אליהו אגבבה נ. ג''ב שלי ג'ון ברנשטיין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5356/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין העותרים: 1. אליהו אגבבה 2. אלון אגבבה (קטין) נגד המשיבים: 1. שלי ג'ון ברנשטיין 2. היועץ המשפטי לממשלה התנגדות לצו על-תנאי תאריכי הישיבות: ט"ו באדר א' תש"ס (21.2.00); י"ז בתמוז תש"ס (20.7.00); י"ט באב תשס"ב (28.7.02) בשם העותר 1: בעצמו בשם המשיבה 1: אין הופעה בשם המשיב 2: עו"ד אורית קורן פסק-דין השופטת ד' דורנר: העותר 1 (להלן: העותר) והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) נישאו בנישואין אזרחיים בשנת 1987, ולהם בן משותף, הוא העותר 2 (להלן: הבן) שנולד בשנת 1986. בשנת 1989 עזבה המשיבה את ביתם ונטלה עמה את בנם, שהיה אז כבן שלוש. מספר ימים לאחר היעלמותם פעל העותר להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבן, אך הצו לא הועיל והמשיבה נסעה עם בנה לארצות-הברית. מאז ניסה העותר להסתייע במערכת המשפטית להחזרת בנו הן על דרך הגשת בקשות להסגרת המשיבה לישראל והן על דרך נקיטת הליכים במסגרת האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, 1980 (להלן: האמנה). ואולם, הסגרת המשיבה לישראל לא נתאפשרה, שכן העבירה של חטיפת קטין על-ידי הורה לא כלולה בין העבירות אשר עליהן חלה אמנת ההסגרה בין ישראל לארצות-הברית, ופניותיו של העותר בעתירות לבית-המשפט בעניין זה נדחו. בשנת 1994 פתח העותר אף בהליכי גירושין וקביעת הסדרי משמורת בבית-הדין הרבני האיזורי בתל-אביב-יפו, שלא נסתיימו במתן צו משמורת לטובת העותר. בשנת 1995 פנה העותר למדינה וביקש כי תסייע לו בקביעת הסדרי ביקור אצל בנו על-פי הדרך המפורטת בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א1991- (להלן: חוק האמנה בדבר החזרת ילדים). המדינה נענתה לבקשה, הצליחה לאתר את כתובתה של המשיבה, המתגוררת בגואם עם הבן, ובאמצעות המדינה אף מונה לעותר עורך-דין שייצגו בהליכי הסדרת הביקורים בהתאם לחוק בגואם ובפני בית-המשפט המוסמך בגואם. אך העותר לא היה מרוצה מן הטיפול המשפטי ובשנת 1998 ביקש להפסיקו. כעבור כשנה חידש העותר את בקשתו למתן סיוע מן המדינה בהשגת שירותיו של עורך-דין בגואם, אלא שהעותר נמנע מלמלא את הטפסים שהיו דרושים לשם טיפול בבקשתו, ובחר במקום זאת להגיש לבית-משפט זה עתירה בה הוא מבקש לחייב את המשיבה, על-ידי מתן סעד של הביאס-קורפוס, להביא את בנם לישראל על-מנת שעניין הסדרי הביקור בין העותר לבין בנו ידון בפני בית-משפט מקומי. לעתירתו צירף העותר בקשה להמצאת מסמכים אל מחוץ לתחום על-ידי תחליף המצאה. באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, שנדרש להודיע מהי עמדתו בנוגע לבקשה, הסבירה בתשובתה, כי מאחר ובעת יציאתם של המשיבה ובנה את הארץ לא חלה עדיין האמנה בישראל, שכן חוק האמנה בדבר החזרת ילדים נחקק רק בשנת 1991, לא ניתן לבקש את החזרתו של הבן לישראל במסגרתה. עם זאת, סעיף 21 לאמנה, הקובע כי הסדרי ביקור בין הורים וילדים חטופים יטופלו במסגרת האמנה, חל אף אם החטיפה עצמה קדמה למועד החלת האמנה בחוק הישראלי; ולפיכך, בקשת העותר לראות את בנו מטופלת על-ידי הרשות המרכזית בהתאם להוראות חוק האמנה בדבר החזרת ילדים. על-פי המלצתנו, הסכים העותר לשתף פעולה עם המדינה, וזו מצידה התחייבה לזרז את הטיפול ככל שניתן. ברם, דרכה של המדינה בקביעת הסדרי הביקור על-ידי פנייה לבית-משפט בגואם לא נראתה לעותר, והוא הודיע כי עומד הוא על עתירתו למתן צו הביאס-קורפוס. הדיון בעתירה הותנה בהמצאת המסמכים למשיבה שכתובתה ידועה. עם זאת, לנוכח הקשיים שבהמצאת המסמכים למשיבה, היתרנו את המצאת המסמכים באמצעות המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. ואכן, המדינה הודיעה, כי בוצעה מסירה למשיבה ביום 24.1.01 אך תעודת האישור על-פי אמנת האג, 1965, בעניין המצאת מסמכים לחו"ל, נחתמה על-ידי הרשות השיפוטית האמריקנית רק ביום 13.11.01 ולפיכך נשלחה רק במועד זה. בתאריך 19.11.01 הוצאנו צו על-תנאי המכוון אל המשיבה והמורה לה להתייצב ולתת טעם מדוע לא תביא את הבן לאלתר לישראל, וזאת על-מנת שבית-המשפט בישראל יקבע הסדרי ראייה בין העותר לבין בנו. כן קבענו, כי המשיבה תהיה רשאית להגיש את תשובתה בתוך 90 ימים באם רצונה בכך. עד היום לא נתקבלה כל תשובה מן המשיבה, והעותר מבקש כעת, כי בית-המשפט יהפוך את הצו למוחלט. חרף מצוקתו של העותר, נראה לנו כי אין מנוס מדחיית העתירה. כאמור, בקשתו של העותר להסדרת הביקורים בינו לבין בנו מטופלת על-ידי הרשות המרכזית על-פי חוק האמנה בדבר החזרת ילדים. ולפיכך, קיים לעותר סעד חלופי - שהוא אף סעד אפקטיבי - לטיפול בבקשתו. ברי, כי קצב הטיפול וסדירותו תלויים במידת שיתוף הפעולה של העותר. אומנם, לבית-משפט זה נתונה הסמכות העקרונית לתת צו הביאס-קורפוס אף מקום בו האמנה חלה. ראו, למשל, 5891/91 קוארט נ' קוארט-שרשו (לא פורסם). עם זאת, משפנה העותר לרשות המרכזית לשם הסדרת הביקורים בינו לבין בנו לפי חוק האמנה בדבר החזרת ילדים, לא יהא זה ראוי כעת - לאחר שנים רבות מאז הוצא הבן מישראל - להושיט סעד מסוג הביאס-קורפוס, שסיכויי ביצועו בנסיבות העניין אף מוטלים בספק נוכח הקשיים האובייקטיביים הכרוכים במימוש צו של בית-משפט ישראלי בגואם. עם זאת, ברי, כי בפני העותר תהיה פתוחה הדרך לשוב ולעתור לבית-משפט זה אם ישתנו הנסיבות, במובן זה שתסתמן אפשרות שצו של בית-המשפט יהיה אפקטיבי. במקרה כזה, אנו מורים כי יש לתת קדימות לדיון בעתירתו. אשר-על-כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט באב תשס"ב (28.7.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il