מדינת ישראל נ. טל מוסקוביץ

פסק-דין בתיק רע"ב 5343/16 בבית המשפט העליון רע"ב 5343/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: טל מוסקוביץ בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש וי' אברהם) בעת"א 13468-06-16 מיום 19.6.2016 תאריך הישיבה: י"ט בתמוז התשע"ו (25.7.2016) בשם המבקשת: עו"ד רועי שויקה בשם המשיב: עו"ד שלומי שרון; עו"ד מעין דבוש פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש וי' אברהם) מיום 19.6.2016 שבגדרו נדחתה עתירת המדינה שנסובה על החלטת ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי; ועדת השחרורים), שהורתה על שחרורו המוקדם של המשיב – אסיר בכלא "חרמון" – על תנאי ממאסר. רקע והליכים קודמים 1. השתלשלות האירועים הקודמים בעניינו של המשיב פורטה בהרחבה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 18.2.2016 (השופטים א' חיות, נ' סולברג וע' ברון) ונביא את הדברים בתמצית. בשנת 2003 הורשע המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים י' דר וי' עמית) על פי הודאתו בניסיון לרצח של עמיתה לעבודה (להלן: המתלוננת) באמצעות סכין שרכש מבעוד מועד. נפסק כי המשיב ארב למתלוננת ועקב אחריה עד שנכנסה למנהרה להולכי רגל, וכשהוא ניצב מאחוריה כיסה את פיה בידו, דקר אותה בגרונה, בידיה ובבטנה ונמלט בהותירו את המתלוננת מדממת במקום. כתוצאה מהמעשים האמורים נגרמו למתלוננת פגיעות קשות, וחייה ניצלו רק לאחר מספר ניתוחים. ביום 16.12.2003 נגזרו על המשיב 18 שנות מאסר בפועל; וכמו כן פיצוי כספי למתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח. 2. ביום 14.1.2015 סיים המשיב לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו. מועד שחרורו המלא צפוי לחול ביום 1.7.2021. על רקע זה פנה המשיב לוועדת השחרורים ועתר לשחרורו על תנאי. ביום 22.3.2015 הגישה הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א) חוות דעת בעניינו של המשיב לאחר שקיימה עמו שלושה מפגשים. צוין כי המשיב מביע חרטה על מעשיו, אולם הרושם הוא כי הוא אינו חש אמפתיה כנה כלפי המתלוננת. בשל כך, ובשל עברו הפסיכיאטרי, שכלל טיפול פסיכיאטרי בין השנים 2009-2007, הומלץ על עריכת אבחון פסיכולוגי לצורך קבלת תמונה שלמה ומקיפה לגבי מצבו הנפשי והרגשי של המשיב כמו גם אבחנה אישיותית כבסיס לקבלת החלטה בעניין שחרורו המוקדם. בהמשך לכך נערך למשיב אבחון פסיכולוגי על ידי איל פוזינאק, פסיכולוג בית כלא "אופק", וד"ר רוברט אפשטיין, פסיכולוג מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר (להלן: האבחון הפסיכולוגי; שב"ס). זאת לאחר שוועדת השחרורים המליצה על כך, אף שאין מדובר במהלך שגרתי המקובל בהליכי שחרור על תנאי. באבחון הפסיכולוגי צוין כי במהלך הריאיון הקליני עם המשיב ההתרשמות הייתה כי המסוכנות הנשקפת ממנו נמוכה יחסית, אם כי הוא עדיין זקוק לעזרה בהתמודדות עם חלקים תוקפניים באישיותו וביכולת לייצר קשרים מטיבים. לעומת זאת, הערכת סיכונים מקיפה שנערכה לגביו במסגרת מבדקי אישיות טכניים שנערכו לו, העלתה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא ברמה בינונית וזאת רמת המסוכנות שאף צוינה על ידי הפסיכולוגים בסיכום האבחון הפסיכולוגי. צוין כי המשיב הראה קושי להתמודד באופן יעיל עם דחפים תוקפניים באופן המגביל את התקדמותו בטיפול שבו החל בבית הכלא. על רקע זה ניתנה ביום 9.8.2015 חוות דעת נוספת מטעם רש"א שבגדרה צוין כי נוכח רמת המסוכנות הבינונית הנשקפת מהמשיב; כמו גם היעדר מענה פסיכולוגי וטיפולי הולם בנקודת הזמן האמורה "טרם בשלו התנאים והרקע לבניית תכנית שיקום לשחרורו המוקדם [של המשיב – ע' פ']". 3. מנגד, הגישו לוועדת השחרורים גורמי הטיפול והשיקום בכלא "חרמון" (להלן: גורמי הטיפול) דו"ח סוציאלי בעניינו של המשיב שבו ציינו – בין היתר – כי המשיב ערך שינוי חיובי בדפוסי התנהגותו; וכי הוא מגלה תובנה אשר לחומרת מעשיו ולצורך להמשיך בטיפול גם לאחר שחרורו. עוד ציינו גורמי הטיפול כי המשיב שוהה באגף השיקום הקבוצתי בכלא "חרמון" זה 35 חודשים; וכי תפקודו והתנהגותו חיוביים והוא זוכה לשבחים רבים ממעסיקו. גורמי הטיפול הדגישו כי המשיב הוא בעל רגשות בולטים של מחויבות, חרטה ורצון לשינוי. עוד צוין כי המשיב מיצה את כל התהליכים הטיפוליים העומדים לרשותו בכלא. בניגוד לאמור באבחון הפסיכולוגי סברו גורמי הטיפול כי בעקבות הליכים טיפוליים אלה מסוכנותו של המשיב פחתה, הוא אינו פועל בתוקפנות ומשתמש היטב בכלים הטיפוליים שרכש. להשלמת התמונה יצוין כי נוכח עמדתה של רש"א, שלפיה טרם בשלו התנאים לשחרורו המוקדם של המשיב ממאסר, פנה האחרון למרכז "התחלה חדשה" במטרה לבחון את התאמתו להשתלב בתכנית שיקום פרטית שאותה הציג לפני ועדת השחרורים (להלן: חוות הדעת הפרטית; תכנית השיקום הפרטית). התרשמות הגורמים המקצועיים הייתה כי הצער והחרטה שאותם מביע המשיב על מעשיו כנים; כי הוא בעל מוטיבציה אותנטית לשיקום; וכי הוא מתאים להשתלב בתכנית טיפולית מתאימה, כאמור בחוות הדעת הפרטית. 4. ביום 31.12.2015 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המשיב ממאסר בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטה, ובהם עמידה בתנאי תכנית השיקום הפרטית, שלגביה נקבע כי היא ראויה ותואמת את צרכי המשיב. יוער כי בהחלטתה ציינה ועדת השחרורים כי "קיימת התנגשות חזיתית בין עמדת גורמי הטיפול בכלא [...] לבין האבחון הפסיכולוגי ובעקבותיו עמדתם של רש"א המורחבת לפיהם האסיר טרם בשל לשחרור מוקדם וצריך להמשיך לטפל בצדדים האלימים באישיותו". ביום 1.2.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש וי' אברהם) את עתירת המדינה כנגד ההחלטה האמורה. נקבע כי האבחון הפסיכולוגי שעליו נסמכת רש"א איננו קוהרנטי ומעורר קשיים. מנגד צוין כי הערכת גורמי הטיפול מבוססת על דו"חות מעקביים שנערכו לאורך תקופה ארוכה שבמסגרתה קיבל המשיב את מלוא סל הטיפולים האפשריים. מטעמים אלה נקבע כי החלטת ועדת השחרורים להעדיף את המלצת גורמי הטיפול על פני עמדתה של רש"א אינה בלתי סבירה, וכי אין מקום להתערב בה. 5. המדינה לא השלימה את תוצאת פסק הדין והגישה בקשת רשות לערער עליו. ביום 18.2.2016 קיבל בית משפט זה (כב' השופטים א' חיות, נ' סולברג וע' ברון) את הבקשה והורה כי החלטת ועדת השחרורים האמורה תבוטל. בפתח הדברים ציין בית המשפט כי החליט להיעתר לבקשה ולדון בה כבערעור נוכח המאפיינים הייחודיים של המקרה, כמו גם הסוגיות העקרוניות שעולות במסגרתו ובהן קיומה של מחלוקות בין גורמים מקצועיים שונים בשב"ס – היינו רש"א וגורמי הטיפול – באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב. בית המשפט עמד על כך שככלל לגבי אסירים שהורשעו בעבירות אלימות מן הסוג שבו הורשע המשיב אין מוצגות לפני ועדת השחרורים חוות דעת פסיכולוגיות מטעם שב"ס. עם זאת, משנענתה ועדת השחרורים לבקשתה של רש"א, ומשהונחה חוות הדעת של רש"א על שולחנה של ועדת השחרורים, "אין מקום לדחותה בקש שכן מדובר בחוות דעת מפורטת ויסודית". אשר לגופה של הבקשה צוין כי בנסיבותיו הייחודיות והחריגות של המקרה ונוכח חילוקי הדעות האמורים בין הגורמים השונים אשר לרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ראוי לקבל חוות דעת נוספת באשר לרמת מסוכנותו מאת גורמים מקצועיים מתאימים. לפיכך, נפסק כי המשיב יופנה לאבחון פסיכיאטרי שייערך לו על ידי צוות של שני פסיכיאטרים. האחד פסיכיאטר מחוזי שתקבע המדינה והשני פסיכיאטר שייקבע על ידי הסנגוריה הציבורית בתיאום עם המשיב. צוין כי לאחר קבלת האבחון תשוב ועדת השחרורים ותדון בעניינו של המשיב תוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. 6. בהתאם להחלטה זו נערך למשיב אבחון פסיכיאטרי ביום 17.5.2016 על ידי ד"ר אמיר בן אפרים ופרופ' אנטולי קריינין (להלן: האבחון הפסיכיאטרי). באבחון הפסיכיאטרי צוין כי המשיב סובל מהפרעת אישיות הגורמת לו לקשיים בינאישיים ולתפקוד לקוי. אשר למסוכנות הנשקפת ממנו, צוין כי אין בבדיקה פסיכיאטרית כדי לנבא את התנהגותו העתידית של המשיב, ובהקשר זה גם את המסוכנות הנשקפת ממנו: "בדיקה פסיכיאטרית מקצועית ככל שתהיה אינה הכלי להערכת מסוכנות [...] יכולת הפסיכיאטר לנבא התנהגות עתידית של אדם לאחר בדיקה אינה גבוהה. אין בהתמחות הפסיכיאטר פרק העוסק בהערכת סיכון [...] המשיב אינו סובל ממחלת נפש אלא מהפרעה באישיות. הבדיקה הפסיכיאטרית של אדם הסובל מהפרעה באישיות היא בד"כ תקינה. [...] עצמת ההפרעה עוברת שינוי משך חיי האדם נושא ההפרעה. בחלק מההפרעות יש הקלה בעצמה סביב גיל הבגרות (לאחר גיל 40). [...] המשיב מתנהג בשנים האחרונות באופן שאינו מצביע על קשיים. [...] הערכה הפסיכיאטרית אינה יכולה לענות על השאלה האם בעת יציאתו [של המשיב – ע' פ'] למסגרת משוחררת יותר יחול שוני בהתנהגותו או תפקודו". על רקע זה ציינו הבוחנים הפסיכיאטרים כי "אין בידינו לתרום להערכת המסוכנות שעלולה לנבוע מהמשיב בעתיד"; וכי ככל שיוחלט על שחרורו, יש לקבוע כי המשיב ילווה בשנה הראשונה בליווי פסיכולוגי ופסיכיאטרי. 7. ביום 30.5.2016 התקיים דיון לפני ועדת השחרורים בבקשתו של המשיב לשחרור מוקדם. פרט לאבחון הפסיכיאטרי, הוצג לוועדת השחרורים מכתבם של עורכי האבחון הפסיכולוגי מיום 3.1.2016 המסביר את המחלוקת בעניין המסוכנות הנשקפת מהמשיב בין הערכת המסוכנות באבחון הפסיכולוגי לבין הערכתם של גורמי הטיפול. במכתב צוין כי גורמי הטיפול צודקים בקביעתם שלפיה המשיב התקדם בטיפול ועקב כך פחתה המסוכנות הנשקפת ממנו. עם זאת נכתב כי למשיב ישנם דחפים אלימים מודחקים, שעלולים להיוותר סמויים מהעין גם בתהליך הטיפולי שעבר. עורכי האבחון הפסיכולוגי ציינו כי "הניסיון שלו [של המשיב – ע' פ'] להתמודד עם דחפים אלה אינו מוצלח והוא חסר תובנה לגבי דחפים אלה באופן המגביר את מסוכנותו. כך, למרות שעבר טיפול משמעותי שהפחית את מסוכנותו, ההתרשמות היא שתהליך זה לא נגע מספיק בגורם משמעותי אחר המגביר את מסוכנותו". עם זאת – וחרף האמור באבחון הפסיכולוגי – החליטה ועדת השחרורים בשנית על שחרורו המוקדם של המשיב, בכפוף למילוי תנאי תכנית השיקום הפרטית ולקיום תנאים נוספים כפי שפורטו בהחלטה. ועדת השחרורים ציינה כי המשיב הוא בן 36, קרוב לגיל שבו – לפי קביעת הפסיכיאטרים – יכולה להיות הפחתה בעצמת ההפרעה האישיותית; וכי שחרורו המוקדם בליווי תכנית פסיכולוגית ופסיכיאטרית יפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור יותר מאשר אם ייוותר במאסר עד תום וישוחרר ללא כל ליווי. ועדת השחרורים עמדה על כך כי דו"ח סוציאלי עדכני שערכו גורמי הטיפול מיום 29.5.2016 מצביע על כך שתפקודו של המשיב באגף השיקום בבית הכלא חיובי; כי הוא משתתף בקבוצות שונות ותורם לתהליך הטיפולי בקבוצה; כי המשיב ממשיך בשיחות מעקב עם עובד סוציאלי מטפל; וכי הוא מתפקד באופן משביע רצון. עוד צוין כי עובר לדיון הוגש לוועדת השחרורים חלק נוסף של תכנית השיקום הפרטית של המשיב, שלפיו תקופת הטיפול והפיקוח שבהם יהיה נתון המשיב לאחר שחרורו ממאסר תוארך עד תום תקופת השליש – כלומר עד מועד שחרורו המלא בשנת 2021 – ולא כפי שנקבע בתכנית המקורית לפרק זמן קצר יותר. לבסוף ציינה ועדת השחרורים כי חרף האמור באבחון הפסיכולוגי והקביעות אשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב "שוכנענו כי האסיר [המשיב – ע' פ'] רכש כלים בכלא, שיש בהם כדי להתמודד במצבי לחץ עם הפרעת האישיות ממנה סובל האסיר וממנה יסבול גם בעתיד. כלים אלה בצירוף הליווי הפסיכיאטרי והפסיכולוגי יש בהם כדי לגבור על מצבי הסיכון הנובעים מהפרעת האישיות ממנה סובל האסיר". 8. ביום 19.6.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש וי' אברהם) את עתירת המדינה כנגד ההחלטה האמורה. נקבע כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטת ועדת השחרורים וכי לא נפל בה חוסר סבירות. עוד צוין כי "נראה שעמדת רש"א באשר להמשך טיפול בין כתלי הכלא אינה אלא אמירה נבובה, לאור עמדת גורמי הטיפול לפיהם מיצה המשיב את כל הסל הטיפולי ששב"ס יכול להעמיד לרשותו". אשר לאבחון הפסיכיאטרי צויין כי גם אם אין בו כדי לשנות את הערכות המסוכנות שניתנו בעניינו של המשיב, הרי שהוא כולל התייחסות לטיפול ההסתגלות שיינתן למשיב מחוץ לכותלי הכלא. נקבע כי טיפול זה חיוני בכל עת שבה ישוחרר המשיב, ובפרט מקום שבו המשיב מיצה את אפשרויות הטיפול העומדות לרשותו בכלא. לפיכך, צוין כי אם ישוחרר המשיב במועד הנוכחי הוא יוכל להשתתף בתכנית הטיפולית הפרטית שנערכה לו באופן שיפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. מנגד, ככל שייוותר המשיב במאסר, לא יהיה ניתן לאכוף עליו השתתפות בתכנית טיפולית כלשהי עם שחרורו מהכלא. טענות הצדדים 9. מכאן הבקשה שלפנינו. המדינה טוענת כי שגו ועדת השחרורים ובית המשפט לעניינים מינהליים כשהורו על שחרורו המוקדם של המשיב. זאת משום שהמשיב אינו ראוי לשחרור מוקדם; ונוכח המסוכנות הנשקפת ממנו (וראו סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי). צוין כי על פי האבחון הפסיכולוגי מסוכנותו של המשיב נותרה בינונית; וכי הגורם המוסמך להערכת מסוכנות הוא הגורם המאבחן, היינו פסיכולוג שב"ס, ולא הגורם המטפל. זאת שכן האבחון הפסיכולוגי נועד לבחון את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בכלים תקפים. בפרט מציינת המדינה כי אף הפסיכיאטרים שערכו את האבחון הפסיכיאטרי ציינו כי אין בידיהם כלים להערכת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בהקשר זה הדגישה המדינה כי היא אינה מתנגדת לעריכת חוות דעת פסיכולוגית נוספת בעניינו של המשיב, וזאת בין היתר נוכח הקביעות שנקבעו בעניינו באבחון הפסיכולוגי, שלפיהן הוא נמנע מעיסוק בחלקים התוקפניים באישיותו באופן שמגביל את התקדמותו בטיפול. לכך הוסיפה המדינה כי התנהלותו החיובית לכאורה של המשיב לא נעלמה מעיני המאבחנים באבחון הפסיכולוגי, ואולם לנוכח מבדקי האישיות עמדת גורמי המקצוע היא כי מדובר בהתנהלות הגנתית של המשיב, שאינה תואמת את קווי אישיותו. עוד צוין כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא נתן דעתו לנסיבות ביצוע העבירה ולחומרתה המקימות כשלעצמן חזקת מסוכנות; וכי ההחלטה על שחרורו המוקדם של המשיב מנוגדת להחלטתו של בית משפט זה מיום 18.2.2016 שלפיה נוכח מסוכנותו של המשיב, ובהיעדר חוות דעת מקצועית אחרת, אין להורות של שחרורו כעת. הודגש כי אין באבחון הפסיכיאטרי כדי להטות את הכף לטובת שחרורו של המשיב, נוכח עמדת הפסיכיאטרים שלפיה אין בידיהם כלים לחוות דעה אשר למסוכנות הנשקפת ממנו. לבסוף ציינה המדינה כי לאחר שניתנה החלטת בית משפט זה נערכה התייעצות בין ראש תחום טיפול ושיקום בבית כלא "חרמון" לבין ראש תחום פסיכולוגיה בשב"ס שבמסגרתה נקבע כי המשיב ישולב בטיפול משמעותי בין כותלי הכלא לתקופה של 6 חודשים לפחות, שלאחריה ייערך אבחון פסיכולוגי נוסף שייבחן את הפקת התועלת של המשיב מהטיפול ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. 10. ביום 4.7.2016 הורה השופט מ' מזוז על קבלת תגובתו של המשיב וכמו כן על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. המשיב טוען כי הבקשה דנן אינה מקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה. הוסף כי גם לגופה דין הבקשה להידחות, זאת משום שהחלטת ועדת השחרורים מאזנת כראוי בין השיקולים השונים ואין מקום להתערב בה. עוד צוין כי ההחלטה על שחרורו המוקדם של המשיב אינה עומדת בסתירה להחלטתו של בית משפט זה מיום 18.2.2016; כי ההחלטות הקודמות – הן בוועדת השחרורים, הן בבית המשפט לעניינים מינהליים –התייחסו בפירוט לחומרת העבירה שבה הורשע המשיב, כמו גם לאבחון הפסיכולוגי ולעמדת גורמי הטיפול. לבסוף נטען כי שחרורו המוקדם של המשיב לא יגדע את המשך ההליך הטיפולי שהוא עובר; וכי המשיב ימשיך את ההליך גם במהלך שחרורו, ישתתף בטיפול אינטנסיבי, ילווה על ידי פסיכולוג ופסיכיאטר ויעמוד ביתר התנאים שנקבעו בהחלטת ועדת השחרורים. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 25.7.2016 נעתרנו לבקשת המדינה להגשת דו"ח סוציאלי עדכני בעניינו של המשיב מיום 3.7.2016 שעליו חתומים גורמי הטיפול בכלא "חרמון" ופסיכולוג שב"ס. בדו"ח מצוין בהסכמת כלל הגורמים המקצועיים כי על יסוד האמור באבחון הפסיכולוגי נכון לשלב את המשיב בטיפול משמעותי לתקופה של לא פחות מ-6 חודשים, שבסיומה ייערך למשיב אבחון פסיכולוגי נוסף שיבדוק את הפקת התועלת שלו מהטיפול ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. דיון והכרעה 11. נוכח האמור בהחלטת בית משפט זה מיום 18.2.2016, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. אשר לערעור גופו, הולכים אנו בדרך שהותוותה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 18.2.2016, אשר בגדרה נקבע כי עובר לקבלת החלטה על שחרורו המוקדם של המשיב בתנאים יש לקבל חוות דעת נוספת אשר למסוכנות הנשקפת ממנו מאת הגורמים המקצועיים המתאימים. כזכור, סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי קובע כי "לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". המקרה דנן מעורר דילמה שכן – כמצוין מעלה – מחד גיסא נקבעה למשיב הערכת מסוכנות בינונית וגם נסיבות העבירה שבה הורשע מעלות חשש למסוכנות; מאידך גיסא, גורמי הטיפול הגישו דו"ח חיובי ביחס למשיב. בהקשר זה נעיר כי כעולה מהאבחון הפסיכיאטרי – וכטענתה של המדינה – אין בידי הפסיכיאטרים כלים להעריך את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת התנהלותו העתידית; וכי הגורם המקצועי לעניין זה הוא פסיכולוג שב"ס, שיש בידו כדי לבחון את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בכלים תקפים. זאת, כמובן מבלי לגרוע מסמכותה על פי דין של ועדת השחרורים. משכך, דומה כי אין באבחון הפסיכיאטרי כדי להוות תחליף להערכת מסוכנות; ואין בו כדי לשנות את נקודת האיזון שנקבעה בהחלטתו האמורה של בית משפט זה, שלא מצא כי על פי התשתית שהונחה לפניו התבהרה רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב. לכך יש להוסיף כי דומה שבנקודת הזמן הנוכחית לא קיימת עוד מחלוקת בין גורמי הטיפול לבין המאבחנים הפסיכולוגיים, וזאת נוכח האמור בדו"ח הסוציאלי העדכני בעניינו של המשיב מיום 3.7.2016 שנערך לאחר התייעצות בין גורמי הטיפול בכלא "חרמון" לבין פסיכולוג שב"ס ושעליו חתומים כאמור הן גורמי הטיפול, הן פסיכולוג שב"ס. בדו"ח מצוין בהסכמת כלל הגורמים המקצועיים כי ניכר שהמשיב אכן נתרם מההליך הטיפולי שבו הוא נתון; וכי בעת הנוכחית מוסכם כי נכון לשלבו בטיפול משמעותי לתקופה של 6 חודשים לפחות, שבסיומה ייערך לו אבחון פסיכולוגי נוסף באשר למסוכנות הנשקפת ממנו. בנסיבות אלו, משתמונת הסיכון טרם התבהרה, ומשהגורמים המקצועיים השונים הגיעו לכלל מסקנה משותפת באשר לאופן בחינתה של שאלה זו, מצאנו כי ראוי שההחלטה בדבר שחרור על תנאי של המשיב תתקבל לאחר שהנתונים הרלוונטיים יונחו במלואם לפני ועדת השחרורים. לפיכך אנו מורים בשלב זה כי הערעור יתקבל והחלטתה של ועדת השחרורים מיום 30.5.2016 תבוטל. המשיב ימשיך בהליך הטיפולי שבו הוא נתון בכלא "חרמון" וזאת לתקופה של לא פחות מ-6 חודשים, כאמור בדו"ח הסוציאלי שהוגש לעיוננו. בחלוף התקופה האמורה ייערך למשיב אבחון פסיכולוגי נוסף שיבדוק את הפקת התועלת של המשיב מהטיפול האמור ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. לאחר מכן תשוב ועדת השחרורים ותדון בעניינו של המשיב, בהתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין לרבות האבחון הפסיכולוגי החדש שיוצג לה כאמור. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשע"ו (‏3.8.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16053430_M07.doc דצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il