פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5358/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5358/10 ע"פ 6357/10 ע"פ 6948/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 5358/10: המערער בע"פ 6357/10: המערער בע"פ 6948/10: פלוני פלוני פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, מיום 30.6.2010, בת.פ. 930/09, שניתן על ידי השופט א' כהן תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"א (24.01.11) בשם המערערים בע"פ 5358/10 ו-6357/10: בשם המערער בע"פ 6948/10: עו"ד מיכאל הורוביץ עו"ד שמואל ברגר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד איילת קדוש גב' ברכה וייס גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים – א'ש' (המערער בע"פ 5358/10, להלן: א'), נ'ג' (המערער בע"פ 6948/10, להלן: נ'), ד'י' (המערער בע"פ 6357/10, להלן: ד'), וכן ג'ש' (להלן: ג'), הועמדו לדין בפני בית המשפט המחוזי באשמת ביצוען של עבירות חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין, לפי סעיפים 329(א) ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לשלושה המערערים – א', ד' ו-ג' יוחסה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, הואיל ובעת האירוע שיתואר להלן הם הפרו תנאי שחרור שנקבעו בצו של בית משפט השלום לנוער. לנאשמים א' ו-ד' יוחסה גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ואילו ל-ג' יוחסו עבירות של איומים והדחה בחקירה. 2. בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי בתאריך 3.10.09, בחצות, פרץ דין ודברים בין נ' למתלונן, שבעקבותיו תקפו המערערים ו-ג' את המתלונן ואת חבריו י'ז' ו-ש'ג'. נטען, כי התוקפים שלפו שוקרים חשמליים וסכינים, ודקרו את המתלונן פעמים רבות בחלקים שונים של גופו. בנוסף, דקר א' את המתלונן ברגלו השמאלית והכה אותו בראשו, בעוד ש-ד' בעט בו בכל חלקי גופו. עוד נטען, כי א' התיז גז מדמיע לעבר המתלונן וחבריו, וכאשר ניסה המתלונן להימלט על נפשו, רדפו אחריו התוקפים והמשיכו להלום בו. כתוצאה מהתקיפה אובחנו אצל המתלונן שלוש דקירות סכין בחזהו, דקירות רבות ברגליו, בידיו, בגבו, במותנו, וכן שני חתכים בקרקפתו, ונגרמה לו פגיעה קשה בריאה הימנית. כן נטען, כי נ', ד' ו-ג' עצרו בזירה רכב שהיה נהוג על ידי אדם שהיה מוכר להם, וביקשו ממנו למלטם. במהלך הנסיעה הפציר ד' בנהג לבל יספר את אשר ראה, ועל נוסעת נוספת איים ד' לבל "תפתח את הפה". כן נטען, כי בעת מעצרו של א' הוא ניסה להשתחרר מאחיזת השוטרים ולהימלט, ואילו ג' הזדהה באמצעות פרטים כוזבים. 3. במהלך משפטם כפרו המערערים ו-ג' בעובדות שיוחסו להם, אולם בהתבסס על ראית המשיבה, החליט בית המשפט להרשיעם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) ו-(ב) לחוק העונשין, והחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק. כמו כן, הורשעו א' ג' ו-ד' בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בנוסף, הורשע ד' בעבירות של איומים והדחה בחקירה. בעקבות כך נדון כל אחד מהמערערים בתקיפה לשלוש שנות מאסר, וכן מאסר על-תנאי. 4. המערערים שבפנינו – א', נ' ו-ד', שוב אינם משיגים על הרשעתם, אולם מבקשים כי נקל בעונשם, ולהלן יובאו עיקרי נימוקיהם: כל המערערים היו קטינים בשעת מעשה, וחלקם אף צעירים מאד. מכח החוק וההלכה הנוהגת יש להעדיף בעניינם של קטינים את הפן הטיפולי-שיקומי על פני ענישה שבבסיסה שיקולים של גמול והרתעה. א' הוסיף כי עברו הפלילי קל מזה של חבריו, הוא היה נתון במעצר בית ממושך, והיה מוכן להשתלב בהוסטל, ובלבד שיהיה נהוג בו אורח חיים חרדי. ד' סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא קצב את העונש על פי חלקם היחסי של כל אחד מהמעורבים בפרשה. להשקפתו, לעניין זה נודעת חשיבות באשר הוא לא נטל חלק בדקירת המתלונן. עוד טען ד', כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לחרטה שהביע ולאמור בתסקירו של שרות המבחן. נ' הפנה לכך שהיה צעיר המעורבים בפרשה ולנסיבותיו האישיות הקשות. כל המערערים סבורים כי בית המשפט המחוזי סטה בגזר-דינו במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת. 5. נדמה כי אין צורך להרבות מלים על החומרה היתרה הנודעת לעבירות בהן הורשעו המערערים. אלה האחרונים, אנשים צעירים, וחלקם צעירים מאד, חטאו בצוותא חדא בפרץ של אלימות בלתי מרוסנת שבנקל היתה עלולה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה מזו שהתרחשה בפועל. כל המערערים תקפו את קורבנם תוך שהם משתמשים בכלי משחית, ולא הרפו ממנו גם כאשר ניסה להימלט על נפשו. לא זו אף זו, מדובר במי שהמעורבות בפלילים אינה זרה להם, ומאמצי טיפול ושיקום שננקטו בעניינם לא נשאו פרי. בנסיבות אלו, וכדי למנוע מהציבור את פגיעתם הרעה של המערערים, לא נותר מנוס מהרחקתם מהחברה, ואולי בדרך זו יפנימו את הצורך בחשבון נפש שיוביל לשינוי באורחותיהם. אכן, גזירתו של מאסר ממושך לנאשמים כה צעירים מלווה תמיד בהתלבטות קשה של הדיין, אולם שוכנענו כי במקרה הנוכחי תוצאה זו היתה בלתי נמנעת. מדעתנו לא שנינו גם ביחס לנ', שבעניינו ביקש שרות המבחן דחייה בהכרעה בערעור. התסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי בחודש ניסן התש"ע (אפריל 2010) מתאר מציאות קשה, היינו, שחרף גילו הצעיר הפגין נ' התנהגות בוטה ואלימה עד שהמסקנה בעניינו היתה שהוא אינו בר-טיפול במסגרת מוסדות חסות הנוער. בתסקיר המשלים שהונח בפנינו, התקשינו לעמוד על מפנה מהותי ודרמטי בהתנהגותו של נ', ועל כן, החלטנו שלא להיעתר לבקשת הדחייה. אי לכך, הערעורים נדחים. המערער בע"פ 5358/10, א'ש', יתייצב לשאת במאסרו ביום ג' באדר א' התשע"א (7.2.2011), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים. ניתן היום, י"ט בשבט התשע"א (24.01.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10053580_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il