פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 5356/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5356/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופט י' שנהב, סגן-נשיא), מיום 8.6.2009, בבש"א 3765/09, תמ"ש 19481/00 בשם המערערת: עו"ד משה יצחק-הלוי; עו"ד רון דרור בשם המשיב: עו"ד ד"ר אביגדור קלגסבלד; עו"ד אמיר שרגא; עו"ד גליה כהן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופט י' שנהב, סגן-נשיא) מיום 8.6.2009 ועל נימוקי ההחלטה מיום 16.6.2009, לפיהם נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה (בש"א 3765/09 בתמ"ש 19481/00). 1. הצדדים הם בני זוג לשעבר שהתגרשו בשנת 1997. המערערת הגישה בשנת 2008 תובענה בבית המשפט לענייני משפחה נגד המשיב בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי המורה על בטלותו של הסכם הפירוד שנחתם בין הצדדים ושניתן לו תוקף של פסק דין בשנת 1995, וכן על בטלותם של הסכמים נוספים שנחתמו בין הצדדים בשנת 1999 ובשנת 2002 אשר הסדירו ענייני הרכוש והממון ביניהם. המערערת טענה כי היתה קרבן למעשה מרמה של המשיב, יחד עם מי שהוצג כפרקליטם המשותף, עורך הדין יוסף מנדלסון, בהסתירו ממנה את זכויותיו הקיימות והצפויות בחברת אמדוקס אשר קיבל בגין שנות המאמץ המשותף של הצדדים. לאחר קיום קדם משפט נקבעו מספר מועדים לחקירת העדים מטעם הצדדים. החקירות הוקלטו ותומללו. ביום 2.6.2009, כחודש לאחר הדיון האחרון מיום 7.5.2009 וששה ימים לפני מועד הדיון הנוסף שנקבע ליום 9.6.20009, ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה. המערערת ביססה בקשתה על מספר טיעונים: התבטאויות בית המשפט בדיון מיום 6.5.2009 במהלך חקירת המשיב, המצביעות, לדעתה, על דעה נעולה, על משוא פנים ודעה קדומה, היכרות בית המשפט עם עורך הדין צבי מיתר, שהיה שהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים שמינתה אותו לשיפוט ושעשוי להיות עד בתיק; היכרות מקצועית של בית המשפט עם עורך הדין מנדלסון והתנהלותו הדיונית של בית המשפט. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מפורטת ומנומקת. ראשית קבע כי המערערת השתהתה בהעלאת כל אחד מטיעוני הפסלות. כבר בדיון מיום 6.5.2009 הצהיר בא-כח המערערת על כוונתו לבחון הגשת בקשת פסלות. ביום 12.5.2009 קיבל לידיו את הפרוטוקול המוקלט. בית המשפט קבע כי הגשת הבקשה באיחור של כחודש ימים מהמועד בו הסתיימה ישיבת ההוכחות האחרונה ושל כשלושה שבועות לאחר מועד קבלת הפרוטוקול המוקלט מהווה שיהוי. כמו כן קבע כי המערערת ידעה כי עורך הדין מנדלסון עוסק בתחום המשפחה ומופיע רבות בבית המשפט לענייני משפחה ואף ידעה כי יעיד בתביעה. לכן קבע כי היה על המשיבה להעלות טענה בדבר היכרותו של בית המשפט עם עורך הדין מנדלסון כבר במועד קביעת התובענה בפני המותב או בתחילת הדיון בה. בית המשפט הוסיף כי גם ההחלטות והאמירות שלו, אשר מהן הסיקה המערערת את הערכתו של בית המשפט לעורך הדין זה מתייחסות למועדים רחוקים מאוד ממועד הגשת הבקשה ודי בשיהוי כדי לדחות את הטענה, כמו גם את הטענה ביחס להתנהלותו הדיונית של בית המשפט. בית המשפט סבר כי הגשת הבקשה בעיתוי בה הוגשה מהווה מהלך טקטי גרידא של המערערת בניסיון חסר תום לב למנוע את קידום ההליכים בתביעה. לכן החליט שלא לדחות את מועדי שני הדיונים הבאים שקבע, חרף הגשת בקשת הפסלות. 3. לגופו של עניין, התייחס בית המשפט להתבטאויותיו במהלך חקירת המשיב בדיון מיום 6.5.2009. המערערת ניסתה להוכיח תרמית מס שננקטה בחברת אמדוקס, טענה שלא הופיעה בתביעתה, בה נטענה טענת תרמית כלפי המשיב בלבד. לאור זאת לא איפשר בית המשפט לפתח את קו החקירה והתבטאויותיו אשר אליהן הפנתה המערערת ניתנו בהקשר זה. מאותה סיבה דחה בית המשפט את הטענות ביחס להתבטאויותיו בנוגע להערכת שווי החברה. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר נעילת דעתו בעקבות דברים שאמר ביחס לתשלום המס שבוצע על ידי המשיב. אשר להיכרות עם עורך הדין צבי מיתר קבע בית המשפט כי מדובר בטיעון לא ענייני המתייחס למינויו לשיפוט כאשר עורך הדין מיתר היה חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים - אירוע שהתרחש לפני כחמש עשרה שנה. ובנוסף, טרם קבע אם יש להעידו. אשר לטענה בדבר ההיכרות המקצועית עם עורך הדין מנדלסון שהעיד מטעם המשיב במשפט קבע בית המשפט כי למיטב זכרונו כבר מספר שנים עורך הדין או מי ממשרדו לא ניהל בפניו קדם משפט או ניהול הוכחות אלא מידי פעם בהליכים לאישור הסכם ממון, כי אין ביניהם כל קשר חברתי ובית המשפט לא מינה את עורך הדין מנדלסון לאף תפקיד כלשהו בהליכים שניהל. בית המשפט דחה טענות בדבר התבטאויות שלו המביעות לכאורה הגנה על עורך הדין. בית המשפט דחה גם את הטענה בנוגע להתנהלותו הדיונית אשר המערערת אינה שבעת רצון ממנה. כך, בנוגע להגבלת כל אחד מהצדדים להעיד ארבעה עדים מטעמם מלבד בעלי הדין, וביחס למועד בו תידון הבקשה להזמנת עדים נוספים ולהצגת מסמכים. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת המערערת כן הקציב זמנים לחקירת העדים מטעם שני הצדדים וכי פסל שאלות לא רלוונטיות שנשאלו על ידי בא כח המערערת. מכאן הערעור שלפניי. 4. בערעורה המקיף והמפורט, טוענת המערערת כי אינה מקבלת יחס של שוויון מבית המשפט. המערערת משיגה גם על ההחלטה להפסיק את השימוש בפרוטוקול המוקלט, אפילו על חשבונה של המערערת. ביתר פירוט מפנה המערערת לאמירות של בית המשפט בדיון מיום 6.5.2009 מהן עולה, לטענתה, כי בית המשפט שלל את הטענות שהעלתה בחשד לביצוע לכאורה של העלמות מס שבוצעו על ידי המשיב והחברה וביחס לשווי החברה, בנימוק שאינם בגדר המחלוקת שבתיק. המערערת משיגה על השימוש שעשה בית המשפט בהחלטתו במושג "תיאורית קונספירציה", הממחיש, לדעתה, עד כמה נחרצת דעתו של בית המשפט בנושא. לדידה, נושאים אלה הינם חלק מגדר המחלוקת, כאשר המשיב צירף את הערכת שווי החברה לתצהירו ואילו המערערת טוענת כי הערכה זו אינה נכונה ונועדה לצרכי מס בלבד. בניגוד לדעת בית המשפט, שווי החברה נדרש לצורך טענת העושק שטענה. לדעתה, קביעת בית המשפט בנוגע לעיתוי הגשת הבקשה מבטאת אף היא עמדה לא ראויה כלפיה, שבאה לידי ביטוי בסירובו של בית המשפט לעצור את המשך הדיון חרף הגשת בקשת הפסלות. המערערת טוענת כי לבית המשפט יש יחס מוטה לטובת עדי המשיב, ששימשו בתפקידים בכירים בחברה, אשר בא לידי ביטוי באמירותיו כלפי החברה עצמה. המערערת טוענת עוד כי בית המשפט התייחס באופן מגונן כלפי עורך הדין מנדלסון ומנע חקירתו בשאלות חשובות. היכרותו עם בית המשפט, גם אם על רקע מקצועי, אינם מאפשרים לו, לדעתה, לשפוט את מהימנותו באורח בלתי תלוי. לעומת זאת, איפשר בית המשפט לעורך הדין של המשיב לחקור את עדיה גם בשאלות לא רלוונטיות ונטה בהחלטותיו הדיוניות באופן מלא לצידו של המשיב. המערערת טוענת כי לא השתהתה בהגשת בקשת הפסלות שכן הודיעה מראש על כונתה להגיש בקשה וחיכתה עד לקבלת פרוטוקול הדיון. 5. לטענת המשיב מדובר בערעור מניפולטיבי שנועד להרתיע את בית המשפט ולסכל את המשך ההליך, כדרך פעולה בה נוקט בא כח המערערת. הערעור מעלה טענות כוללות וגורפות נגד בית המשפט כאשר טענת הפסלות הועלתה לאחר שהמערערת וכל המצהירים מטעמה העידו ולאחר שהמשיב ומצהיר נוסף מטעמו העידו ונותרו שני מצהירים אחרונים. המשיב טוען עוד כי הבקשה הוגשה בשיהוי מכוון כדי לסכל את קידום התביעה. הגשת הבקשה כחודש לאחר הדיון שבו נוצרה עילת הפסלות הנטענת, כשלושה שבועות לאחר שפרוטוקול הדיון הגיע לידי בא כוחה וימים ספורים לפני שני מועדי ההוכחות הנוספים שנותרו מוכיחים לדעתו את מטרתה. המשיב מציין כי הטענה ביחס לעורך הדין צבי מיתר היתה ידועה כבר מישיבת קדם המשפט מיום 14.1.2009 לגופן של טענות עונה המשיב כי התבטאויות בית המשפט היו בנושאים צדדיים ולכן אינן מהוות עילת פסלות. אשר להיכרות עם עורך הדין מנדלסון – מדובר בהיכרות מקצועית גרידא שאינה מצדיקה פסילתו של בית המשפט ושהיתה ידועה עוד בטרם הגשת התביעה. לדעתו, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אשר ניתנו זמן רב לפני הגשת בקשת הפסלות אינן מהוות אף הן עילת פסלות ואף לא החלטותיו שהתקבלו לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות ובהן ההחלטה שלא לעכב את הדיון עד למתן נימוקיו להחלטה שלא לפסול עצמו וההחלטה לקיים דיונים בהקלדה, אשר בית המשפט הדן בערעור הפסלות לא ידון בהן. המשיב מוסיף כי הטענה בדבר העלמת המס על ידי החברה אינה חלק מחזית המחלוקת וכי טענת המערערת בנושא אכן מהווה תיאורית קונספירציה מובהקת. לדעתו נהג בית המשפט אורך רוח מופלג ובסבלנות כלפי המערערת ועורך דינה. 6. עיינתי בערעור על נספחיו וכן בתשובת המשיב ונחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, מטבע הדברים, הדיונים בעניינם של המערערת והמשיב הינם רגישים ומורכבים בנסיבות העניין חרף הזמן שחלף מאז נפרדו. ואולם, אפילו כאשר עשויות החלטות בית המשפט בנוגע לאופן ניהול המשפט להוליד תחושה קשה אצל בעל דין כי השופט אינו אוהד אותו, ונוהג באופן חד צדדי, אין בתחושות כאלה אשר המערערת מבטאת, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. חששה של המערערת בדבר קיום משוא פנים כלפיה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 אמיר באן נ' איריס באן (לא פורסם, 28.6.2001)). עיון בפרוטוקול הדיונים מעלה כי בית המשפט איפשר לבא כוחה של המערערת לחקור את העדים לפני ולפנים שעות ארוכות ונראה כי לא עצר בעד עורך דינה מלחזור ולשאול שאלות שוב ושוב, עד כי הנושא הנשאל מוצה; זאת אף אם לדעת בית המשפט אין מדובר בנושא שהוא בלב המחלוקת או כי יש לו רלוונטיות למחלוקת גופה ומבלי שיש צורך שאכריע בעניין זה. מכל מקום, לא מצאתי כי יש באיזו מהתבטאויותיו של בית המשפט או בכולן יחד אשר נאמרו כחלק מליווי החקירות הנגדיות וניהולן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת ולא נראה כי בית המשפט גיבש דעה מוגמרת בנושאים אלה. אשר לאופן ניהול המשפט וההחלטות הדיוניות שניתנו הרי שאין מקומן של השגות עליהן בערעור פסלות, אלא בדרך של ערעור. כמו כן לא מצאתי ממש בטענת קרבתו של בית המשפט לעורך הדין צבי מיתר, שהיא רחוקה עד כדי היעדר משקל או לקרבתו המקצועית לעורך הדין מנדלסון, מתוקף עיסוקו בענייני משפחה, כדי לגרום לפסילת בית המשפט. בוודאי שאין מקום לפסילת בית המשפט מכח החלטות שנתן לאחר מתן החלטת הפסלות שאינן חלק מהערעור. נחה דעתי כי חזקה על שופט בית המשפט כי ניהל וינהל את המשפט באופן תקין ויעיל, מתוך מטרה להגיע לתוצאה ראויה ביחס לשני הצדדים וכדי להגיע לתוצאה צודקת. בשולי הדברים אוסיף כי המערערת הגישה בקשה למחוק את תשובת המשיב לערעור בשל אי צירוף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה, כאמור בתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. חרף העובדה שהתקנות אכן מחייבות הגשת תצהיר כאמור, החלטתי שלא למחוק את התשובה רק בשל אי הגשת תצהיר בייחוד בשל טיבו המיוחד של ערעור הפסלות, אשר יכול הוא להתברר גם בלא תגובת המשיב ועמדתו, והגשת התגובה היא אפוא אופציונאלית (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 342 (2006)), וכן, משום שלא מצאתי בערעור גופו, כפי שהוגש, טעם לפסילת בית המשפט ותגובת המשיב לא נדרשה לצורך עצם ההכרעה בעניין זה. מטעם זה גם לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המערערת להגיש תגובה לתשובת המשיב ואף לא מצאתי טעם לקיים דיון בעל פה בערעור. הערעור נדחה, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באב התשס"ט (12.8.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09053560_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il