פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הבריאות

5 1 בבית המשפט העליון רע"א 5347/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד הבריאות 2. הפסיכיאטר המחוזי – מחוז דרום 3. המרכז לבריאות הנפש באר שבע בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.7.2021 בע"ו 40619-07-21 שניתן על-ידי כבוד השופט א' אינפלד תאריך הישיבה: א' באדר א התשפ"ב (02.02.22) בשם המבקשת: עו"ד דניאל רז, עו"ד אודליה אטרמן, עו"ד אילן יעקובוביץ בשם המשיבים: עו"ד אריה צישינסקי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם בית משפט לנוער רשאי להורות, במסגרת דיון בעניינו של קטין לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), על עריכת בדיקה פסיכיאטרית כפויה של הורה? זו השאלה שהונחה לפתחנו בגדרה של בקשת רשות הערעור דנן, ומחמת חשיבותה החלטנו לתת בעניין זה בלבד רשות ערעור, ועל כן המבקשת תכונה להלן המערערת. נקדים ונבהיר: על שאלה זו יש להשיב בשלילה. 2. המערערת היא אם לשלושה ילדים – שני בנים בגירים ובת קטינה המאובחנת על הספקטרום האוטיסטי (להלן: הקטינה), שאותה היא מגדלת לבדה. ביום 14.7.2021 הוגשה לבית המשפט לנוער בקשה להעברתה הזמנית של הקטינה לרשות הסעד בשל נזקקות לפי סעיף 12 לחוק הנוער. למחרת, יום 15.7.2021 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט לנוער, בהיעדרה של המערערת. גורמי הרווחה עתרו במהלך הדיון לכך שהמערערת תעבור אבחון פסיכיאטרי כפוי. 3. בהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט לנוער (צב"ן 31511-07-21, השופטת ש' ריבלין-אחאי), בין היתר, כי קיימים דיווחים ממספר גורמים מקצועיים ביחס להתנהגות חריגה של המערערת וכי גורמי הטיפול חוששים לשלומה של הקטינה. הוא הצביע על כך שהקטינה לא פקדה מסגרת לימודית במשך כחצי שנה, וכי מהדיווחים עולה שהיא משוטטת עם המערערת שעות רבות מחוץ לבית. על רקע האמור, ובהתחשב בכך שהמערערת לא התייצבה לדיון, קבע בית המשפט לנוער כי "אין מנוס מהוראה על בדיקת מצבה הנפשי" של המערערת. בית המשפט לנוער ציין כי הוראה לאבחון פסיכיאטרי של הורה במסגרת הליך נזקקות לפי חוק הנוער אינה מובנת מאליה, אולם הוסיף כי בנסיבות שבהן יהא זה מלאכותי להפריד בין שאלת האבחון והטיפול בהורה לבין הטיפול בקטין – קמה הסמכות לעשות כן מכוח סעיף 3(1) לחוק הנוער הקובע כי בית המשפט רשאי, במסגרת הליך נזקקות, "לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). 4. מכאן ואילך התגלגלה שרשרת של הליכים, שאין זה המקום לפרטם, הנוגעים להוצאת הקטינה ממשמורתה של המערערת והעברתה למשמורת של רשות הסעד. לא זו הסוגיה שבפנינו. המשך הדברים יעסוק רק בהחלטתו של בית המשפט לנוער להורות על בדיקה פסיכיאטרית בכפיה אגב ההליך שבפניו לפי חוק הנוער. 5. אם כן, בהקשר הנוכחי, יש לציין כי כבר ביום 16.7.2021, למחרת החלטתו של בית המשפט לנוער, הובאה המערערת על-ידי שוטרים לחדר מיון פסיכיאטרי, ונבדקה. לאחר בדיקתה היא אף אושפזה. ביום 18.7.2021, פנתה המחלקה המאשפזת לפסיכיאטר המחוזי בבקשה למתן הוראת אשפוז כפוי לא דחוף, ובו ביום ניתנה הוראה כאמור למשך חמישה ימים. על הוראה זו המערערת הגישה ערר לוועדה הפסיכיאטרית אשר דחתה את הערר בקבעה כי היא כפופה להחלטתו של בית המשפט לנוער, וכי הוראת האשפוז הוצאה כדין. 6. המערערת הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את הערעור ביום 22.7.2021 (ע"ו 40619-07-21, השופט א' אינפלד). בית המשפט המחוזי ציין כי לא מונח בפניו ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער, אשר הורתה על עריכת הבדיקה הפסיכיאטרית למערערת, ועל כן אין בסמכותו לקבוע אם נפלה שגגה בהחלטתו בעניין זה. 7. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי באי-כוח מטעם הסיוע המשפטי צוין כי בינתיים המערערת שוחררה מהאשפוז הכפוי. בשלב זה נטען כי חרף זאת יש מקום לקיים דיון בבקשה בשל היבטיה העקרוניים. באשר לבדיקה הכפויה נטען כי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק טיפול בחולי נפש) הוא חוק ספציפי המסדיר את הסמכויות מרחיקות הלכת בענייני בדיקה, טיפול ואשפוז פסיכיאטרים בכפיה – והסמכויות המפורטות בו הן היחידות אשר מאפשרות להביא לבדיקתו הפסיכיאטרית הכפויה של אדם בוגר. המבקשת מוסיפה כי ככל שקיימת סכנה מיידית לשלומו של קטין בשל מצב נפשי חמור של הורהו, רשאים גורמי הרווחה לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשה ליתן הוראה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש. 8. בתשובתם מיום 14.9.2021 טענו המשיבים כי אין מקום לקיים דיון תיאורטי בבקשה בנסיבות שבהן המבקשת כבר שוחררה מאשפוז. לגוף הדברים, המשיבים טענו כי אכן מתעוררת שאלה ביחס לסמכותו של בית המשפט לנוער להורות על בדיקה פסיכיאטרית כפויה של הורה, אך הוסיפו כי אין זה ההליך הנכון לבחינת הדברים. זאת, מאחר שאין מדובר בהליך של ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער, אלא בהליך של ערעור על החלטתה של הוועדה הפסיכיאטרית. 9. ביום 2.2.2022 התקיים בפנינו דיון במעמד הצדדים. באי-כוחה של המערערת חזרו על עיקרי טענותיהם העקרוניות. בשלב זה ציין בא-כוח המשיבים כי מקובלת עליהם העמדה לפיה בית המשפט לנוער לא היה מוסמך להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית כפויה למערערת. 10. לכאורה, הסכמת המשיבים לעמדה העקרונית שהביעה המערערת בבקשה מייתרת את ההכרעה. היא גם מאפשרת שלא להידרש לקושי העולה מכך שלא הוגש ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער אלא רק על תולדותיה. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו, בהתחשב בפן העקרוני של הטענות הנוגעות לסמכותו של בית המשפט לנוער, וכן לנוכח רגישותה הרבה של הסוגיה וחשיבותה, אנו מוצאות לנכון להבהיר את הדברים על מנת להעמיד הלכה על מכונה. 11. מושכלות יסוד הן שלכל רשות מינהלית, לרבות רשויות שיפוטיות, אין סמכות לבד מהסמכויות הנתונות לה בחוק. כך מתחייב מעקרון היסוד של חוקיות המינהל – בכל תחום שהוא, ולא כן שכן בתחום הרגיש של בדיקות ואשפוזים פסיכיאטריים (ראו: בג"ץ 603/76 רוט נ' מדינת ישראל – בית-משפט השלום, ת"א-יפו, פ"ד לא(2) 757, 761 (1977); ב"ש 196/80 טולידנו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 332, 336 (1980); בש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 240, 258 (2000). ראו והשוו: בע"ם 3772/21 פלוני נ' פלונית (4.10.2021)). באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 97 (2010)). 12. בענייננו, הסמכות להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית כפויה נתונה לפסיכיאטר מחוזי, וזאת בהתאם לתנאים המפורטים בסעיפים 7-6 לחוק טיפול בחולי נפש, וכאשר מדובר בנאשם בהליך פלילי – לבית המשפט מכוח סעיף 15 לחוק זה. מתן הוראה על אשפוז כפוי היא סמכות בעלת אופי פוגעני וכשמה כן היא – כופה. על כן יש מקום לנהוג בזהירות רבה בהפעלתה (ראו גם: ברע"א 8020/21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 29-26 (19.12.2021)). הוראת החוק שממנה שאב לכאורה בית המשפט לנוער סמכות להורות על בדיקתה הכפויה של המערערת אינה ברורה ומפורשת דיה כדי להקים הסמכה מסוג זה. אכן, חוק הנוער מקנה לבית המשפט לנוער סמכות רחבה לנקוט בדרכי טיפול שונות למען הטיפול בקטינים וההשגחה עליהם, כמפורט בסעיף 3 לחוק זה. יחד עם זאת, סעיף זה אינו מחליף ואינו יכול להחליף את התהליך המפורט והזהיר המוסדר בחוק טיפול בחולי נפש. עוד יש לומר: חוק הנוער נועד לטיפול בקטינים, ולא בהוריהם. על כך אף מלמדים סעיפים 3ב-3ז לחוק הנוער, המתייחסים בפירוט לתהליך של מתן הוראת אשפוז פסיכיאטרי ולמתן הוראה על בדיקה נפשית לקטין או קטינה (ראו: בע"ם 5710/15 פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(2) 663 (2006)). אין בחוק זה כל התייחסות דומה בהיקפה לנושא של טיפול נפשי להורי הקטין. אכן, כחלק מהטיפול בקטינים עשוי להיות מקום גם ליתן הוראות הנוגעות להוריהם, ומכאן לשונו של סעיף 3(1) לחוק. אולם, מדובר בפועל יוצא של הטיפול בקטין בלבד. כאשר מוקד הדברים עובר להורה ולצורך בטיפול נפשי בו, אין מקום עוד לדון בגדרו של חוק הנוער, ועל הדיון להתנהל בדרך המלך – חוק טיפול בחולי נפש. 13. לפיכך, בית המשפט לנוער אינו מוסמך מכוח חוק הנוער להורות על בדיקה פסיכיאטרית כפויה של הורים לקטינים אגב דיון בנזקקותם של הקטינים. ככל שמתעורר צורך בכך הדרך הנכונה היא פניה של גורמי הרווחה לבעלי הסמכות על-פי חוק טיפול בחולי נפש, לשם הפעלת שיקול דעתם המקצועי. מלבד זאת, לבית המשפט לנוער שלל סמכויות המוקנות לו בחוק הנוער למתן הוראות מתאימות אחרות בנסיבותיו של כל עניין. 14. משהבהרנו זאת, מסתיים הטיפול בערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' באדר א התשפ"ב (‏6.2.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21053470_A08.docx יי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1