גרין נ' ראש המועצה האזורית חוף השרון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5361/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותר: משה גרין נ ג ד המשיבים: 1. אלי ברכה - ראש המועצה האזורית חוף השרון 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון 3. המועצה האזורית חוף השרון 4. משרד הפנים 5. בית יהושע 6. בנדא מגנטיק בע"מ 7. בצרה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ 8. ועד מקומי בצרה 9. רשות מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עפרה לוי-גרין; עו"ד חמי בן-נון פסק-דין השופט י' אלרון: לטענת העותר – חבר אגודת בצרה שבתחום המועצה האזורית חוף השרון, הוא אינו מצליח ליזום הליכים תכנוניים בקרקעותיו "בשל מניעים ושיקולים זרים מצד ראש המועצה והפועלים תחתיו", ואף נמנע ממנו לפעול בשטחים השייכים למועצה אשר יש לו בהם זיקה קניינית מאחר שאלו "נמכרו בדרך לא ברורה לגורמים שלישיים". בעתירה, העותר מבקש באריכות רשימת סעדים, ובכללם, כי "בית המשפט מתבקש להוציא צו שאוסר על כל שינוי בשטח לאור המחדלים והחריגות ולהורות למשטרה לבצע חקירה בנושא זה"; "צו שיורה ללהב 433 לחקור את העברת השטח בבית יהושע..."; "צו שיורה למשיבה 2 להכניס את תכנית חש/מק/126 לתכנית המתאר הכוללנית...". דין העתירה להידחות על הסף, ממספר טעמים. ראשית, מלבד טענה כללית ל"פגיעה קיצונית בכללי הצדק הטבעי", העתירה נעדרת מסד משפטי רלוונטי (בג"ץ 5300/22 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה, פסקה 2 (7.8.2022); בג"ץ 2305/20 חברת שוזפו סחר בע"מ נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (16.4.2020)). שנית, העתירה מנוסחת באופן לא בהיר ועמום, המקשה עד מאוד על הבנת יסודותיה. כבר נקבע, כי אין זה תפקידו של בית המשפט לפשט ולסדר את היסודות העובדתיים של העתירה כדי שתעמוד בפניו תמונה עובדתית נהירה (בג"ץ 4078/22 פלונית נ' הדיין שלמה שפירא, פסקה 6 (19.6.2022)) – והדברים מתאימים גם בענייננו. שלישית, העותר כורך יחדיו בעתירה שלפנינו עניינים שונים אשר אינם בהכרח קשורים זה לזה. בכלל זה בגוף העתירה מתואר כי בשנת 2009 העותר התמודד בבחירות לראשות המועצה מול המשיב 1; כי במפגש בין העותר למשיב 1 פרץ סכסוך במסגרתו "המשיב אלי ברכה רגז וצעק, העותר לא הבין מה רצונו, ואמר לו: כי הוא ראש המועצה הוא האדם החזק ואין צרך לצעוק"; וכי לצד סעדים שעניינם תכנון ובניה מבוקש כי בית משפט זה ייתן "...צו על מנת לחקור מה קרה במשך 10 השנים שבהם משמש ברכה כיו"ר המועצה". למעשה, העתירה רוויה בעניינים שונים שאינם מוצגים באופן מבורר וסדור אשר אינו מאפשר לבית המשפט לדון בעתירה לגופה (בג"ץ 8060/10 בוסקיס נ' יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (1.8.2011)). רביעית, העתירה לוקה גם באי מיצוי הליכים כנדרש. ביחס לחלק מהסעדים המבוקשים כלל לא מוצו הליכים בדרך של פנייה לרשות המוסמכת. ביחס לסעדים אחרים, אף שנעשתה פנייה, זו נעשתה באופן עמום החוטא לתכלית של מיצוי הליכים מול הרשות המוסמכת – מיקוד המחלוקת וגיבוש התשתית הנדרשת להכרעת בית המשפט (ראו והשוו: בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 3 (24.1.2021)). חמישית, מלבד האמור, סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק) מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון, ככלל, בעתירה מנהלית "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה". בהתאם, סעיף 10(א) בתוספת הראשונה לחוק מעגן את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים בכל הנוגע להליכי תכנון ובניה, וזו לשונו: תכנון ובניה – (א) עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': פיקוח, אכיפה ועונשין, ולפי חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים או שר האוצר. בענייננו, ככל שניתן להבין מהעתירה, היא מופנית בחלקה לשינויים מבוקשים בתוכנית הכוללנית, ואף כלפי התנהלות המשיבה 2 – הועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון. בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לברר טענות אלו, ומכאן שביחס לחלק מרכיבי העתירה קיים לעותר סעד חלופי, ודי בכך כדי לדחותם על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 6538/15 המועצה האיזורית מגידו נ' שר התחבורה, פסקה 6 (18.11.2015); בג"ץ 3095/07 אבו עסבה נ' עיריית באקה-אלגרבייה-ג'ת, פסקה 4 (25.9.2007); בג"ץ 6354/16 הרוש נ' שר הפנים, פסקה 2 (27.9.2016)). העתירה נדחית אפוא על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט' באלול התשפ"ב (‏5.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22053610_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il