פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 5359/01

אדיב יוסף נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על הכרה בקשר סיבתי בין שירות צבאי לבין מחלת יתר לחץ דם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 29/08/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 5359/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה נכות צבאית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על הכרה בקשר סיבתי בין שירות צבאי לבין מחלת יתר לחץ דם.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 5359/01

אדיב יוסף נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על הכרה בקשר סיבתי בין שירות צבאי לבין מחלת יתר לחץ דם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המבקש, נכה צה"ל, ביקש להכיר במחלת יתר לחץ הדם שלו ככזו שנגרמה עקב שירותו הצבאי, בשל מתח נפשי שחווה תחת פיקודה של קצינה. ועדת הערעורים הכירה בקשר הסיבתי בנסיבות המקרה, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בהיעדר אסכולה רפואית תומכת. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקובעו כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי לא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' אנגלרד, א' גרוניס
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אדיב יוסף

נתבעים

  • קצין התגמולים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • קיומו של מתח נפשי ניכר במהלך השירות הצבאי תחת פיקודה של קצינה מסוימת.
  • קיומו של קשר סיבתי בין המתח למחלת יתר לחץ דם בנסיבות המקרה הקונקרטי.
  • הסתמכות על הכרה קודמת במחלת הפסוריאזיס כראיה לקשר סיבתי.
  • בית המשפט המחוזי התערב בקביעות עובדתיות של ועדת הערעורים בניגוד לחוק.
טיעוני ההגנה
  • היעדר אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין מתח נפשי למחלת יתר לחץ דם.
  • נטל ההוכחה לא הורם על ידי המבקש.
  • אין מקום להשוואה או הסקה אנלוגית ממחלת הפסוריאזיס למחלת יתר לחץ דם.
  • הבקשה אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי השירות למחלת יתר לחץ דם.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עמדת המיעוט של הרופאה בוועדת הערעורים השוללת קשר סיבתי.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • קביעת הרוב בוועדת הערעורים בדבר קיומו של קשר סיבתי בנסיבות המקרה.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"א 1333/00
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים
  • ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ

תגיות נושא

  • נכות צבאית
  • קצין התגמולים
  • יתר לחץ דם
  • קשר סיבתי
  • רשות ערעור

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 5359/01 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' גרוניס המבקש: אדיב יוסף נ ג ד המשיב: קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.5.01 בע"א 1333/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין תאריך הישיבה: כ' בתמוז תשס"ב (30.6.02) בשם המבקש: עו"ד גליק יונתן בשם המשיב: עו"ד תהל ברנדס, עו"ד ירון בשן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שקיבל את ערעור המשיב על החלטת ועדת הערעורים (להלן: הועדה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים) וקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין מחלת יתר לחץ דם ממנה סובל המבקש לבין שירותו הצבאי. 1. המערער התגייס לצה"ל ב- 1973 והמשיך לשרת בו בשירות קבע. בשנת 1985 החל לשרת כקצין תחזוקה בלשכת הפרקליט הצבאי הראשי (להלן: מפצ"ר). במסגרת זו היה כפוף לראש ענף ארגון וכוח אדם. באוקטובר 1990 נכנסה לתפקיד האמור קצינה חדשה שיחסיו עימה היו טעונים וקשים. בעקבות זאת פנה המבקש בבקשה להעברת תפקיד. בקשתו נענתה רק לאחר כשנה, בנובמבר 1991. באפריל 1992, נמצאו אצל המבקש ערכים חריגים של יתר לחץ דם ובסוף שנה זו אובחן כסובל ממחלת יתר לחץ דם (להלן: מחלת יל"ד). בנוסף לכך הופיעה אצלו מחלת עור מסוג פסוריאזיס. המבקש פנה לקצין התגמולים בדרישה להכיר בשתי המחלות כמחלות שנגרמו תוך ועקב שירותו הצבאי. הדרישה התבססה על המתח הנפשי הניכר בו היה שרוי, לטענתו, במהלך השנה בה שירת תחת פיקודה של הקצינה במפצ"ר. מחלת הפסוריאזיס הוכרה כמחלה שנגרמה עקב השירות, בדצמבר 1993. לעומת זאת, נדחתה התביעה להכרה במחלת יל"ד בשנת 1995 בנימוק שלא נמצא קשר בינה לבין תנאי שירותו הצבאי. על החלטה זו ערער המשיב לועדה, שקבעה - ברוב דעות - כי על אף שלא הוכח קיומה של אסכולה רפואית הקושרת בין מתחים נפשיים לבין מחלת יל"ד, הוכח בנסיבות הקונקרטיות קיומו של לחץ חריג בסמיכות זמנים לגילוי מחלת יל"ד ולפיכך הוכח קשר סיבתי בין מחלת יל"ד ממנה סובל המבקש לבין תנאי שירותו. 2. על החלטת הועדה ערער המשיב לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את ערעורו. הוא אימץ את קביעת הועדה לפיה לא קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין מצבי מתח למחלת יל"ד ואת קביעתה כי בעקרון רשאית היא לבחון אם על אף היעדר אסכולה כאמור, הוכח בנסיבות המקרה הקונקרטי קיומו של קשר סיבתי בין מחלת המבקש לבין תנאי שירותו. עוד קבע בית המשפט, כי נטל ההוכחה על המבקש שלא הרים נטל זה, וכי לא היה מקום להסקה אנלוגית שביצעה הועדה מהכרת המשיב בנכותו של המבקש בשל מחלת הפסוריאזיס, לעניין מחלת יל"ד. הטעם לכך הוא, שמדובר בשתי מחלות שונות, כאשר לגבי מחלת הפסוריאזיס הוכח קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בינה לבין מצבי לחץ, ואילו לגבי מחלת יל"ד נקבע כי לא קיימת אסכולה כזו. עוד קבע בית המשפט, כי לא הוכח שמידת המתח העלולה לגרום למחלת עור, די בה כדי לגרום למחלת יל"ד. בית המשפט הדגיש בהקשר זה, כי גם אם סבל המבקש ממתח ניכר בתקופת שירותו תחת פיקודה של הקצינה עימה היה מסוכסך, מקובלת עליו עמדת המיעוט של הרופאה בועדה, האמונה על בחינת הצד הרפואי, שלא קיים קשר סיבתי בין המתח לבין מחלת יל"ד. 3. על כך בקשת הערעור שבפנינו, במסגרתה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי וכן טוען הוא, כי בית המשפט התערב בשורה ארוכה של קביעות עובדתיות שקבעה הועדה, בניגוד להוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים, המקנה רשות ערעור רק בנקודה משפטית. עוד טוען הוא, כי בית המשפט התעלם מפסיקה מחוזית הקובעת קיום קשר סיבתי בין מתח נפשי למחלת יל"ד. המשיב תומך יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומוסיף על כך, כי המבקש לא הראה טעמים למתן רשות ערעור. במהלך הדיון נעשה נסיון לייתר הכרעה שיפוטית על ידי בחינת השאלה אם ניתן להכיר בהחמרה ולא בגרימה. עמדת המשיב, בהסתמך על המומחה מטעמה, היתה שלילית. מכאן שעלינו להכריע בבקשה. 4. דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, אין הבקשה עומדת בקריטריונים הנקוטים על ידינו למתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). העובדה שהתוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור שונה מזו שאליה הגיעה הועדה, אינה - כשלעצמה - עילה למתן רשות ערעור. שנית, גם לגופו של עניין לא יצאה שגגה מלפני בית משפט קמא. הנימוקים להחלטתו של בית המשפט המחוזי שפורטו לעיל, עומדים בפני הביקורת ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהם. 5. לאור האמור, אין מקום ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והבקשה נדחית ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, כ"א באלול תשס"ב (29.8.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01053590.J07 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il