פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 5330/23 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת מ' סער) בתמ"ש 40054-12-22 מיום 26.6.2023 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת מ' סער) בתמ"ש (משפחה ראשל"צ) 40054-12-22 מיום 26.6.2023 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בין הצדדים, בני זוג נשואים, מתנהלים מזה מספר שנים הליכים משפטיים, כשברקע מצבה הבריאותי המורכב של המשיבה שנמצאת כיום במצב סיעודי. בתמצית, בעקבות מצבה הבריאותי האמור שימש המערער כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של המשיבה, אולם במסגרת ההליכים המשפטיים בין הצדדים נקבע כי בשל התנהלותו יש להחליפו כאפוטרופוס לרכוש, ובמקומו מונתה לתפקיד עמותה חיצונית (להלן: העמותה הראשונה). בשלהי שנת 2021 הגישה העמותה הראשונה בקשה לסיים את תפקידה כאפוטרופא לרכוש של המשיבה וביום 17.5.2022 קיבל בית המשפט את הבקשה בכפוף למינויה של עמותה אחרת לתפקיד (להלן: פסק הדין; יוער כי בהמשך מונתה עמותה זו גם כאפוטרופא לגוף של המשיבה במקומו של המערער). בנוסף, במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי כפי שנקבע בעניינו בעבר, בנסיבות המקרה, ובהן התנהלותו הכלכלית של המערער והחשש מניגוד העניינים שבו הוא מצוי בשל חבותו במזונות המשיבה, לא ניתן למנות אותו כאפוטרופוס לרכוש של המשיבה. המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אולם בהמשך חזר בו והערעור נדחה. בהמשך למתואר, המערער הגיש 3 תביעות וערעור לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון נגד המשיבה (להלן גם: ההליכים), שבעיקרם נוגעים לתשלום המזונות שחב כלפי המשיבה. ביום 12.1.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו עלתה הצעה לסיום המחלוקות הכספיות בין הצדדים, ובית המשפט הורה להגיש הודעת עדכון בעניין זה תוך 45 ימים, וקבע דיון נוסף ליום 15.5.2023 (להלן: הדיון מיום 15.5.2023). במסגרת הדיון מיום 15.5.2023 התברר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, אולם בשל התרשמותו כי במסגרת ההליכים עולות טענות דומות, הציע בית המשפט לבחון ניכוי של סכום מסוים מחובותיו של המערער בהוצאה לפועל; וכן נתן הוראות לעמותה הראשונה ולמערער לטובת בירור רכיבים מסוימים בחוב האמור שניתנים לניכוי. ביום 1.6.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלהמשיך ולדון בהליכים שבין הצדדים, שבמסגרתה טען, בעיקרם של דברים, כי במסגרת פסק הדין גיבש המותב עמדה שלילית כלפיו באופן שמצביע על חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך, תיאר המערער התבטאויות של המותב בפסק הדין שמלמדות לשיטתו כי זה לא יוכל לנהל הליך הוגן בעניינו במסגרת ההליכים שהגיש נגד המשיבה, וזאת משהכרעה לטובתו במסגרת ההליכים תסתור את קביעות המותב בפסק הדין. עוד טען המערער, בין היתר, כי במסגרת החלטה מיום 10.11.2022 בבקשה למתן צווים באחת מהתביעות שהגיש, קבע המותב ממצאים בעניינו, ובהם שפעל לכאורה בחוסר תום לב בנוגע לתשלומי המזונות למשיבה, אשר הלכה למעשה מכריעים ביתר ההליכים בהיעדר בירור משפטי ממצה (להלן: ההחלטה מיום 10.11.2022). ביום 26.6.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וקבע כי בנסיבות המקרה לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט קבע, בין היתר, כי במסגרת פסק דינו דן בהתאמתו של המערער כאפוטרופוס לרכוש של המשיבה בעוד שההליכים שמתנהלים כעת לפניו בעניינו של המערער נוגעים לסוגיות כספיות שעיקרן בתשלומי המזונות למשיבה. בהקשר זה נקבע כי הנימוקים שעמדו בבסיס ההכרעה שלא למנות את המערער כאפוטרופוס לרכוש של המשיבה לא מקימים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליכים; זאת, בשים לב גם לחזרתו של המערער מהערעור שהגיש על פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי קביעתו במסגרת ההחלטה מיום 10.11.2022 שלפיה פעל המערער לכאורה בחוסר תום לב משלא עמד בתשלומי המזונות עבור המשיבה נעשתה באופן מסויג וכנדרש בבחינת בקשה למתן צו מניעה שאותה הגיש המערער. בנוסף, צוין כי בשים לב למועדים שבהם ניתנו פסק הדין וההחלטה האמורים קיים שיהוי בבקשת הפסלות שהגיש המערער. לבסוף קבע בית המשפט כי תחושתו של המערער שלפיה המותב נוהג כלפיו במשוא פנים נעדרת תימוכין, ושהוא פתוח לשכנוע בהתאם לראיות שיונחו לפניו בהליכים. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. לשיטת המערער, החלטות בית המשפט עובר למתן פסק הדין העלו בעבר חשש ממשי למשוא פנים, אשר התעצם נוכח התבטאויות המותב בפסק הדין. החלטות והתבטאויות אלו, בצירוף, בין היתר, ההחלטה מיום 10.11.2022 וכן החלטות שדחו בקשות של המערער למתן פסק דין בהיעדר הגנה בחלק מההליכים, מצטברות לשיטתו כדי חשש ממשי למשוא פנים. למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 21.9.2023 הגיש המערער בקשה לצירוף אסמכתאות שממנה עולה, בין היתר, כי באחד מההליכים שמנהל המערער ניתן ביום 12.7.2023 – הוא יום הגשת הערעור שלפניי – פסק דין שבמסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המערער על החלטה של רשם ההוצאה לפועל בעניינו; ושבהליך נוסף מבין ההליכים האמורים, תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיבה ושעניינה בחוב המזונות, הציע המותב לצדדים לבחון אפשרות לקיזוז סכום התביעה מחוב המזונות של המערער (להלן: הבקשה לצירוף אסמכתאות). לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, אמת המידה בבחינת קיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין היא התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 7692/23 אקסיו מעטפת הון בע"מ נ' יהב מיטב בע"מ, פסקה 9 (7.12.2023); ע"א 6717/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.11.2023) (להלן: עניין פלוני); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 6 (30.10.2023)). ראשית, בנוגע לערעור שהגיש המערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים שמנהל נגד המשיבה, כאמור בהליך זה ניתן פסק דין שבו התקבל הערעור באופן חלקי, ומשכך דרך המלך היא להעלות את טענת הפסלות במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בדין (ע"א 7009/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (22.10.2023); ע"א 6169/22 רוה נ' רשות האכיפה והגביה, פסקה 8 (21.2.2023); ע"א 5058/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (28.7.2022)). ואולם, אף לגופם של דברים הערעור שלפניי אינו מקים עילת פסלות. המערער טוען, בעיקרם של דברים, כי פסק הדין שניתן בעניינו לרבות החלטות שניתנו במסגרת הליך זה, וכן החלטות נוספות במסגרת ההליכים שמנהל המערער נגד המשיבה, מקימים חשש ממשי למשוא פנים. כפי שנקבע בעבר, טענות מסוג זה לא מקימות עילת פסלות ורק במקרים נדירים ייקבע שיש בפעילות השיפוטית כשלעצמה כדי להקים עילה כאמור (ע"א 3119/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (24.6.2020); ע"א 3235/19 עזבון סעאבנה נ' רשות הפיתוח, פסקה 4 (18.6.2019); וכך אף ביחס לטענה בדבר "הצטברות" החלטות שמעידה לכאורה על חשש ממשי למשוא פנים, ראו והשוו: ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (28.10.1992); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). עיון בפסק הדין ובהחלטות שאליהם מפנה המערער לא מעיד על כך שדעתו של המותב ננעלה או שהכרעותיו מתקבלות באופן שאינו אובייקטיבי בסכסוך בין הצדדים. אף אמירתו של המותב ביחס לתום הלב של המערער במסגרת ההחלטה מיום 10.11.2022 נאמרה באופן מסויג ובמסגרת הצורך להכריע בבקשתו למתן צווים כאמור. זאת ועוד, הגם שהמערער טוען כי דעתו של המותב ננעלה בעניינו, כעולה מהבקשה לצירוף אסמכתאות שהגיש, באחד מן ההליכים התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המערער ובהליך נוסף הציע המותב לצדדים להגיע להסכמה שבמסגרתה יקוזז מחובו של המערער סכום של 67,451 ש"ח. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי במקרה דנן התנהלותו השיפוטית של המותב מקימה חשש ממשי למשוא פנים, לא כל שכן כזה שמבסס עילת פסלות (ע"א 7562/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (26.11.2023); ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.11.2023)). עוד מוצא אני לנכון להדגיש כי על אף שבבסיס בקשת הפסלות נושא הערעור עומדים פסק הדין מיום 17.5.2022 וההחלטה מיום 10.11.2022, הבקשה הוגשה רק ביום 1.6.2023. בשים לב להתנהלותו הדיונית בהליכים האמורים שכללה, בין היתר, הגשת בקשות והודעות לאחר פסק הדין וההחלטה האמורים ועובר להגשת בקשת הפסלות, המערער לא הניח הסבר מספק מדוע נמנע מלהעלות את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה כמתחייב מהוראות תקנה 173 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (ראו גם: עניין פלוני, פסקה 5; ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (27.9.2023)). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשפ"ד (‏10.12.2023). מ"מ הנשיא _________________________ 23053300_M12.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1