צדוק לוי נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 5356/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5356/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא העותר: צדוק לוי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי בשם העותר: עו"ד גדעון נתיב בשם המשיב 2: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה לביטול או שינוי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 62298-03-16 (השופטים ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן ור' פוליאק, נציג הציבור (עובדים) מר ר' קידר, ונציגת הציבור (מעסיקים) גב' ב' סמו) מיום 26.3.2017, אשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בב"ל (ב"ש) 36027-04-15 )השופט י' כהן), מיום 11.2.2016, בעניין תביעתו של העותר לקבל קצבת נכות כללית מכוח פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). רקע והליכים קודמים 1. העותר, בן 73, פרש בפרישה מוקדמת לגמלאות. לאחר פרישתו, בשנת 2015, לקה העותר בסרטן הערמונית. בעקבות הפגיעה בתפקודו, הגיש העותר למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת נכות כללית. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו בטענה כי עקב הגעתו זה מכבר לגיל פרישה, הוא אינו "מבוטח" הזכאי לקצבת נכות, כהגדרת סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע בין היתר כי "מבוטח" הוא מי שטרם הגיע לגיל הפרישה. 2. נגד החלטה זו ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה בב"ל (ב"ש) 36027-04-15 בטענה כי שגה המוסד לביטוח הלאומי באופן בו פירש את סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 11.2.2016 לדחות את תביעתו, קבע בית הדין כי מאחר והעותר הפך לנכה לאחר גיל פרישה, הוא זכאי לקצבת אזרח ותיק בלבד, ואין הוא זכאי לקבל במקביל קצבת נכות כללית. 3. נגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה דחה אף הוא את טענת העותר כי הוא זכאי לקבל קצבת נכות לצד קצבת אזרח ותיק, בקבעו כי לכל אחת מהקצבאות תכלית אחרת והיא מיועדת לתקופה שונה במהלך חיי המבוטח, ולא ניתן להחזיק את החבל בשני קצותיו ולקבל את שתיהן. יצוין כי בית הדין הארצי לעבודה דחה שתי טענות אפליה שונות ומובחנות שהעלה העותר: ראשית, דחה בית הדין את הטענה שלפיה חוק הביטוח הלאומי מפלה בין זכאים שנכותם התגבשה לפני גיל הפרישה לבין זכאים שנכותם התגבשה לאחר גיל הפרישה. הוסבר כי סעיף 251(ב) לחוק הביטוח הלאומי מתייחס באופן שונה לשני סוגי המקרים; אמנם, בשני המקרים בעלי נכויות זכאים לקבל קצבת אזרח ותיק לאחר הגעתם לגיל הפרישה, ואולם רק מי שהיה זכאי לקבל קצבת נכות עובר לגיל הפרישה, מובטח לו שסכום קצבת האזרח הוותיק לא יפחת מסכום קצבת הנכות שקיבל בעבר. הוסבר כי הסיבה לכך היא שבמקרים אלו מי שקיבל קצבת נכות בטרם גיל הפרישה הסתמך עליה כתחליף שכר, ואין לגזור גזירה דומה בין מצבו לבין מצבו של מי שנכותו התגבשה לאחר גיל הפרישה. שנית, דחה בית הדין את הטענה כי קיימת אפליה בין מי שזכאים לקצבת נפגעי עבודה, לבין מי שהפכו לנכים שלא עקב תאונת עבודה לאחר גיל הפרישה. נקבע כי אין מקום להתייחס לטענה זו משום שהעותר זנח אותה בסיכומיו; מה גם שממילא מדובר בשתי קבוצות שונות בכל היבט, לרבות עניין דמי הביטוח וחישוב הקצבה. טענות העותר 4. בעתירתו טוען העותר כי נוכח מצבו הרפואי והטיפולים הרבים שהוא נזקק להם, יש מקום להיעתר לבקשתו. במישור המשפטי, העותר שב על הטענות שהעלה לפני בתי הדין לעבודה. בפרט, לגישת העותר, הוראות סעיף 251(ב) לחוק הביטוח הלאומי מלמדות כי המחוקק מכיר באפשרות לקבל קצבת אזרח ותיק לצד קצבת נכות כללית. לטענתו, ניתן ללמוד מכך שגם בעניינו יש להכיר באפשרות דומה, על אף שנכותו התגבשה לאחר גיל הפרישה. טענות המוסד לביטוח לאומי 5. בתגובתו לטענות העותר, הציג המוסד לביטוח לאומי את טעמיו לדחיית העתירה על הסף. ראשית, טוען המוסד לביטוח הלאומי כי לא נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית משפט זה בפסיקתו; שנית, טוען המוסד לביטוח לאומי כי בעתירתו של העותר נפל שיהוי, נוכח פרק הזמן שחלף ממתן פסק הדין עד הגשת העתירה. לגופו של עניין, דוחה המוסד לביטוח לאומי את טענת העותר כי עסקינן בשאלת פרשנות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, מפני שלגישתו לשון החוק ברורה, והיא זו שיוצרת את האבחנה בין גיל הזכאות לקצבת נכות, לבין גיל הזכאות לקצבת אזרח ותיק. לטענת המוסד לביטוח לאומי, בנסיבות שבהן לשון החוק ברורה, אין ממש גם בטענת העותר שלפיה יש לגזור גזירה שווה מסעיף 251(ב) לחוק ביחס לעניינו. בנוגע לטענת האפליה בין הזכאים לקצבת נכות כללית, לבין הזכאים לקצבת נפגעי עבודה, טוען המוסד לביטוח לאומי כי אין מקום לתת משקל לטענה זו משעה שהעותר זנח אותה בהליך לפני בית הדין הארצי לעבודה. בשולי הדברים, ציין המוסד לביטוח לאומי שיש לדחות את טענותיו של העותר בנוגע להיות מחלתו "חבויה" בגופו לאורך שנים ארוכות, בין היתר משום שלא ביסס כנדרש טענה זו. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בעתירה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות. 7. הלכה ידועה היא שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בפסיקות בית הדין הארצי לעבודה, בהתקיים שני תנאים מצטברים: כאשר נפלה טעות מהותית בפסק הדין וכאשר הצדק מחייב התערבות בנסיבות העניין [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986), ראו גם: דפנה ברק ארז, משפט מינהלי כרך ד' – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)) (להלן: ברק ארז)]. לריסונה של התערבות שיפוטית בהכרעות בתי הדין לעבודה מספר טעמים; ראשית, לבתי הדין לעבודה ישנה המומחיות הנדרשת להכרעה בעניינים המצויים בתחומי סמכותם, ושנית, העניינים מגיעים לפתחו של בית משפט זה, לאחר שכבר נדונו בשתי ערכאות של בתי הדין [ראו: ברק ארז, עמ' 85]. 8. על אף ההבנה והצער נוכח מצבו של העותר, ניכר כי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרי המקרים המצדיקים את התערבותנו בפסיקת בית הדין הארצי; כך, לא התרשמנו כי נפלה טעות מהותית בפסיקתו של האחרון, ואף לא התרשמנו כי המקרה מצדיק התערבות משיקולי צדק. בתי הדין לעבודה בחנו את טענותיו של העותר בשתי הערכאות, והוא לא העלה לפנינו טענה כלשהי שלא זכתה להתייחסותם. הלכה למעשה, העותר מבקש לקבל קצבת נכות המגיעה ל"מבוטחים" מכוח פרשנותם של סעיפים 195 ו-251(ב) לחוק הביטוח הלאומי. ואולם, החוק קובע במפורש כי "מבוטחים" כאמור הם רק אלו שטרם הגיעו לגיל הפרישה. משעה שלשון החוק ברורה, והיות שהעותר אינו מבקש לתקוף את החוק עצמו בתקיפה ישירה, לא ניתן להלום את בקשתו. בעניין זה מקובלת עלינו במלואה הפרשנות שניתנה על-ידי בית הדין הארצי לעבודה, ואנו סומכים ידינו על קביעותיו בנדון במלואן. נוסף בקצרה, באשר לטענתו של העותר בדבר אפליה בין מקבלי קצבת נפגעי עבודה לבין מקבלי קצבת נכות, כי איננו רואים צורך להרחיב את הדיון לגביה, בשים לב לכך שהעותר זנח אותה בסיכומיו לפני הדיון בבית הדין הארצי. עוד נציין כי אנו מקבלים את עמדת המוסד לביטוח לאומי שלפיה אין מקום לקבל את טענותיו של העותר בנוגע להיות מחלתו "חבויה" בגופו לאורך שנים ארוכות, בהיעדר ביסוס לטענה, ובשים לב לכך שהיא מצריכה בירור עובדתי, שאין זה מתפקידו של בית משפט זה לערוך במסגרת ההליך דנן. 9. טרם סיום נבקש להפנות את תשומת לבו של העותר לאמור בפסקה 22 לתגובת המוסד לביטוח לאומי, לעניין אפשרותו להשלים את ההליכים בבקשה לקבלת קצבת סיעוד, ככל שטרם עשה כן. 10. נוכח האמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בחשון התשע"ח (‏25.10.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17053560_W08.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il