פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5371/00
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיבים: 1. יוסף אלקורען
2. איסמעיל אלקורען
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום 11.6.2000
בת.פ. 8010/00 שניתן על-ידי כבוד
השופטת ח' סלוטקי
תאריך הישיבה: ד' בחשון תשס"א (2.11.2000)
בשם המערערת: עו"ד א' מור-אל
בשם המשיב 1: עו"ד ע' מסארוה
בשם המשיב 2: עו"ד מ' סלע
שירות המבחן: גב' זהבה מור
פ ס ק - ד י ן
במהלך שבוע אחד, בחודש דצמבר 1999, ביצעו המשיבים מעשה שוד וניסיון למעשה שוד בתחנת דלק שעל שפת ים המלח. במהלכו של אותו שבוע היו השניים מעורבים גם בביצוע עבירת גניבה וכן בביצוע עבירה של קבלת דבר במירמה. משהורשעו המשיבים בארבע הפרשיות הללו, על יסוד הודיותיהם, ביקש המשיב 1 להודות בכתב אישום נוסף שהיה תלוי ועומד כנגדו, על-מנת שגם העבירות שיוחסו לו בתיק האמור - סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואיומים - תובאנה על-ידי בית המשפט בחשבון בקביעת עונשו; ומשהודה המשיב 1 בעובדות האישום הנוסף, הרשיעו בית המשפט גם בשתי העבירות הנוספות. לאחר שקיבל תסקירי מבחן ביחס לשני המשיבים גזר בית המשפט על המשיב 1 שלוש שנות מאסר בפועל ועל המשיב 2 שלושים חודשים מאסר בפועל. בנוסף לכך נגזרו, על כל אחד מן השניים, עשרים וארבעה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים.
בערעורה על גזר הדין טענה המדינה כי העונשים שהוטלו על המשיבים אינם הולמים את חומרת המעשים שבעטיים הובאו לדין. עיקר הדגש הושם על מעשה השוד בתחנת הדלק, שבוצע על-ידי המשיבים תוך שימוש באלימות כלפי המתדלק, שהוכה על-ידם במקל וספג חבלות ממשיות. הסניגורים תמכו יתדותיהם בנימוקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי, שייחס משקל לגיליהם של המשיבים, האחד כבן 21 והשני כבן 20, ולעברם הנקי. כן סמכו על ההערכה הכלולה בתסקירי שיות המבחן, על-פיה הפיקו המשיבים לקח ראוי מהענשתם במאסר וקיום סיכוי שלא ישובו לסורם. לא זה בלבד, אלא ששירות המבחן אף הצביע על החשש, כי לעניין תיקונם של המשיבים החמרה בעונשיהם עלולה להצמיח רעה תחת טובה.
נראה לנו כי העונשים שנגזרו על המשיבים בערכאה הראשונה אכן חרגו לקולה מנורמת הענישה הראויה לעבירות החמורות בהן נמצאו אשמים. עם זאת לא שוכנענו, כי לאור גיליהם, עברם הנקי, הערכותיו של שירות המבחן והעובדה שכל העבירות בוצעו על-ידם בתוך פרק זמן כה קצר, יהיה זה נכון להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, וחרף קבלת עמדתה של המדינה כי מעיקרה ראוי היה לגזור למשיבים עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות יותר, הננו מחליטים לדחות את הערעור.
ניתן היום, ד' בחשון תשס"א (2.11.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00053710.F03