אברהם צדוק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5336/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5336/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערער: אברהם צדוק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 15459-11-12 מיום 18.7.2013 שניתן על-ידי סגן הנשיאה, השופט ג' קרא תאריך הישיבה: י"א כסלו התשע"ד (14.11.2013) בשם המערער: עו"ד אורי בן נתן בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. המערער הורשע בעבירה של נשיאה והובלת נשק, נדון ל-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ל-16 חודשי מאסר על-תנאי; לתשלום קנס בסך של 7,500 ₪; לתשלום סך של 2,000 ₪ בתמורה לביטול תנאים שהושתו על קטנוע שנתפס; ולפסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 18 חודשים מיום השחרור מן המאסר. בערעורו מבקש המערער להפחית מתקופת המאסר שהושתה עליו. עיקרי כתב האישום 2. עובר לחודש אוגוסט 2012, הכין אחד, מוטי סניור, מטעני חבלה מ"תוצרת בית", שהם כלי נשק כמשמעם בסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והפיצם באמצעות המערער ושבעה נוספים שהואשמו עמו בצוותא בכתב האישום. סניור בדק ולמד את נושא הכנת חומרי נפץ וחומרי חבלה באמצעות אתרי אינטרנט, ולאחר מכן החל בהכנת מטענים ובהפצתם. סניור פנה למסגריה וביקש להכין עבורו קופסאות מתכת במידות של 10X5X15 ס"מ, כשבאחת מפּאות הקופסה יהיה חור שאליו ירותך צינור באורך של כ-2 ס"מ. את מטעני החבלה הכין סניור בביתו בחולון. את הקופסאות הנ"ל מילא בחומרי נפץ, חיבר לצינור יזם הפעלה, אטם את היזם לצינור, הדביק דבק דו-צדדי או מגנט על אחת מפאות הקוביה, כמתואר בכתב האישום. למטעני החבלה הוצמדו מנגנוני הפעלה, הכוללים משדר ושלט למרחקים של 300 מטר ו-2 ק"מ, שסניור יִעד להפעלת מטעני החבלה מרחוק. סניור מכר למערער ולשבעה הנ"ל את מטעני החבלה, בתמורה לסכום כסף לא ידוע. המערער והשבעה הנ"ל, קיימו שיחות טלפון עם סניור וכן בינם לבין עצמם בלשון זהירה, ברמזים, בכינויים ובמשלים. בשיחותיהם כִּינו את מטעני החבלה בכינויים שונים, כגון: "מדבקה", "זה", "אחד", "שתיים", "זאתי". מנגנון ההפעלה למטען הכולל משדר ושלט, כּוּנה על-ידם "ג'ויסטיק". 3. חלקו של המערער בפרשה היה בהגיעוֹ רכוּב על קטנועו עם המערער בע"פ 3491/13 שנהג במכוניתו, לביתו של סניור בערבו של יום 17.10.2012. המערער בע"פ 3491/13 נכנס לביתו של סניור, והמערער דנן המתין בחוץ. בהמשך העביר נאשם אחר שקית לידי המערער, ובה מטען חבלה ומשדר, וזה הכניסהּ לארגז הקטנוע. מטען החבלה הכיל תערובת נפץ מאולתרת, רסס במשקל של כ-60 גרם, ברגים ומסמרים. המערער והמערער בע"פ 3491/13 הובילו בצוותא את המטען מביתו של סניור בחולון לראשון לציון, שם הסתירו את המטען, ברחוב יעקב הכהן 32, תחת שיח. עיקרי גזר הדין 4. הרשעתו של המערער נעשתה במסגרת של הסדר טיעון, בגִדרו נקבע שהמשיבה תעתור לעונש של 30 חודשי מאסר, והמערער יטען כרצונו. עוד הוסכם לעתור במשותף למאסר על-תנאי, לקנס כספי בסך של 7,500 ₪, ולתשלום בסך של 2,000 ₪ בתמורה לביטול התנאים שהושתו על הקטנוע התפוס. הוסכם כי המשיבה תעתור ל-24 חודשי פסילת רישיון הנהיגה של המערער, והמערער יבקש להימנע מפסילתו. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה, השופט ג' קרא) עמד בגזר הדין על כך ש"מדיניות הענישה הנוהגת מחייבת ענישה מחמירה בעבירות נשק בשל פגיעתן בביטחון הציבור ובשלומו, עד כדי סיכון חיי אדם" (פסקה 14 לגזר הדין). באשר למטען החבלה הנדון, קבע בית המשפט המחוזי, כי "נשק התקפי זה, יכול היה להביא לפגיעה בחיי אדם ובשלמות גופם של עוברים ושבים או של אחרים שהיו, מן הסתם, עתידים להיות המטרה לפגיעתו" (פסקה 15 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של המערער במסגרת הפרשה כולה, כשהוא לעצמו, כמו גם ביחס לחלקו של הנאשם 2 בכתב האישום (המערער בע"פ 3491/13), וציין את פעילותו כ"מבצע בצוותא הער למכלול נסיבות ביצוע העבירה על ההשלכות הקטלניות שיכולות היו לנבוע ממעשים אלה" (פסקה 16 לגזר הדין). לחובת המערער זקף בית המשפט המחוזי הרשעה קודמת בבית משפט לנוער בעבירה של תקיפה חבלנית, שבוצעה בחפץ חד, לאחר תכנון והכנה מוקדמת. המערער ביצע שם את העבירה, על סף בגירות, בשליחותם של גורמים עברייניים. בית המשפט התחשב שם בגילו של המערער, בחרטה שהביע, בשיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ונמנע מהטלת מאסר מאחורי סורג ובריח. אלא שהמערער לא ניצל הזדמנות שניתנה לו, ובגיל 23 שוב הועמד לדין על עבירה חמורה עוד יותר מקודמתהּ. על רקע העבר, התייחס בית המשפט המחוזי בפעם הזאת בספקנות לדברי המערער "כי למד לקח וכי ברצונו להיטיב דרכיו ולנטוש את חיי הפשע" (פסקה 17 לגזר הדין). לפיכך, לא ראה בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן שלא להטיל על המערער עונש של מאסר לריצוי בפועל, בנימוק של חשש מפני חשיפתו לחברה עבריינית. שתי הרשעותיו של המערער מלמדות על מעורבותו בחברה עבריינית, ו"עצם ההימנעות משליחתו למאסר אינה מועילה כאמצעי מניעתי בעניינו" (פסקה 18 לגזר הדין). יחד עם זאת, זקף בית המשפט המחוזי לזכותו של המערער את הודייתו, את החיסכון בזמן שיפוטי, את החרטה שהביע, את רצונו להשתקם, את העובדה ששהה ששה חודשים בתנאים מגבילים ועבר תהליך טיפולי, ואת חלקו המצומצם יחסית בפרשה הנדונה. על יסוד השיקולים הללו, נגזר עונשו כאמור ברישא. עיקרי טענות המערער 5. בערעורו טוען המערער כי אין זה מן הראוי להורות על החזרתו לבית הסוהר, לאחר ששהה במעצר ממש במשך כשלושה חודשים, ולאחר מכן ב'מעצר בית' למשך כ-10 חודשים. ב"כ המערער הפנה לתסקיר שירות המבחן אשר תאר את המערער כבחור צעיר ונבון הנמצא בעיצומו של תהליך התבגרות לאחר סיום שירות צבאי מלא, שירות שהמערער התאמץ מאד לעשותו. המערער שיתף פעולה עם שירות המבחן, הפנים תכני טיפול, ולקח אחריות מלאה על התנהגותו. בית המשפט המחוזי הבחין בצדק בין חלקו של המערער לבין חלקו של נאשם 2 בכתב האישום (המערער בע"פ 3491/13), אך הפער בענישתם של השניים, לטענת המערער, צריך להיות גדול יותר מאשר נקבע בגזר הדין. המערער לא היה אלא "פועל" של הנאשם 2 (המערער בע"פ 3491/13), שהורשע גם בעבירה נוספת ונדון ל-30 חודשי מאסר. גם ביחס לנאשם 6 (המערער בע"פ 6210/13), טוען המערער כי הופלה לרעה. המערער איננו מעורב בחברה עבריינית, ומדובר באירוע ספונטני בודד. המערער שב והדגיש את העובדה כי בשונה מן האחרים בפרשה, הוא שוחרר ממעצר, משום שמסוכנותו אינה רבה. גם מהאזנות הסתר עולה, שבניגוד לאחרים, שמו לא הוזכר משום שאיננו יעד מודיעיני ואין לו מעורבות בעסקי אמל"ח. ב"כ המערער הדגיש את תקופת 'מעצר הבית' הארוכה ואת ההתמדה בתהליך הטיפולי בשירות המבחן. מעשה העבירה הוא חמור, טוען המערער, אך מידת אשמו-שלו בנסיבות העניין היא פחותה ביחס לכל האחרים. המערער מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להעדיף שיקולי שיקום, להימנע מהחזרתו לבית הסוהר, להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, ובהעמדתוֹ תחת צו מבחן. תסקיר שירות המבחן 6. שירות המבחן מציין בתסקיר עדכני כי המערער נערך להתמודדות מקדמת עם עונש המאסר והקשיים הנלווים אליו, אך בעיקר היה רוצה להמשיך ללמוד ולהעמיק בקשייו ובדפוסי אישיותו הבעייתיים במסגרת שירות המבחן. המערער מגיע בקביעות לקבוצה טיפולית שבה שולב, משתף פעולה כנדרש, ומתקדם בתהליך האישי והקבוצתי. קצינת המבחן ציינה גורמי סיכון אל מול סיכוי, כשמחד גיסא אופי וחומרת העבירה שביצע המערער, קושי בהצבת גבולות, עבר פלילי כנער, ודפוסי אישיות בעייתיים; ומאידך גיסא, לקיחת אחריות, התייחסות בוגרת והשתלבות בהליך טיפולי. קצינת המבחן ציינה את החשיבות שבמניעת חשיפתו של המערער לאוכלוסיה עבריינית בוגרת ומנוסה, בתנאים סגורים, והמליצה על עונש מאסר בעבודות שירות, בד בבד עם העמדתו של המערער בצו מבחן למשך שנה. עיקרי טענות המשיבה 7. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את טענת ב"כ המערער על חלקו המופחת של המערער בפרשה. לדבריה, לא היה שלוחו של הנאשם 2 (המערער בע"פ 3491/13), אלא שותף מלא לעבירה. אין הצדקה לעונש של עבודות שירות. עונשו של המערער קל ביחס לעונשם של אחרים, גם בגלל המשקל שניתן לתסקיר שירות המבחן. הנאשם מספר 7 בכתב האישום הוענש בחומרה רבה יותר מן המערער, למרות שמעשיו היו קלים באופן יחסי (נשא מטען והחזירו משום שלא רצה להשתמש בו), וזאת בגלל המשקל שניתן לנסיבותיו האישיות של המערער, לתהליך השיקום ולהמלצת שירות המבחן. כך גם ביחס לעונשו של הנאשם 5 בכתב האישום. המערער חזר על דברים דומים שאמר אחרי הרשעתו הקודמת לגבי רצון לשיקום, אך הרשעתו הנוספת מדברת לחובתו. ב"כ המשיבה הגישה טבלה מפורטת לגבי המערער ושאר הנאשמים שנגדם הוגש כתב האישום בצוותא, העבירות שבהן הורשעו, הסדרי הטיעון, העונשים, עבר פלילי, נסיבות אישיות והמלצת שירות המבחן. ניכר בעליל שהמערער לא הופלה לרעה. העבירות שמדובר בהן הריהן חמורות מאד, כשרק לאחרונה, הזכירה ב"כ המשיבה, התפוצצו מטעני חבלה בעיבּוּרה של עיר, ואין ערוך למסוכנות הנשקפת לכל עובר אורח בסביבה. דיון והכרעה 8. מסוכנותם הרבה של חומרי נפץ ומטעני חבלה, ידועה לכל בר-דעת. סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. שומה להרתם על מנת למגר תופעה של נשיאה והובלה של נשק. בחיי אדם עסקינן, ואין מקום לפשרות. יש להצטער על המערער, על אשר נקלע שוב למעשה עברייני חמור שכזה. לזכותו יש לציין תהליך שיקום עם פתח של תקווה לשינוי אורחות חייו. ברם, עונשו איננו חמור כל עיקר, לא כשהוא לעצמו, ולא ביחס לאחרים. בית המשפט המחוזי התייחס בגזר הדין (בפסקאות 11, 16 ו-21) לעונשיהם של האחרים בפרשה. אין דינו של קטין (הנאשם 1) כדינו של בגיר, גם לא כדינו של בגיר-צעיר; לא דומה הסדר טיעון "סגור" (הנאשמים 1 ו-8) להסדר טיעון "פתוח", כפי שנעשה עם המערער; ישנם משתנים נוספים, ובהם כמובן חלקו של כל אחד מן הנאשמים בפרשה, נסיבות אישיות, גיל, תסקיר, עבר פלילי ועוד. עברו הפלילי של המערער עומד בעוכריו; תהליך השיקום נזקף לזכותו; אך העיקר הוא בחומרת העבירה, במסוכנותה ובענישה המחוייבת בכגון דא. שקלול מכלול הנסיבות, כידוע, איננו מתמטי, והוא נעשה כהלכה בגזר הדין. המערער ראוי לעונש שהושת עליו. אמת נכון הדבר, כלל וכלל אין זה דבר פשוט לשוב אל מאחורי סורג ובריח לאחר שהייה ארוכה בתנאי 'מעצר בית'. ברם, שחרור לחלופת מעצר הריהו שטר ושוברו בצדו. היטב ידע המערער מה עונשו, ביקש לעכב את ביצועו, בית המשפט נדרש לסיכויי הערעור, והמערער צריך לשלם את חובו לחברה. עוד זאת מן הראוי להזכיר, כי על-פי הסדר הטיעון טענה המדינה למאסר בפועל של 30 חודשי מאסר, ובסופו של דבר השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 20 חודשי מאסר. בנסיבות אלה לבטח לא יכול המערער לבוא בטענה על עונש שאיננו מידתי. 9. אשר על כן, הערעור נדחה. יש לקוות שהתמדתו של המערער בתהליך הטיפולי תימשך הן מצדו, הן מצד גורמי שב"ס, גם בעת שהותו בבית הסוהר, ולכשישתחרר יחזור המערער להיות אזרח טוב ומועיל. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 8.12.2013 בבית סוהר הדרים או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, שברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, י"ד בכסלו תשע"ד (17.11.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13053360_O11.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il