פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 5327/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5327/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט י' אלון
המערער:
ג'סאן סיורי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.5.07 בת.פ. 2118/06 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' חבש
תאריך הישיבה:
א' באדר א התשס"ח
(7.2.08)
בשם המערער:
עו"ד איתן פלג
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
מתורגמן:
אחמד אבו-גוש
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. כנגד המערער הוגש כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לפי כתב האישום, ביום 13.7.2006, בשעה 22:40 לערך, החל ג'לאל סיורי, אחיו של המערער (להלן: ג'לאל), לבצע קידוחים בדירתו-שלו. הדבר הוביל לתגרה בין האח ג'לאל לבין השכן אחמד ביתוני (להלן: אחמד) ואדם נוסף ששמו רבחי מוהנד סלאימה (להלן: רבחי). ג'לאל התקשר למערער וקרא לו לבוא, וזה אכן בא, כשהוא מצויד בסכין בעלת להב משונן. המערער – כך לפי כתב האישום – החל להכות את המתקהלים, ואז אחז בכתפו של אחמד ונעץ את הסכין בגבו. בהמשך התקרב המערער לרבחי ודקר גם אותו – בזרוע. או-אז נמלט המערער מן המקום, ואילו הנפגעים – אחמד ורבחי – נותרו עם נזקי-גוף חמורים.
בשלב הסיכומים חזרה בה המדינה מסעיפי האישום המקוריים, וביקשה להרשיע את המערער בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו- 335 לחוק העונשין). בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ע' חבש) זיכה את המערער מחמת הספק מן האישום ככל שהוא מתייחס לדקירתו של אחמד. לעומת זאת, הרשיע בית את המערער בגין דקירתו של רבחי. על המערער נגזר עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, אותם הוא יוכל לרצות בעבודות שירות, וכן 9 חודשי מאסר על-תנאי. המערער משיג על הרשעתו.
דין הערעור להתקבל. יש לזכות את המערער, מחמת הספק, מן העבירה שבה הרשיעו בית המשפט המחוזי.
2. בדיונו לגבי אירוע הדקירה של אחמד – דיון שהסתיים כאמור בזיכוי – פירט בית המשפט המחוזי שורה של קשיים שהתעוררו במקרה זה. המערער מצדו הציג גרסה בלתי-עקבית, ודבריו העלו תמיהות. כך, בתחילה הוא טען בחקירתו שהגיע למקום האירוע ללא סכין, אחר-כך טען שהחזיק בסכין ונופף בה לצורך הגנה עצמית, ולבסוף אמר כי לא בסכין הוא אחז אלא במספריים. בעדותו במשפט אישר כי הביא עמו לזירת האירוע סכין, ונופף בה על-מנת להגן על עצמו בעת שהותקף. ג'לאל האח נשאל בחקירתו שמא הוא זה שביצע את הדקירה, והשיב "אני לא זוכר". בית המשפט המחוזי ציין כי חרף התשובה הזו, ולמרות העובדה שחולצתו של ג'לאל היתה מגואלת בדם (בניגוד לחולצתו של המערער), לא מוצתה החקירה בעניין זה. אשר לאחמד – הלה מסר גרסה שנמצאו בה סתירות ותמיהות, ובית המשפט פקפק באמינותו. בסופו של יום בא בית המשפט למסקנה כי "אין לדקירה זו" – והכוונה לדקירה של אחמד – "כל עדות ראיה מהימנה", ובנוסף, "אין כל ראיה חפצית המעידה עליה". בית המשפט הטעים כי חרף קיומן של "מספר ראיות ועדויות המצביעות על מעורבות הנאשם במעשים", אין לדעת בבירור מה התרחש, ומתקיים ספק סביר לגבי אשמתו של המערער. "יש להעדיף את האפשרות הסבירה כי הנאשם איננו האדם שדקר את אחמד" – כך כתב בית המשפט. מעבר לכך התייחס בית המשפט למחדלי החקירה:
ראשית – העובדה כי חסר תיעוד ברור של הסכין שנתפסה באזור, העובדה שלא נמצאה הסכין אשר שמשה לדקירה, וספק אם נערך חיפוש רציני למציאתה, אי בדיקת חולצתו המגואלת בדם של ג'לאל – זאת למרות שצוין בפני כי בתחילת החקירה היה גם הוא חשוד בדקירות, העובדה שלא נעשה חיפוש מקיף אחר עדים נוספים, למרות שברור כי היו כאלו, העובדה שלא נערך חיפוש בביתו של הנאשם, וכן העובדה שלא נבדקו כל המצלמות האפשריות, כל אלו מהווים פגמים חמורים בחקירה, אשר ייתכן והיו מובילים בעצמם לזיכוי, גם במקרה בו התשתית הראייתית היתה אחרת.
3. בית המשפט המחוזי הרשיע, כאמור, את המערער, בדקירתו של רבחי. אמנם, תחילה כלל לא דיווח רבחי למשטרה שנדקר, אולם בית המשפט קיבל את הסברו כי סבר שהעניין יוסדר ללא התערבות המשטרה. בית המשפט הטעים כי אין בנמצא תמונה מלאה של נסיבות המקרה, אולם מעדויותיהם של רבחי ושל המערער עצמו חילץ בית המשפט את המסקנה כי המערער נופף בסכינו. רבחי מצדו סיפר בבית המשפט כי לאחר שהבחין באחמד הפצוע ובמערער נמלט, הוא רדף אחריו יחד עם אחרים ותפס אותו. המערער נפל כשרבחי מעליו, ואז הבחין האחרון כי הוא פצוע. "לפי תיאור זה" – כך כתב בית המשפט – "ככל הנראה רבחי עצמו כלל לא בטוח כיצד התרחשה הדקירה ובאיזו נקודת זמן נפגע מהסכין. תמיכה לתיאור זה של השתלשלות העניינים ניתן למצוא גם בעדות הנאשם עצמו, המעיד כי נפל במהלך מנוסתו ונופף בסכינו לכל עבר". בית המשפט הוסיף וקבע כי בעת שנופף בסכין היה המערער מודע ללא ספק לטיב מעשיו ולנסיבותיו. "ייתכן מאד כי לא רצה לפגוע בנדקר, אולם לדידי, אדם המגיע עם סכין ומנופף בה לכל עבר – גם אם אינו חפץ לפצוע אחר, הרי שהוא מודע לאפשרות הקרובה לוודאי כי אכן יפגע באחר".
המערער משיג על הרשעתו וכאמור, אני סבור כי אכן יש לזכותו מחמת הספק מן העבירה שבה הורשע.
4. בא-כוח המערער אינו חולק על כך שהמערער הוזעק למקום המריבה והגיע כשבאמתחתו סכין. יחד עם זאת, ידוע שלא היתה זו הסכין היחידה בזירה (העיד על כך גם חוקר המשטרה – עמוד 60 לפרוטוקול). עוד ידוע כי קיימת אפשרות שהדקירה של אחמד בוצעה על-ידי אדם אחר, שאינו המערער (המערער כאמור זוכה מן האישום ביחס לדקירה זו). לכך מתווספת קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת עמימות לגבי השאלה אימתי נפגע רבחי ובאילו נסיבות – עמימות שרבחי עצמו לא ידע להפיג אותה.
בהקשר זה חשוב להדגיש כי תיאור המעשה בכתב האישום שונה באופן משמעותי מן התרחיש ששימש להרשעתו של המערער. נזכיר: בכתב האישום נאמר כי לאחר שדקר את אחמד, "קרב הנאשם אל רבחי ודקר אותו בזרועו השמאלית באמצעות סכין". כיום ברור שההשתלשלות המתוארת בכתב האישום לא הוכחה. המערער זוכה מן העבירה המתייחסת לדקירתו של אחמד, המדינה חזרה בה מן העבירות של "בכוונה מחמירה", והתרחיש שעליו מבוססת ההרשעה חולץ מן העדויות של רבחי ושל המערער, לפיו המערער נמלט מן המקום, רבחי ואחרים דלקו אחריו, ורבחי נפגע בשלב מסוים כאשר המערער נופף בסכין. אלא שהתרחיש החלופי הזה מותיר חללים עובדתיים, והתמונה אינה מלאה, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי; לאחר שֶׁבָּחֲנוּ את העדויות ואת הפרוטוקול, לרבות את עדותו של המערער כי נופף בסכין כדי לגונן על עצמו מפני המכות שקיבל וזאת "בשלב הראשון" לפני שנפלה הסכין מידיו והוא נמלט עד שהופל שוב והוכה, מצאנו כי לא נשללה האפשרות שרבחי נדקר על-ידי אדם אחר או בתרחיש אחר מזה שתואר בפסק-הדין.
5. עוד יש להביא בחשבון את מחדלי החקירה שפורטו לעיל, המשליכים לא רק על פרשת הדקירה של אחמד אלא גם על ענייננו-עתה, למשל: אי-בדיקת החולצה של ג'לאל (החוקר הסביר זאת בעדותו – "היו לנו את כל המעורבים, ידענו מי דקר ומי נדקר, ומה תיתן לנו החולצה?"); הימנעות מקיום בירורים לגבי אנשים אחרים שנכחו באירוע ומהבאתם לעדות; אי-בדיקת כל המצלמות במעגל סגור שעשויות היו לשפוך אור על האירוע. מחדלים אלה ואחרים, שתוארו בפסק-הדין של בית המשפט קמא, תורמים גם הם לאי-הודאות השוררת במקרה זה.
לאור כל אלה, קיים קושי של ממש לקבוע מעבר לספק סביר כי המערער הוא מי שדקר את רבחי, ויש לפיכך לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק.
המשנה-לנשיאה
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט י' אלון:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, כ"ב באדר א' התשס"ח (28.2.2008).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07053270_P01.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il