פלוני נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

פסק-דין בתיק רע"א 5350/17 בבית המשפט העליון רע"א 5350/17 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, מיום 18.6.2017, בע"א 37535-07-16, שניתנה על ידי כב' הרשמת נ' גרוסמן בשם המבקש: עו"ד יצחק שיבובסקי; עו"ד אורנה ששון-שוורץ בשם המשיבה: עו"ד שרון מן אורין פסק-דין לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 18.6.2017, בע"א 37535-07-16, שניתנה על ידי כב' הרשמת נ' גרוסמן, בה נדחה ערעורו של המבקש מאחר שלא הופקד עירבון כנדרש. הרקע לבקשה 1. המבקש הגיש תביעת נזיקין לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 56706-08), שעסקה באירועים שהתרחשו ביום 15.10.2006. לטענת המבקש, בעת שבילה עם חבריו במתחם נמל תל-אביב, הותקף על ידי שוטרים באופן שגרם לו לאובדן הכרה, לפגיעות גוף קשות ואף לנזק נפשי. 2. לאחר קיומן של שלוש ישיבות הוכחות התרשם בית המשפט כי עדותו של המבקש לא הייתה קוהרנטית ומהימנה ובהיותה עדות יחיד של בעל דין היא זקוקה לתוספת ראייתית משמעותית, התומכת בגרסה עובדתית לגבי יסודות העוולה, וזו לא התקבלה. לפיכך קיבל בית המשפט (כב' השופט מ' קליין) את טענת המשיבה לפיה לא הוכחו יסודות העוולה. בפסק דינו המנומק ציין בית המשפט כי יתכן שפגיעת המערער התרחשה כתוצאה מתאונה, וכי גם אילו היה משתכנע שהמדובר בפגיעה כתוצאה מתקיפה מצד הכוח המשטרתי, הדבר התרחש ב"סערת האירוע" שבו הופעל כוח סביר. לאור האמור נקבע כי המשיבה אינה חייבת בפיצוי המבקש על נזקיו, ודין התביעה להידחות. מעבר לנדרש התייחס בית המשפט גם לטיעוני הצדדים לעניין הנזק. במסגרת פסק הדין שניתן ביום 31.5.2016 בית המשפט חייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 36,000 ש"ח. 3. ביום 20.7.2016 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי יחד עם בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, בקשה שנדחתה ביום 6.11.2016 (כב' השופטת ע' רביד). בנוסף, בגין הגשת הערעור נדרש המבקש להפקדת עירבון בסך של 20,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאות המשיבה בערעור. ביום 6.9.2016 הגיש המבקש בקשה לפטור מהפקדת העירבון. בקשתו נדחתה ביום 12.11.2016 (כב' השופטת ח' פלינר). בהחלטה נכתב כי בית המשפט לא השתכנע שהמבקש חסר יכולת כלכלית להפקדת עירבון, וכי אין די בכך שלטענתו אינו עובד. המבקש הודה כי הוא מסייע בעסק המשפחתי, אך לא ברור מהי התמורה המשולמת לו בגין סיוע זה ולא הובאה גם כל ראיה בנוגע למצבו של אותו העסק. המבקש לא הבהיר כיצד נשא בשכר טרחת עורך דינו ואף לא פירט מהם הניסיונות שעשה לצורך גיוס העירבון מבני משפחה וקרובים, ובפרט – לא פורטו הגורמים אליהם פנה; לא צורפו תצהירי ההורים; לא פורטה מצבת נכסיהם; לא ברור האם למבקש אחים או קרובים נוספים. בנוסף, בית המשפט לא התרשם כי סיכויי הערעור גבוהים במידה המאיינת את הצורך בהפקדת עירבון. 4. לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגיש המבקש שלוש בקשות, פעם אחר פעם, להארכת המועד להפקדת עירבון. שלוש הבקשות התקבלו, ובאחרונה מבניהן נקבע כי עליו להפקיד את העירבון עד ליום 7.5.2017. אלא שביום 26.4.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת לפטור מהפקדת עירבון, אשר נדחתה ביום 18.6.2017 (כב' הרשמת נ' גרוסמן) מאחר שלא נמצא שינוי נסיבות מהותי וכפי שכבר פורט, המבקש לא נמצא זכאי להימנות על החריגים הזכאים לפטור מהפקדת עירבון. כן נקבע כי מאחר שלא הופקד העירבון במועד כנדרש – דין הערעור להידחות. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנַי. טענות הצדדים 5. לטענת המבקש, במהלך החודשים שחלפו מיום מתן ההחלטה הראשונה לחייבו בהפקדת העירבון הוא ניסה להשיג את הסכום הנדרש ואולם זאת ללא הצלחה. להוריו אין אפשרות לסייע לו שעה שחשבונותיהם מצויים ביתרת חובה תמידית. אביו נכה וחולה לב ואמו מתפרנסת כסייעת במועדונית ומרוויחה שכר נמוך אשר אין בו כדי לסייע למבקש. המבקש בן ה-31 מתגורר בבית הוריו ואיש מחבריו ומבני משפחתו אינם יכולים לסייע לו בהשגת הסכום הנדרש. עוד מציין המבקש כי דחיית ערעורו נעשתה תוך התעלמות בית המשפט מבקשה אשר הייתה תלויה ועומדת לפטור מעירבון או הפחתתו. 6. לטענתו, החלטת הרשמת חוסמת אותו מפני השמעת טענותיו לפני ערכאת הערעור וכך לטענתו סגר בית המשפט את דלתותיו בפניו בשל העובדה כי אין ביכולתו להפקיד את העירבון. המבקש מוסיף כי יש להתחשב בכך שמצבו הכלכלי והרפואי הקשה נובע מהתקיפה שעבר ובכך שאי הפקדת העירבון מתגמדת למול הפגיעה הקשה בזכויותיו. לפיכך טעה בית המשפט בכך שדחה את ערעורו רק בשל העובדה שהעירבון לא הופקד בזמן הנדרש וזאת אף בהתעלם מהעובדה כי במועד הדחייה בקשתו לפטור מעירבון הייתה עודנה תלויה ועומדת. 7. בתשובתה טוענת המשיבה כי ההחלטה על דחיית הערעור מחמת אי הפקדת עירבון נתקבלה לאחר שנדונו לגופן בקשות רבות של המבקש וביניהן: בקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפטור מהפקדת עירבון; ארכה שניתנה במסגרת דחיית הבקשה לפטור; ושלוש ארכות נוספות, בהסכמת המשיבה. בנסיבות אלו, המבקש אינו יכול לטעון כי ערעורו נדחה בשל עניין טכני בלבד. עוד מזכירה המשיבה כי הוצאות המשפט שנפסקו לטובתה בבית משפט השלום טרם שולמו עד היום, ודי בנימוק זה כדי לדחות את בקשתו לפטור מערבון. 8. בנוסף, המבקש מגיש באופן עקבי בקשות הנסמכות על תשתית עובדתית חסרה בכל הנוגע למצבו הכלכלי ולפעולותיו בניסיון להסתייע באחרים להשגת העירבון הדרוש. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור ואין מקום לקבל את הערעור לגופו. אין מדובר בסוגיה בעלת השלכות רוחביות או ציבוריות כלשהן ואף לגופם של דברים לא הוכיח המבקש את טענותיו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית באופן המצדיק אי-הפקדת עירבון להבטחת הוצאות המדינה בערעור. 9. על כך הוסיפה המשיבה כי מבלי לפגוע בטענותיה ולפנים משורת הדין היא מסכימה להארכת המועד להפקדת העירבון שנקבע בסך של 20,000 ש"ח ב-60 ימים נוספים, כך שאם יופקד העירבון בתוך תקופה זו, תתבטל מחיקת הערעור ויחודש הדיון בו. דיון והכרעה 10. תחילה יש להבהיר כי דרך המלך להשגה על קביעת רשם בית המשפט המחוזי לפיה ערעור שהוגש נדחה מחמת אי-הפקדת עירבון, היא בהגשת בקשה לביטול פסק הדין שתידון על ידי הרשם שנתן את פסק הדין (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ (4.6.2012) (להלן: עניין פלקסר)). על אף האמור, בהתאם לתקנה 410 לתקנות ולאחר שהתקבלה הסכמת המשיבה לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 11. מוסד העירבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך הערעורי והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהערעור עצמו (רע"א 9422/10 עו"ד אשרף חטיב נ' אזברגה (14.3.2012)). חובת הפקדת העירבון קבועה בהוראת תקנה 427 לתקנות ולפיה על המערער לערוב את הוצאות המשיב בהליך הערעורי. בהתאם לכך, אי הפקדת עירבון עשויה בנסיבות מסוימות להצדיק את דחיית הערעור. בסמכותו של רשם להיזקק לבקשה להארכת מועד להפקדת עירבון במהלך תקופת הזמן שנקצבה להגשת העירבון, ואף לאחריה. המועד להפקדת עירבון אינו מועד הקבוע בחיקוק ולפיכך קבלת בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון אינה טעונה קיומו של "טעם מיוחד" ודי ב"הסבר מתקבל על הדעת" (תקנה 528 לתקנות; בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (28.6.2006)). בענייננו, לאחר שנדחתה בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון, הוא הגיש שלוש בקשות אורכה שאף אושרו כולן, כך שלמעשה קיבל המבקש ארכה משמעותית ביותר של למעלה מ-8 חודשים לצורך הפקדת העירבון הדרוש. 12. בנוסף, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה מיום 12.11.2016, ומבלי להידרש למצבו הכלכלי של המבקש, גם אני לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור של המבקש גבוהים במידה המאיינת את הצורך בהפקדת עירבון. על פניו נראה כי טענותיו של המבקש מופנות כנגד ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית וכידוע, ההלכה הנוהגת היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים שבעובדה (וראו למשל: ע"א 276/09 טאבא נ' מינהל מקרקעי ישראל (2.1.2011)). אין להתעלם גם ממחדליו הרבים של המבקש, שמיאן לשלם את העירבון כנדרש על אף ההארכות המשמעותיות שהוענקו לו לצורך כך. 13. עם זאת, נוכח הסכמת המשיבה, יוארך בזאת המועד להפקדת מלוא העירבון שנקבע בסך של 20,000 ש"ח ל-60 ימים נוספים החל מהיום. אם יופקד העירבון בתוך התקופה האמורה, תתבטל דחיית הערעור ויחודש הדיון בו. 14. סוף דבר, הערעור מתקבל ומובהר כי אם המבקש לא יפקיד את העירבון בתוך המועד שנקבע, לא תינתנה לו ארכות נוספות לשם כך. ניתן היום, ‏י"ט בחשון התשע"ח (‏8.11.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17053500_N04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il