מאיר מזרחי נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב התכנון המקומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5372/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5372/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: מאיר מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב התכנון המקומי רמת השרון 2. ראש עיריית רמת השרון - יצחק רוכברגר 3. עיריית רמת השרון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רונן בנדק בשם המשיבים: עו"ד יצחק גלאור פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העותר מחזיק בעסק לממכר צמחים, דברי-ירק ומוצרי במבוק על גבי מקרקעין המצויים דרומית לצומת גלילות, באזור "פי גלילות", בחלקה 7 בגוש 6619 בתחום העיר רמת השרון, והשייכים – על פי רישומם – בחלקם לעירית רמת השרון ובחלקם למינהל מקרקעין ישראל. בעבר הרחוק החזיק העותר בעסק של משתלה במקרקעין אחרים ברמת השרון, בקרבת צומת מורשה, שהופקעו בינואר 1984 לצורך סלילת כביש במתחם. לפנים משורת הדין, כעולה ממסמכים שצורפו לכתב העתירה, קיבל העותר פיצוי בסך 80,000 דולרים ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, הורשה לו להקים במקרקעין באזור גלילות חממה ואף ניתן לו לסירוגין רשיון רוכלות, ונוהלו מגעים בין הגורמים השונים כדי להסדיר את מעמדו במקרקעין. תוצאותיהם של מגעים אלה אינן ברורות, אולם מכל מקום, אין חולק כי העותר ניהל עסק במקרקעין בסוף שנות ה-80', במהלך שנות ה-90' ובשנת 2005 (עניין הרציפות אינו ברור אף הוא; לטענת העותר נוהל העסק ברציפות בכל השנים הללו), וכי עירית רמת השרון הנפיקה לו כאמור רישיונות ל"רוכלות בירק ודברי במבוק (משתלה)", וזאת מעת לעת (לכתב העתירה צורפו העתקי רישיונות תקופתיים מן השנים 1990-1986, 1999-1998 ו-2005); אך בנובמבר 2005 לא חודש רשיון הרוכלות משנמצא כי מתנהל במקום מסחר ברהיטים עתיקים. ביני לביני שונה ייעוד הקרקע משטח ציבורי פתוח לאזור מעורב למגורים, שעה שנכנסה לתוקף ביום 9.11.04 תכנית רש/800. ביום 12.9.05 הוציאה המשיבה 1 לעותר צו מינהלי להפסקת בניה בשל עבודה שבוצעה ללא היתר. כן הוציאה צו הריסה מינהלי למבנה סככה של העותר, כ-900 מ"ר גודלו, ביום 6.10.05 (חלק מן המסמכים המצורפים מתייחסים ליום הוצאת הצו כ-9.10.05). בקשה שהוגשה לביטול הצו נדונה בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון, ונדחתה. העותר ביקש את עיכוב ביצועה של ההחלטה בערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. נוסף על כך, הוציאה עירית רמת השרון כנגד העותר ביום 18.1.06, בעקבות המלצות משטרת ישראל, צו מינהלי להפסקת ניהול עסק, שאף לגביו נתבקש ביטול בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון, ואף בקשה זו נדחתה. בקשות שהגיש העותר לעיריה לחידוש רישיון הרוכלות סורבו. אף בעניין זה פנה העותר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט (השופטת לבהר-שרון) דן במאוחד בשני הערעורים לגופם (תיק ב"ש 93771/05, 90358/06 בעפ"א 88029/06 ובעפ"א 80380/05). בהחלטתו מיום 19.6.06 ניתן תוקף להסדר בין הצדדים, לפיו עוכב הביצוע בשני הערעורים למשך שנה מיום מתן ההחלטה, ונכתב בה כי "בתום השנה יהרס המבנה ולא ינתן רישיון עסק מעבר לתום השנה מהיום". בהחלטה צוין עוד, כי העותר רשאי לפנות ולפעול לקבלת היתר ורישיון, אך לא תהיה כל התחייבות מצד העיריה. נוסף לאמור יצוין, כי העותר פנה, על פי דבריו בכתב העתירה, בתביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 1942/06), לשם בירור מעמדו במקרקעין והסדרתו, לאחר שלטענת העותר, הובטח לו כי הקרקע תוחכר לו. ב. את העתירה הנוכחית הגיש העותר באמצעות אפוטרופסו (נמסר כי העותר הוא חסוי), בְּבקשה כי יעוכב צו ההריסה למבנה, וכי תינתן הוראה לעיריה ליתן לעותר רישיון עסק זמני. העותר טוען לסעד מן הצדק בהנמקה של נסיבות מיוחדות, ונוכח קיומו של הליך תלוי ועומד בעניינו. בין נימוקיו הוא מציין, כי סירובה של העיריה להעניק לו רישיון נומק באי-התאמה בין הגדרת הרוכלות לבין עסקו הממוקם במבנה, אף כי העיריה לא נמנעה במשך שנים ארוכות מהענקת רישיון עסק של רוכלות חרף ידיעתה על טיבו של העסק ועל ניהולו מתוך מבנה. כן נטען בעתירה, כי עבודות הבנייה שבוצעו בעסקו של העותר היו הכרחיות כדי לשמור על עסקו, שהוחזק במבנה של "בניה קלה", מפגעי מזג-האוויר ומסחף אדמה ופסולת, אשר נגרם בחלקו, כך נטען, כיוון שהעיריה לא נקטה פעולות שימנעו את הסחף ואת השלכת הפסולת באותו אזור. לטענת העותר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.6.06 נועד לאפשר לו לפעול, במהלך השנה בה עוכב הביצוע, לקבלת רישיון עסק - וכך אמנם עשה, הן בפניותיו לעיריה, והן בתביעתו האזרחית בעניין המקרקעין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ג. המשיבים טוענים בתגובתם כי העתירה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, על מנת לטרפד ולעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.6.06, שהוא פסק דין סופי וחלוט. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, כמו גם בשל אי-מיצוי הליכים, ניהול הליכים מקבילים, ואף העדר ניקיון כפיים והעלמת עובדות בידי העותר, בשל מחדלו לפרט בכתב עתירתו – כך נטען – את הפיצוי הכספי שקיבל בעבור פינויו ממשתלתו באזור צומת מורשה. את הצוים המינהליים והשיפוטיים שניתנו נגדו ואת עמדת מינהל מקרקעי ישראל, שהובעה בעבר, כי לעותר אין כל זכות בקרקע. כן נטען, כי על העתירה להידחות על הסף בשל שיהוי בהגשתה ובשל אי-צירופו של מינהל מקרקעי ישראל כצד לה. לגופו של עניין נטען, כי כנגד העותר נוהלו שני הליכים משפטיים - במישור הפרת דיני התכנון והבנייה, שבגדרו הוצא צו ההריסה המינהלי, ובמישור דיני רישוי עסקים, שבגדרו ניתן לעותר צו להפסקת ניהול עסק וסורבו בקשותיו למתן רישיון עסק – וכי אין מקום להכשיר "מסלול עוקף" להליכים אלו בגדרי עתירה זו. ד. לאחר עיון בכתב העתירה, בבקשה למתן צו ביניים ובתגובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי אין בידינו להיעתר לעתירה. לא למותר לציין, כי העתירה הוגשה ביום 18.6.07 (דהיינו, יום אחד בטרם נסתיימה תקופת עיכוב הביצוע בת השנה עליה הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מ-19.6.06). ה. שני ראשים לעתירה שבפנינו – צו ההריסה המינהלי ורישוי העסק – וכל אחד מהם נדון בערכאות המשפטיות המוסמכות לכך. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות הערכאות המוסמכות בעניין צוי הריסה מינהליים (בג"צ 885/07 אבו גאליה אלחלאם נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה (טרם פורסם); בג"צ 1876/03 יונה פלג נ' עיריית תל אביב (לא פורסם)). בעניין אחר נאמר: "למעשה, שעה שקיים צו הריסה חלוט, שאין עליו ערעור, מבקשת העותרת, בגדר העתירה שלפנינו, גם צו ביניים שיאסור על ביצוע ההריסה על-פי אותו צו. לדידי, אין מקום לכך שבית-משפט זה יפתח בפני העותרת את הדרך למסלול 'עוקף' זה. לא לכך נועדו ההליכים בבית-המשפט הגבוה לצדק" (בג"צ 6309/06 מושב הודיה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) (השופט ד' חשין)). אף בכל הנוגע לסוגיית רישוי העסק הדברים דומים. התבקשנו בעתירה להורות לעיריה ליתן רישיון עסק לעותר, אולם גם בעניין זה אין בית משפט זה הכתובת; ונזכיר, כי סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים משתרעת גם על עתירות שנוגעות להעדר החלטות או למחדלים של הרשות המקומית (בג"צ 9207/05 מלון נפטון בע"מ נ' עיריית אילת (לא פורסם); בג"צ 7344/04 אמיל נ' מועצה מקומית גבעת שמואל (לא פורסם)). יוזכר אף כי בקשתו של העותר לביטול הצו המינהלי להפסקת רישיון העסק נדונה כדבעי בבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו החלטתו בב"ש 60/05 מיום 8.1.06, שצורפה לתגובת המשיבים המקדמית). לא למותר להזכיר שוב, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.06 לעכב את ביצוע הצוים למשך שנה - "כאשר בתום השנה יהרס המבנה ולא ינתן רישיון עסק מעבר לתום השנה מהיום" - ניתנה בהסכמת הצדדים; קרי - אף בהסכמת העותר, המנסה בעתירתו זו להשיג על ההחלטה בעקיפין, ואף מטעם זה אין בידינו לקבל את העתירה. ו. איננו נעתרים איפוא לעתירה. בנסיבות, ומשלא ביקשו זאת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' באב התשס"ז (17.7.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07053720_T03.doc הג + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il