אייל חנוכה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בירושלים רע"פ 5327/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המבקש: אייל חנוכה נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.7.98 בע"פ 479/98 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גרוס, י' בן שלמה, מ' רובינשטיין תאריך הישיבה: כ"א בחשוון תשנ"ט (10.11.98) בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר בשם המשיבה: עו"ד ג'ק חן פסק-דין השופט י' קדמי: המבקש הורשע בבית משפט השלום ברמלה (תעבורה - 68874320) בעבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית, בכך שפגע בהולך רגל שעה שחצה מעבר חצייה בנתיב נסיעתו וגרם למותו. בשל הרשעתו נדון המבקש ל15- חודשים מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות; וכן לקנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מהחזק ברשיון נהיגה ל8- שנים ולמבחן למשך שנה אחת. בבסיס ההרשעה עומדת קביעתו של בית המשפט, לפיה התרשל המבקש בנהיגה בכך שלא האיט נסיעתו ולא נקט אמצעי זהירות סבירים שעה שהתקרב למעבר החצייה, לקידום הסיכון שהמנוח שעמד על המדרכה ירד אליו. המבקש ערער על הרשעתו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 479/98); אך ערעורו נדחה ופסק דינו של בית משפט השלום אושר. עתה פונה המבקש אלינו בבקשה ליתן לו רשות לערעור שני. במסגרת הנימוקים למתן הרשות, שם הסניגור את הדגש: ראשית - על הענין הציבורי הכללי בבחינת מעמדו המיוחד של "מעבר חצייה" ובקביעת "אחריות מוחלטת" לפגיעה באדם הנמצא בו, כמתחייב, לדעתו, מפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי; ושנית - על הצורך, לשיטתו, למתן את הילכת חניון חיפה בע"מ ולנהוג ביד פתוחה יותר בבקשות לערעור שני, מקום שהצדק מחייב זאת ולציבור עניין בכך. לא מצאנו בטענותיו של הסניגור המלומד עילה המצדיקה מתן רשות לערעור שני. הרשעתו של המבקש נעוצה במסקנות המתחייבות מן התשתית העובדתית המיוחדת למקרה דנא, כפי שהוכחה בראיות שהוגשו בפני בית המשפט. כאשר המבקש עצמו נמנע מלהעיד; ואין בה - ולא מתחייבות ממנה - קביעות משפטיות שיש בהן משום חידוש או שינוי של ההלכה הפסוקה, כפי שנטען בפנינו. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"א בחשוון תשנ"ט (10.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98053270.H04/אמ