חיה אסרף נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5358/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5358/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: חיה אסרף נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אברהם רוטשילד בשם המשיב: עו"ד עירית אלטשולר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של עתירה זו הוא החלטה של ועדה רפואית מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן החוק), וערר שהגיש המשיב על החלטה זו. ב. ביום 18.5.01 אירע למרבה הצער פיגוע טרור בעיר נתניה, בכניסה לקניון "השרון". העותרת שהתה בקרבת מקום הפיצוץ. ביום 18.12.06 ניתן פסק דין בעניינה של העותרת על-ידי ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק (בתיק ו"ע 1028/03 אסרף נ' בטוח לאומי – סניף תל אביב). נקבע, כי העותרת היא נפגעת פעולת איבה. ביום 13.5.07 קבעה ועדה רפואית דרגת נכות של 20 אחוזים לעותרת. ביום 24.5.07 ערר המשיב על החלטת הועדה הרפואית בפני ועדת העררים, במכתב בחתימתה של מנהלת מחלקת נפגעי עבודה ואיבה במשיב. בערר נאמר: לדעת המוסד: "1. יש סיכוי סביר שמצבה הרפואי הפסיכיאטרי ישתפר וזאת על-פי חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט שקבע שנכותה הפסיכיאטרית הינה זמנית עד 31.1.07 ולא קבע נכות לצמיתות. 2. לא סביר לקשור את בעיותיה בעבודה לאירוע האיבה וזאת בהתחשב בעובדה שבמשך 6 שנים המשיכה לעבוד באופן מלא. 3. בעבר הטיפול הנפשי החל כשנה לאחר האירוע ונמשך עד 1/03 ולאחר מתן פסק הדין ישנה מגמה של ריבוי פניות למרפאה לבריאות הנפש. 4. קביעתו של ד"ר אורן ל-20% זמנית אינה מחייבת את הוועדה והיא רשאית להחליט גם על קובה הנכות, גם על שיעור הנכות (אם יש נכות על גורם אישיותי) וכן לעניין זמניות או יציבות הנכות." ג. יצויין, כי להכרה בעותרת כנפגעת פעולת איבה (בהחלטת ועדת העררים מיום 18.12.06) קדמו גלגולים אחדים, שעיקרם יובא כאן בקצרה. לאחר הפיגוע, פנתה העותרת לרשות המאשרת על פי סעיף 10 לחוק, ופנייתה לא אושרה. העותרת עררה על ההחלטה בפני ועדת העררים, וביום 13.9.04 נדחה הערר. העותרת עתרה לבית משפט זה, ובהסכמת הצדדים הוחזר העניין לועדת העררים, תוך הסכמה שזו תמנה פסיכיאטר לבחינת המקרה (בג"צ 9546/06 אסרף נ' ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה – פסק דין מיום 14.12.05). ביום 8.5.06 מינתה הועדה את הפסיכיאטר ד"ר אורן כמומחה מטעמה, והוא הגיש את חוות דעתו ביום 11.6.06. המשיב ביקש להעביר למומחה מספר שאלות, ולאחר שהועדה נעתרה לבקשתו, השיב המומחה ביום 20.9.06 לשאלות המשיב. לאחר ההתפתחויות הללו ובעקבותיהן, קבעה הועדה, כאמור, כי העותרת היא נפגעת פעולת איבה. ד. השתלשלות האירועים לא הובאה אלא על מנת להבהיר את הרקע לעתירה הנוכחית, שבאה מן הסתם על רקע תחושתה של העותרת כי טחנות הצדק והמינהל טוחנות לאט. עתירתה מכוונת כאמור כנגד עררו של המשיב שהוגש כלפי קביעת הועדה הרפואית מיום 13.5.07. העותרת אינה חולקת על זכותו של המשיב לערור על ההחלטה, אולם לטענתה, נימוקי הערר מיום 24.5.07 אינם ענייניים והם מעוררים מחדש, לכאורה באיצטלה רפואית הנסבה על דרגת הנכות שנקבעה, את שאלת היסוד בדבר היותה של העותרת נפגעת פעולת איבה, אשר הוכרעה כבר בהחלטת ועדת העררים מיום 18.12.06. כן נטען כי בהגשת הערר מתעלם המשיב ממידע רפואי שהובא בפני הועדה הרפואית בדרגה הראשונה. ה. נתבקשה תשובה מקדמית לעתירה. בתשובתו טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן לעותרת סעד חלופי בועדת הערר ולחלופין בבית הדין לעבודה, אשר לו סמכות ייחודית לדון בתביעות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, כפי שנקבע בסעיף 13 בו. עוד טוען המשיב כי ההכרה באדם כנפגע פעולת איבה אינה מלוּוה בהכרח בדרגת נכות. ו. (1) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה. אכן הוכרה העותרת כנפגעת איבה, ודבר זה הוא חלוט ואין חולק עליו. השלב הנוכחי בו מצוי ההליך הוא קביעתה של דרגת הנכות, ובתוכו – השלב של אפשרות הערר בפני הועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 122(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995. החלטת הועדה ניתנת, על פי סעיף 123, לערעור בשאלה משפטית לפני בית הדין האזורי לעבודה. הטענות נגד נימוקי הערר מקומן בפני הועדה הרפואית לעררים, ואיננו סבורים כי על בית משפט זה להידרש פרטנית לנימוקי הערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי לועדה זו. בידי העותרת להעלות בועדה את טענותיה, וככל שלא תישא החלטתה חן בעיניה בנקודה משפטית, תוכל לערער בפני בית הדין האזורי לעבודה. (2) אשר לשאלות שבערר מיום 24.5.07, איננו רואים באלה כשלעצמן חיפוש דרך לחזרה מעצם ההכרה בפעולת האיבה, שכן תיתכן הכרה כפגיעה תוך מחלוקת על תוצאותיה הרפואיות (בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נז(4) 443, 464-463 (השופטת חיות)). נאמר שם – בין השאר – כי "... הפרדת התביעה בדבר עצם קיומה של נכות יציבה מן הקביעה בדבר שיעורה של אותה נכות הינה במידה רבה הפרדה מלאכותית... המסקנה שלפיה מוסמכת הועדה לעררים לקבוע הן את קיומה של נכות יציבה הן את דרגתה, כאשר מונח בפניה ערר על קביעתה של הועדה הרפואית בדבר נכות בלתי יציבה, מסקנה זו אין בה כדי לפגוע בזכות הערעור או הערר של נפגע העבודה" (עמ' 465-464). (3) אך נחזור לראשית: המחוקק קבע הליכים סדורים במערכת ההכרה בנפגעי איבה וקביעת מצבם הרפואי. אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בעיצומו של הליך, וכשהליכי השגה בשאלה משפטית פתוחים בפני העותרת על פי דין במועדם. יהא בכך כדי להציב את העגלה לפני הסוסים. פשיטא, כמובן, שאיננו קובעים עמדה בשאלות המהותיות הנמצאות על האבניים. (4) אין בידינו להיעתר לעתירה. בנסיבות לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח באב תשס"ז (2.8.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07053580_T04.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il