פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 537/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים
2. בית הדין השרעי האזורי חיפה
3. כב' הקאדי עבד אל חכים סובחי סמארה-נשיא בית הדין השרעי לערעורים
4. כב' הקאדי זיאד חאלד להואני
5. כב' הקאדי ד"ר איאד אחמד זחאלקה – מנהל בתי הדין השרעיים
6. כב' הקאדי מאמון חסן כנעאן
7. עו"ד מוחמד דיק
8. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ריאד חאג'; עו"ד עינב רוזנפלד
פסק-דין
השופט ג' קרא:
עניינה של העתירה שלפניי, שהוגשה נגד בתי הדין השרעיים שבפניהם נדון עניינו של העותר והקאדים העומדים בראשם, בבקשת העותר להורות למשיבים לקבוע כלל לפיו יתבטל השימוש הבלעדי בשפה הערבית במערכת בתי הדין השרעיים וכי כתבי הטענות של המתדיינים, פרוטוקול הדיון והחלטות שיפוטיות בבתי הדין השרעיים יירשמו גם בשפה העברית, בנוסף לשפה הערבית, או בשפה העברית בלבד; כי בתי הדין השרעיים יישאו בהוצאות התרגום של החלטות שיפוטיות ופרוטוקולים של דיונים בתיקים בהם מוגשות עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק או כאשר החלטות של בתי הדין השרעיים נדרשות בערכאות שונות במערכת המשפט; לבטל את החלטת בית הדין השרעי לערעורים בתיק 419/2020, בו ניתן פסק הדין בערעור ביום 11.1.2021 ואשר דחה את ערעור העותר על החלטת בית הדין השרעי בחיפה בתיק 1200/2020 בעניין אישרור נישואין וכשרות יוחסין של קטין מיום 17.12.2017. החלטה זו אשר ניתנה בבית הדין השרעי האזורי, דחתה את בקשת העותר לסילוק התובענה שהוגשה נגדו בטענת היעדר סמכות מקומית ופורום לא נאות (מאחר שלטענת העותר, ההליך – המתנהל בינו לבין בת זוגו – צריך להתברר בבית הדין השרעי בטולכרם בו מתנהל תיק הגירושין של בני הזוג) וחייבה את העותר להגיש כתב הגנה תוך שבועיים; כי בית המשפט יקבע כלל לפיו סמכות מקומית – דוקטרינת פורום לא נאות – חלה על בתי הדין השרעיים; לקבוע כלל של חובת נוכחות המתדיינים בבתי הדין השרעיים לכל דיון למעט חריגים; לקבוע כלל לפיו אין לקבל בבתי הדין השרעיים ייפוי כוח מטעם מתדיין זר המתגורר מחוץ לגבולות מדינת ישראל, כאשר ייפוי הכוח לא נחתם בנוכחות בא כוח הצד המתדיין והאזהרה לא בוצעה בהתאם להוראות פקודת הראיות; ולקבוע כלל האוסר על בתי הדין השרעיים לאשרר מסמך המפליל מתדיין או מביא לביטול של איסור חוקי כמו ריבוי נישואין.
לטענת העותר, השימוש הבלעדי בשפה הערבית בבתי הדין השרעיים פוגע במתדיינים ובעורכי הדין. עוד טוען העותר כי התערבותנו נדרשת לשם מתן סעד מן הצדק. בעתירה, העותר חוזר באריכות על הטענות שטען בערעור שהגיש לבית הדין השרעי לערעורים, ושעיקרן טענות פורום בלתי נאות והעדר סמכות של בית הדין השרעי להכריע בסכסוך.
לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, לפיו בית הדין השרעי האזורי לא יידון בתיק מס' 1200/2020 המתנהל בפניו, עד למתן הכרעה בעתירה. הבקשה לצו ביניים נדחתה בהחלטתי מיום 11.2.2021.
דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובה.
הלכה פסוקה היא כי "בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זאת. התערבות בהחלטותיו של בית דין דתי מוגבלת למקרים חריגים וקיצוניים של חריגה מובהקת מסמכות, עיוות דין ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (ראו למשל: בג"ץ 2695/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 10 (27.5.2018); בג"ץ 8132/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים במושבו בבאקה אל גרבייה, פסקה 4 (18.11.2018); בג"ץ 1669/19 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 6 (4.4.2019))" (בג"ץ 6865/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (8.10.2020)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מבוקשת התערבות בהחלטה שערעור עליה נדחה בפני בית דין דתי לערעורים, כבענייננו (שם). העתירה מעלה טענות בעלות אופי ערעורי, אשר אינן באות בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בנוסף, העתירה כורכת סעדים כלליים שונים שקובצו יחדיו לצורך העתירה, כמפורט.
יודגש, כי חרף "עירוב" הסוגיות שמועלות בעתירה (ראו, למשל: בג"ץ 2864/20 מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' נ' שר הפנים (10.9.2020)), עיקרה הוא בניסיון לבצע "מקצה שיפורים" לטענות העותר שנדחו בבתי הדין השרעיים. הלכה פסוקה היא כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי עתירה לבג"ץ" (בג"ץ 6917/17 אסל בר לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח (10.6.2018) וההפניות שם)). העותר אף לא מיצה הליכים לעניין חלק מהסעדים המבוקשים. העותר לא מיצה הליכים ביחס לסוגיות הכלליות והעקרוניות המועלות בעתירה, כמו השימוש הבלעדי וה"כופה" שעושים בתי הדין השרעיים, כך לטענת העותר, בשפה הערבית, וממילא הוא לא אפשר לרשות המוסמכת לשקול או לקבל החלטה בנדון. פנייה לרשות מינהלית צריך שתיעשה תוך מיצוי סביר של דרכי הפעולה ובמישרין מול הרשות תחילה (ראו, למשל: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 347-346 (2017); בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה (26.8.2018) ("לפני שאצים-רצים בבהילות אל בית המשפט בבחינת המוצא הראשון, הידברות ישירה עם הרשות המוסמכת עשויה לייתר את ההתדיינות בין כתלי בית המשפט")).
סוף דבר, העתירה נדחית.
ניתן היום, ד' באדר התשפ"א (16.2.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
21005370_Q05.docx סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il