פלוני נ. ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד

פסק-דין בתיק בג"ץ 5352/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5352/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד 2. ביה"ד האזורי נתניה 3. עוה"ד ד"ר שרון פרילינג 4. רו"ח נתן שטרנפלד 5. עוה"ד ד"ר יאיר שיבר ועוה"ד דורון שיבר 6. פלונית 7. עוה"ד שרון סגל עתירה למתן צווים על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן שני צווים על תנאי. במסגרת הצו הראשון, מבקש העותר, בתמצית, כי נורה על ביטול ההליך המתקיים בינו לבין גרושתו בבית הדין הרבני האזורי בנתניה מאז שנת 2015, לרבות ביטול ההחלטות שניתנו במסגרתו. במסגרת הצו השני, מבקש העותר, בתמצית, כי נורה על שינוי סדרי ונהלי עבודתם של בתי הדין הרבניים בשלל נושאים, ובהם אופן פרסום החלטות ונהלים והנגשת מידע לבעלי דין. תמצית העובדות וטענות העותר 1. העותר הגיש בשנת 2015 תביעת גירושין כנגד המשיבה 6 (להלן: "גרושתו"), בבית הדין הרבני האזורי בנתניה, וכרך בה את סוגיות הרכוש ומזונות הילדים. כעבור שנה נכנסו הגירושים לתוקפם, כאשר הסוגיות הקשורות בהפרדת הרכוש המשיכו להתברר בפני בית הדין הרבני האזורי. בחודש אפריל 2016 מינה בית הדין הרבני האזורי אקטואר מומחה, רו"ח נתן שטרנפלד (להלן: "האקטואר"), לצורך בחינת זכויות הצדדים שנצברו במהלך הנישואין. בחודש פברואר 2017 הגיש האקטואר את חוות דעתו הראשונית, ולאחר שהוגשו לו שאלות הבהרה מטעם הצדדים, הגיש בחודש יוני 2017 את חוות דעתו הסופית, בעקבותיה הורה בית הדין הרבני האזורי על העברת כספים בסך 1.27 מיליון ש"ח מידי העותר לגרושתו (החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 13.7.2017. הדיינים שלמה שפירא, אברהם מייזלס, אריה אוריאל)). 2. לטענת העותר ההליכים בבית משפט קמא היו מוטים נגדו באופן שיטתי ומכוון, כאשר הגורמים הבאים חברו נגדו: באת כוחו לשעבר, אשר ייצגה אותו לאורך חלק הארי של ההליך (המשיבה 3), גרושתו (המשיבה 6), באי כוחה (המשיבים 5), האקטואר (המשיב 4), בית הדין הרבני האזורי (המשיב 2), בית הדין הרבני הגדול (המשיב 1), וכן עו"ד נוסף ששכר כבא כוחו לאחר סיום ההתקשרות עם המשיבה 3, והחליט לשחרר אותו מייצוגו זמן קצר לאחר מכן (המשיב 7). לשיטתו, התנהלותם המתואמת והמכוונת של כל אלה הובילה לכך שנאלץ להעביר לגרושתו כספים שלא כדין, על בסיס חוות דעת האקטואר. את טענת ההטיה המכוונת מבקש העותר לתמוך בכלים סטטיסטיים: על פי ניתוחו, במהלך ההליכים ביצעו הגורמים המנויים לעיל (במצטבר) 444 "פעולות לא תקינות"; מתוכן 189 פעולות בלתי תקינות בוצעו על ידי בית הדין הרבני האזורי. נתון זה מלמד לשיטתו בהכרח על הטיה מכוונת של ההליך, שכן ההסתברות להתרחשות מספר כה גבוה של "פעולות בלתי תקינות" בהליך אחד באופן מקרי, היא אפסית. אותן "פעולות לא תקינות" שמונה העותר מתייחסות לשלל היבטים בהליך: פרוטוקולי דיונים אשר אינם מייצגים נאמנה את מהלך הדיון; ייצוג קלוקל של עניינו על ידי באת כוחו לשעבר באופן שהחליש את טענותיו וחיזק את טענות גרושתו; קביעות מקצועיות של האקטואר, השגויות לשיטתו; סחבת בהתנהלות המזכירות בעניינו (למשל, בקליטת עשרות מסמכים ונספחים שהגיש); תיוק שגוי באופן שיטתי של בקשותיו, באופן שהוביל לטענתו לכך שחלק מן החומר שהגיש לא עמד לעיני ההרכב בעת קבלת ההחלטות בעניינו, או לא נידון; מסמכים שהוגשו על ידו במהלך הדיונים ולא נסרקו למערכת הממוחשבת; סגירה מכוונת של תגובות שהגיש ללא קבלת החלטה בהן; מתן החלטות בלתי מנומקות על ידי בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול; ואי מתן אפשרות לעותר לחקור את האקטואר על חוות דעתו, וכן לחקור את גרושתו. כל אלה יחדיו מעידים לשיטתו כאמור על הטיה שיטתית ומכוונת, ומחייבים את התערבותו של בית משפט זה ואת ביטול ההחלטות שנתקבלו בבית הדין הרבני האזורי, מן הטעם של משוא פנים ופגיעה בזכות הטיעון של העותר. דיון והכרעה 3. עתירה זו נחלקת לשניים: חלקה הראשון עוסק בהליכי גירושין המתנהלים בבית הדין הרבני האזורי בנתניה בין העותר לגרושתו, ואשר עדיין לא הגיעו לכלל סיום. חלקה השני עוסק בהתנהלותם הכללית של בתי הדין הרבניים. דין העתירה להידחות על הסף – על שני חלקיה. 4. ככל שהדברים נוגעים לחלק הראשון, הרי שעיקר העתירה היא מוקדמת, מאחר שההליכים בבית הדין הרבני האזורי בעניינם של העותר וגרושתו טרם הסתיימו, וממילא לא מוצתה אפשרות הערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. 5. חריגה לכך היא הטענה הנוגעת לזכות לחקור את האקטואר. כאמור, העותר טוען נגד העובדה כי לא ניתנה לו האפשרות לחקור את האקטואר שמינה בית הדין הרבני האזורי על חוות דעתו. מהעתירה עולה כי העותר פנה בעניין זה לבית הדין הרבני האזורי ונדחה, ובעקבות זאת הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, שהעניק לו רשות ערעור, אך דחה את הערעור לגופו, בהחלטה מנומקת מיום 14.3.2018 (הדיינים אליהו הישריק, מיכאל עמוס, אברהם שינדלר) תוך שציין כך: ביה"ד מינה את רו"ח שטרנפלד כאקטואר. לאחר שהגיש האקטואר את חוות דעתו, שלחו הצדדים שאלות הבהרה. לאחר שהתקבלו תשובות האקטואר, התקיים דיון ארוך ומפורט בו העלו הצדדים את תשובותיהם והשגותיהם לדברי האקטואר. לאחר הדיון הוציא ביה"ד את החלטותיו ביחס לכל העניינים שעלו בדיון. בכך סיים ביה"ד את טיפולו בעניין זה, כפי שהובהר בהחלטה מיום 20.7.2017 בתיק עיכוב ביצוע. ויובהר: עד כמה שניתן להבין מן העתירה, טענות העותר מופנות הן נגד העובדה כי בתי הדין הרבניים אינם מכירים בזכות קנויה של בעלי הדין לחקור עדים מומחים הממונים על ידי בית המשפט (ראו סעיף 87(ב)(2) לעתירה. להלן: "הטענה העקרונית"), והן נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי (ובית הדין הרבני הגדול בעקבותיו), שלא לאפשר את חקירת המומחה בהליך הקונקרטי שבו מעורב העותר (להלן: "הטענה הקונקרטית"). לגבי הטענה העקרונית ייאמר כך: האקטואר הוא מומחה שמונה על ידי בית הדין הרבני האזורי. תקנה 258(יב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שכותרתה "חוות דעת של מומחה בעניני משפחה" קובעת בסעיף קטן (א) כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי למנות מומחה מטעמו, אשר יגיש לו חוות דעת בכתב. עוד קובעת התקנה, כי – (ד) בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה בכתב על חוות דעתו בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות בכתב בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את השאלות. (ה) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, ובלבד שהוגשה בקשה מנומקת לחוקרו בתוך שבעה ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה. תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אינן כוללות התייחסות לסוגיה של מינוי מומחה על ידי בית המשפט בכלל, ולסוגיה של חקירת מומחה שכזה, בפרט. ואולם, בית הדין הרבני הגדול (ראו תיק (גדול) 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי (1.4.2008)), קבע זה מכבר, בהסתמך על הוראות תקנה 258(יב) לתקנות, כי – בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל-דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסויימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם בית הדין מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל-דין. (ראו והשוו: תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 8(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995). [ההדגשה לא במקור]. קביעה עקרונית זו אינה מגלה עילה להתערבות, לאור זאת שעולה היא בקנה אחד עם הוראות תקנה 258(יב) לתקנות, אשר הרציונל העומד בבסיסה שריר גם כאשר מדובר בדיון בענייני משפחה המתנהל במסגרת בית הדין הרבני. לגבי הטענה הנקודתית, הרי שהעותר העלה טענותיו בעניין זה הן בבית הדין הרבני האזורי, והן בבית הדין הרבני הגדול במסגרת ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי. בנסיבות אלה, אין הצדקה להעלאת אותן הטענות בשלישית, בפני בית משפט זה בשבתו כבג"ץ, שכן מדובר בסוגיות שבשיקול דעת הערכאה המבררת בהתאם לנסיבות המקרה, ואלו אינן מגבשות עילה להתערבותו של בג"ץ, לא ככלל, ולא במקרה שלפנינו. 6. ככל שהדברים נוגעים לחלקה השני של העתירה, מדובר בטענות כלליות, שאינן תחומות לעניינו האישי של העותר, אלא מבקשת לחולל שינוי מערכתי בצורת התנהלותו של בית הדין הרבני, על בסיס התרשמותו האישית ותפיסותיו של העותר. העתירה בעניין זה אינה מבססת עילה להתערבות. כידוע, בית משפט זה אינו אמון על ניהול בתי הדין הרבניים, וככל שבפי העותר הצעות לייעול ולטיוב המערכת, פתוחה בפניו הדרך להשמיען בפני הגורמים המתאימים, ככל שימצא לנכון. 7. סוף דבר – דין העתירה להידחות. מאחר שלא התבקשה התייחסות המשיבים, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באלול התשע"ח (‏13.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18053520_Y01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il