דני מאיר קרוננברג נ. מדינת ישראל -ממשלת ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5328/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותר: דני קרוננברג נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. משרד העבודה 3. מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיבים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט חאלד כבוב: מהות העתירה וטענות הצדדים עניינה של העתירה דנן, שהוגשה ביום 01.07.2024, בבקשת העותר למתן צו על-תנאי, שיורה למשיבים: "לפעול על מנת לתקן את הליקויים בתקנות חומרי נפץ, או למצער להשיב האם בכוונתם לתקן בקרוב את הליקויים בתקנות חומרי נפץ, והאם בכוונתם להתאים את התקנות למציאות ולנדרש? ואם אין בכוונת המשיבים לתקן את הליקויים בקרוב, מבוקש שבית המשפט הנכבד יורה למשיבים לנמק מדוע אין בכוונתם לעשות זאת. מבוקש גם כי בית המשפט הנכבד יורה למשיבים לשלם לעותר בעבור הוצאות העתירה [...]" (ההדגשות במקור – ח' כ'). העותר, שאינו מיוצג, הוא מהנדס מכונות בהשכלתו ובעל רקע עשיר במחקר, תכנון ופיתוח של חומרי נפץ. במסגרת העתירה שלפנינו, נפרשה סקירה ענפה בעניין תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994 (להלן: התקנות) וחוסר התאמתן, לשיטת העותר, למציאות ההווה, תוך שפורטו הליקויים הספציפיים בתקנות אלה, אשר לטענת העותר יש לתקנם בהקדם. בתוך כך נטען, כי "תקנות חומרי נפץ תלושות מהמציאות, מטעות את הקוראים אותן, ומסכנות את חייהם! לכן יש לתקן בדחיפות את תקנות חומרי נפץ", וכי "תקנות חומרי נפץ תלושות מהמציאות, מנוגדות לחקיקה בישראל, מנוגדות לפרקטיקה המקצועית הנהוגה בעולם, משוללות היגיון בסיסי, עומדות בניגוד מוחלט להוראות ולהנחיות שונות, והן נגועות בחוסר סבירות קיצוני ובהיעדר מידתיות". עוד נדרשה העתירה ליחס בין התקנות לבין החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011 לעניין מחסני אסבסט-צמנט, שעלולים להימצא בהם חומרי נפץ. במסגרת העתירה הודגש, כי עובר להגשת העתירה העותר פנה למשיבים, משרד העבודה, מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית ושני מהנדסים ספציפיים, במטרה שאלה יפעלו לתיקון שורת הליקויים הארוכה שפורטה בפנייתו ובעתירתו, ואולם המשיבים התעלמו מפניית העותר בנדון. למקרא העתירה ונוכח אי המענה הנטען הוריתי על קבלת תגובת המשיבים; וזאת חרף סיכוייה הלכאוריים כבר מעיון ראשון, ודרך ניסוחה. לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה, הוגשה ביום 25.11.2024 תגובת המשיבים. בתגובה הודגש כי דין העתירה להידחות, משהיא אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית, שהיקפה בכל הנוגע לחקיקת משנה מצומצמת, לבטח בסוגיה רגולטורית הדורשת מומחיות מיוחדת. כן הוזכרה ההלכה לפיה גם מקום בו ישנה עמדה מקצועית חולקת של מומחה חיצוני, אין הדבר מעיד בהכרח על פגם בהחלטת הגורם המינהלי המוסמך. לגופו של עניין הושב כי התקנות – לצד האסדרה הנוספת הקיימת בתחום חומרי הנפץ ובכללה: חוק חומרי נפץ, התשי"ד-1954; הנהלים הרלוונטיים; ההיתרים המותאמים הניתנים לכל בקשה לביצוע פיצוץ; וההכשרות – נותנות מענה הולם לסוגיית חומרי הנפץ בישראל. בהקשר זה המשיבים הדגישו, כי "ככל שמתעורר צורך, משרד העבודה פעל ופועל לשנות את ההוראות בתקנות הצריכות תיקון". בתגובה הובהר, באופן מפורט, כי מרבית הליקויים לכאורה עליהם הצביע העותר, אינם מצריכים תיקון וזאת בהתאם לעמדת גורמי המקצוע של המשיבים. לצד זאת הוטעם, כי לאחר שנבחנו טענות העותר, הגיעו המשיבים לכדי מסקנה כי מספר ליקויים עליהם הצביע העותר, אכן מצריכים תיקון – דוגמת שימוש בגג אסבסט כאמור בסעיף 8, בחלק א, לתוספת השנייה לתקנות; ההפנייה בתקנות לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גוררים), התשל"ט-1978 שבוטל; הוראות המתייחסות להשמדת חומרי נפץ באמצעות הטבעה בים שנאסרה זה מכבר; וקביעת איסור על האחסון של חומרים נפיצים במבני אסבסט. לצד זאת, הוטעם כי אין מדובר בתיקונים בעלי דחיפות גבוהה או אשר כרוכה סכנה באי תיקונים, ומשכך תיקונים אלו ייעשו בהתאם לסדרי העדיפויות של משרד העבודה, בשים לב לתפקידיו ותחומי אחריותו הרבים, ובהתאם לסדר עדיפויות גם ביחס לתיקוני חקיקה נוספים שעל הפרק. דיון והכרעה לאחר עיון ובכפוף לאמור בתגובת המשיבים, מצאתי כי דין העתירה להידחות משהיא מיצתה את עצמה. כידוע, בהליך של ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות השלטון, לרבות של גורמי מקצוע, בית משפט זה לא מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו (בג"ץ 3054/21 דנון נ' היועצת המשפטית לממשלה (19.02.2024)). הביקורת השיפוטית מתבטאת, אפוא, בבחינה האם נפל פגם בהחלטה, בהתאם לכללי המשפט המינהלי, המצדיק את התערבותו של בית המשפט (בג"ץ 1053/21 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 18 (08.06.2022)). כן נפסק, כי מרחב ההתערבות בחקיקת משנה, לבטח מקצועית – קיים אך מצומצם עד מאוד. הדברים יפים גם לענייננו, עת מדובר בסוגיה מקצועית מובהקת, בה מתחם שיקול הדעת של הרשות המינהלית רחב. בהקשר זה יודגש, כי לא אחת סוגיות מקצועיות הכרוכות בעניין שבמומחיות עלולות להיות שנויות במחלוקת בין מומחים שונים. ואולם, אין די במחלוקת כגון דא כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת הרשות, כל עוד לא נפל פגם בהתאם לכללי המשפט המינהלי (בג"ץ 4675/03 פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פסקה 39 (12.05.2011)). הלכה למעשה, במסגרת העתירה מבקש העותר כי נבכר את עמדתו המקצועית, כפי שבאה לידי ביטוי בעתירתו על נספחיה, על פני עמדת גורמי המקצוע הממשלתיים. ואולם, כפי שנפסק בעבר: "הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת שבתחום מומחיותה המקצועית של הרשות אך מן הטעם שישנן חוות דעת מקצועיות סותרות [...] הלכה זו נובעת ממושכלות היסוד של הביקורת השיפוטית שלפיהן בית משפט זה אינו בא בנעלי הרשות, ובמיוחד כך כשמדובר בהכרעה בסוגיות מקצועיות מובהקות שבהן נהנית הרשות מהידע המקצועי, מהמומחיות ומהניסיון הרלוונטיים לקבלת ההחלטה" (בג"ץ 6269/12 הנהגת ההורים הארצית נ' שר החינוך, פסקה 16 (29.04.2015)). משאלה הם פני הדברים, בשים לב לשיקול הדעת הרחב של גורמי המקצוע הממשלתיים בדבר האיזון הנדרש בעת עיצוב אסדרה בתחום חומרי הנפץ והחומרים המסוכנים, לרבות בשאלות שעניינן בשלום וביטחון הציבור, איני סבור כי העותר עמד בנטל הכבד שהיה מוטל עליו, כדי להצדיק את התערבותנו. זאת, בפרט לנוכח אמת המידה המצומצמת להתערבות במקרים מסוג זה (בג"ץ 2435/20 ידידיה לוונטהל עו"ד נ' ראש הממשלה, פסקה 17 (07.04.2020)). סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין, ובהתחשב באי המענה, ובתרומת העתירה לתיקון הליקויים המנויים לעיל, המשיבים יישאו בהוצאות העותר בהליך זה בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ה (05 דצמבר 2024). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט