוי סתום ובעקבות כך החליט בית המשפט המחוזי לדון בבקשת מושב עין יהב בלא שזימן את הצדדים לדיון ובלא שמיעת ראיות, בהסתמכו אך ורק על כתבי הטענות שהגישו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן היה להמחות את זכויותיה של אגרקסקו על פי הסכם ההפעלה לקבוצת ביקל מן הטעם שאין בהסכם בין אגרקסקו לעין יהב איסור מפורש על המחאת זכויות. בכך דחה בית המשפט את טענת מושב עין יהב להפרת הסכם ההפעלה בעילה זו. לעומת זאת קיבל בית המשפט קמא את טענת מושב עין יהב כי אגרקסקו הפרה את הסכם ההפעלה משום שלא הפעילה את תחנת הטרנזיט במשך מספר חודשים. כמו-כן קיבל בית המשפט את טענת מושב עין יהב כי חלה בהקשר זה הוראת סעיף 3.2 להסכם ומכוחו קבע כי מושב עין יהב זכאי לסעד הקבוע באותו הסעיף קרי: העברת תחנת הטרנזיט לידיו. עוד חייב בית המשפט המחוזי את אגרקסקו לשלם למושב עין יהב הוצאות בסך 75,000 ש"ח, מתוך קופת הפירוק. 3. בערעור דנן טוענת המערערת כי הפירוש שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לסעיף 3.2 של הסכם ההפעלה הוא שגוי ולשיטתה, סעיף 3.2 להסכם כלל אינו רלוונטי בנסיבות העניין. עוד טוענת המערערת כי גם אם אי-ההפעלה הזמנית של תחנת הטרנזיט גרמה נזק למושב עין יהב, אין מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המצדיקה סעד כה קיצוני לפיו מועברת לידי מושב עין יהב כל תחנת הטרנזיט, אשר בהקמתה הושקע סכום של כ- 14 מיליון ש"ח. מושב עין יהב טוען מצידו כי דין הערעור להידחות וכי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חלה בנסיבות העניין הוראת סעיף 3.2 להסכם. מושב עין יהב מוסיף וטוען עם זאת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתיר את המחאת הסכם ההפעלה שנקשר בינו ובין אגרקסקו לקבוצת ביקל במסגרת רכישת אגרקסקו כ"עסק חי". לשיטת מושב עין יהב, הוא לא הסכים להתקשר בחוזה עם קבוצת ביקל ומשכך אין מקום לכפות עליו חוזה ארוך טווח עמה. 4. לאחר עיון בטענות שהעלו הצדדים בכתב ובעל פה ולאחר "פסק זמן" שאותו ביקשו הצדדים גם בשלב הערעור לצורך מיצוי המגעים ביניהם (שכשלו בשנית), הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. זאת ככל שהדבר נוגע לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש להחיל בנסיבות העניין את הוראת סעיף 3.2 להסכם ההפעלה. סעיף 3.2 להסכם קובע כך: "3.2 אם אגרקסקו תחליט להפסיק את הפעלת הטרנזיט לפני תום 20 שנים מסיבה שאינה נובעת מהפרת עין יהב את ההסכם, אזי תמסור אגרקסקו את תחנת הטרנזיט לחזקתה של עין יהב לרבות כל הבנוי בה (למעט יחידות קירור וכל ציוד נייד אחר). במקרה שתאלץ אגרקסקו להפסיק את הפעלת תחנת הטרנזיט לפני תום 20 שנה בשל הפרת ההסכם על ידי עין יהב, עין יהב תפצה את אגרקסקו על ההוצאות שהוציאה עבור בניית הטרנזיט במכפלת החלק היחסי של תקופת הפעלת תחנת הטרנזיט שנמנעה מאגרקסקו בכפוף להצגת חשבוניות. גם במקרה זה תהיה אגרקסקו רשאית לקחת עמה את יחידות הקירור וכל הציוד הנייד" (הדגשה הוספה). בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, אנו סבורים כי התרחיש שאליו מתייחסת הרישא של סעיף 3.2 להסכם המובא לעיל, מדבר על החלטה שתקבל אגרקסקו להפסיק את הפעלת התחנה טרם שנקפה מלוא תקופת ההסכם (20 שנים). זה איננו התרחיש שקרה במקרה שלפנינו, בו הופסקה באופן זמני פעילות התחנה בשל כך שאגרקסקו נקלעה לחדלות פירעון ומונו לה נאמן (בשלב הקפאת ההליכים) ומפרק זמני (בשלב הפירוק), אשר מכר את עסקיה לקבוצת ביקל באישור בית המשפט. במילים אחרות, מדובר בהפסקה כפויה שנבעה ממצבה הכלכלי והמשפטי של אגרקסקו ולא בהפסקה שנבעה מהחלטה שקיבלה אגרקסקו, כאמור בסעיף 3.2 רישא. משכך, נראה כי לא היה מקום להחיל על המקרה דנן את הוראתו של סעיף זה ולהעניק למושב עין יהב את הסעדים שנקבעו בו ונועדו למצב דברים שונה בתכלית. 5. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי ושב וציין כי בשל אי-קיום דיון במעמד הצדדים ואי-שמיעת ראיות, הוא התקשה לקבוע ממצאי עובדה בסוגיות שונות הצריכות לעניין (ראו, למשל, עמ' 1 ו-6 להחלטה). נוכח דבריו המפורשים של בית המשפט בעניין זה וכן נוכח המסקנה שאליה הגענו ולפיה אין מקום להחיל בנסיבות המקרה את הוראת סעיף 3.2 רישא להסכם ההפעלה, אנו סבורים כי מן הראוי להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שישמע ראיות במחלוקות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים, ויכריע בשאלה האם בנסיבות העניין הפרה אגרקסקו את חוזה ההפעלה כלפי מושב עין יהב ואם כך, מהם הנזקים שנגרמו למושב עין יהב בגין הפרה זו ומהם הסעדים שזכאי להם מושב עין יהב, אם בכלל, בנסיבות העניין. למען הסר ספק, נדגיש כי הדיון מוחזר לצורך בירור טענת ההפרה ככל שהיא מתייחסת לאי-הפעלת תחנת הטרנזיט, ואילו באשר לקביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להמחאת הזכויות לקבוצת ביקל במסגרת מכירת אגרקסקו כ"עסק חי" על-ידי המפרק הזמני, לא ראינו מקום להתערב. 6. סוף דבר - החלטתו של בית המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת להחלת ההוראה שבסעיף 3.2 להסכם ההפעלה מבוטלת ואנו מורים כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון ויכריע בשאלות כמפורט בסעיף 5 לעיל. צו עיכוב הביצוע שניתן במסגרת הליך הערעור (החלטת כב' השופט עמית ביום 11.8.2013) ימשיך בשלב זה לעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בהליך מתן ההוראות. נוכח התוצאה שאליה הגענו מבוטל גם החיוב בהוצאות שהטיל בית המשפט המחוזי על קופת הפירוק. ולבסוף, אנו מורים כי מושב עין יהב ישלם לקופת הפירוק הוצאות בערעור ושכר טרחת עורך הדין בסך 35,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ה (‏12.2.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13053740_V18.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il