יוסף אגמי נ. אילן וייס

פסק-דין בתיק ע"א 5351/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5351/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערים: 1. יוסף אגמי 2. שרונה אגמי נ ג ד המשיבים: 1. אילן וייס 2. לילך וייס ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 28.7.2015 בת.א. 49420-05-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת ל' ביבי בשם המערערים: עו"ד דוד ששון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (השופטת ל' ביבי), מיום 28.7.2015 בת"א 49420-05-15, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינם. 1. בין המערערים למשיבים, שכנים בבית משותף, נתגלע סכסוך הנוגע לשינוי בקירות החיצוניים של דירת המערערים. המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום במסגרתה ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שלפיו מנועים המערערים לעשות כל שינוי בקירות החיצוניים של הבית המשותף. המערערים הגישו בקשה לביטול צו המניעה הזמני והבקשה נקבעה לדיון. 2. במהלך הדיון מיום 28.7.2015 התברר כי העבודות בקירות הסתיימו. לכן הודיע בית המשפט כי ישמע את טענות בעלי הדין בנוגע לשימוש בחצר המשותפת, שגם לגביו נתגלעה מחלוקת ביניהם. ואולם, בא-כוח המערערים עמד על זכות המערערים להישמע בסוגיית הקירות החיצוניים של דירתם ותחולתו של הצו הזמני בהקשר זה. בא-כוח המשיבים טען מצדו כי המערערים הניחו מנעול לשער החצר וכי הם מונעים מהמשיבים כל שימוש בחצר. אז ביקש בית המשפט מהמערער 1 להתייצב על דוכן העדים ושאל אותו האם נכונה הטענה בדבר הנחת המנעול. המערער השיב בחיוב וביקש להשלים את תשובתו, אך, לטענת המערערים, בית המשפט הורה למערער לרדת מדוכן העדים בתנועת יד. בא-כוח המערערים מחה על התנהלות בית המשפט ובינו לבין בית המשפט הוחלפו דברים תוך הרמת קול. לאור חילופי הדברים בין בא-כוח המערערים לבית המשפט, טענו המערערים כי איבדו את אמונם בבית המשפט וביקשו ממנו לפסול עצמו מלדון בעניינם. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי אם יפסול עצמו מאחר שהעיר לבעל דין שהרים את קולו כלפי בית המשפט, הרי שבכל הזדמנות בה צד ירים קולו על בית המשפט, יהיה בית המשפט מנוע מלהעיר על כך מחשש לפסילתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי ביכולתו לדון בתיק באופן ענייני וללא משוא פנים, ועל אף שההתנהגות הייתה בלתי ראויה, אין בכך כדי להצדיק את פסילתו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. המערערים מתארים את השתלשלות העניין. לטענתם, התנהלותו של בית המשפט בדיון הייתה רחוקה מלשמש דוגמה שיפוטית ראויה. לטענת המערערים, יש בהתנהלות זו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים נגדם. לדברי המערערים, אסור היה לבית המשפט להתעלם מהמחדלים החמורים של המשיבים שהביאו להוצאת צו לא רלוונטי שזויף, לפי הטענה, על ידי המשיבים. המערערים משיגים על החלטת בית המשפט שלא לדון בבקשה לביטול צו המניעה הזמני, וכן על יחסה של השופטת למערער שהעיד – משלא נתנה לו לסיים את תשובתו לשאלה שנשאל. לדברי המערערים, אין זה ראוי שהשופטת תצעק על בא-כוחם, ולטענתם, בא-כוחם לא צעק על השופטת. לדעת המערערים, הפרוטוקול נכתב באופן מגמתי כך שיציג את השופטת באופן מיטבי. המערערים טוענים כי מתחילת הדיון ולאורכו שירת בית המשפט את אינטרס המשיבים בלבד, כשהקש ששבר את גב הגמל היה "ההחלטה המניפולטיבית של בית המשפט קמא אשר הקשר בינה לבין המציאות רופף ביותר...". לדבריהם, הנסיבות שתוארו לעיל מצביעות על חשש מידי וממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. 5. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בתביעה נושא הערעור (השוו: ע"א 4108/15 נחף נ' סרחאן (25.6.2015). אכן, המערערים אינם שבעי רצון, לשון המעטה, מהתנהלותו של בית המשפט במהלך הדיון מיום 28.7.2015, וכן מהתבטאויותיו ומהחלטותיו במהלך הדיון. כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, שכן אין ללמוד מהתנהלות בית המשפט או מהחלטותיו, שאינן לרוחם של המערערים, על כך שהיא נובעת, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטות לערעור עקיף (למשל, ע"א 4393/15 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (14.7.2015); ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). מכל מקום, השגות על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין. 6. אף אין לראות בהרמת הקול של השופטת בנסיבות שתוארו בפרוטוקול הדיון משום חשש למשוא פנים כלפי המערערים ובא-כוחם. בית המשפט קבע באחת מהחלטותיו בדיון: "ביהמ"ש בסבלנות רבה ניסה להרגיע את ב"כ המשיבים ואף אמר לו להפסיק להרים על ביהמ"ש את קולו ורק כאשר לא נותרה בידי ביהמ"ש ברירה באשר ב"כ המשיבים צעק על ביהמ"ש, ביהמ"ש הרים את קולו בכדי להתגבר על קולו של ב"כ המשיבים". עיון בפרוטוקול הדיון מיום 28.7.2015 ובהחלטות שניתנו בו מעלה כי אכן, בית המשפט, בלית ברירה, הרים את קולו, כפי שציין בהחלטה. הרמת הקול נועדה רק כדי לאפשר לבית המשפט "להתגבר על קולו של ב"כ המשיבים". שופטים אמנם מצווים באיפוק, אולם המרים קולו על בית המשפט לא יישמע בטענה כי הרמת קול מצד בית המשפט כדי להשתיקו גוררת פסלות. 7. יש לזכור בהקשר זה כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (השוו: ע"א 5158/13 חמד מפעל לחידוש צמיגים בע"מ נ' תעשיות גומי עין שמר אגח"ש בע"מ (1.8.2013)). כך נעשה גם במקרה דנן. בנסיבות אלו סבורתני כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה וכי טרם גובשה דעתו בנוגע לתוצאות ההליך. לפיכך, חששם של המערערים שלפיו קיים חשש ממשי למשוא פנים נגדם מצד בית המשפט אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי, ומשכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באלול התשע"ה (‏17.8.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15053510_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il