ציון חזן נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5321/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5321/05 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר המערערים (המשיבים שכנגד): 1. ציון חזן 2. אילנה חזן נ ג ד המשיבה (המערערת שכנגד): איילון חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.4.05 בת.א. 77/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' ברון תאריך הישיבה: ג' בטבת התשס"ח (12.12.07) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד זהר קליר בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד אמיתי יחיאלי פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המערערים, הם המשיבים שכנגד, נפגעו בתאונת-דרכים שאירעה ביום 26.8.1997. המשיבה, היא המערערת שכנגד, ביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה. המחלוקת בבית-המשפט המחוזי נסבה על שאלת גובה הפיצויים המגיעים למערערים. בית-המשפט המחוזי קבע כי המערער, יליד 1939, סובל מנכות רפואית משוקללת בשיעור של 48.82%, המורכבת מנכות בתחום האורתופדי (40%), בתחום הנוירולוגי (10%), בתחום העיניים (5%) ובתחום הפה והלסת (0.25%). בית-המשפט העמיד את הפגיעה התפקודית של המערער, לאור מכלול העדויות וההתרשמות מהמערער עצמו, על שיעור של 35%. המערערת, היא ילידת שנת 1940. בית-המשפט המחוזי קבע כי נכותה המשוקללת כתוצאה מן התאונה היא בשיעור של 46.5% והיא מורכבת מנכות בתחום האורתופדי (34% לאחר שקלול), בתחום הכירורגי (10%) ובתחום הפסיכיאטרי (10%). בית-המשפט בחן את מכלול הטענות ביחס לסוגיית הפסד ההשתכרות של המערערת וקבע כי "אין מקום לדבר על פגיעה תפקודית ביחס ליכולת ההשתכרות שלה" וזאת משלא הוכח כי היא עבדה עובר לתאונה, ומשנמצא כי "ניתן לומר בסבירות קרובה לוודאות כי לא הייתה מתחילה לעבוד בשלב זה בחייה גם אלמלא התאונה". 2. על בסיס הנתונים והממצאים האלה, ובהתחשב בשכרו הממוצע של המערער עובר לתאונה (8,320 ש"ח משוערך) נפסק למערער פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר בשיעור של 277,056 ש"ח, ועבור העתיד, עד לגיל 70 שנים, סכום נוסף של 129,904 ש"ח. בית-המשפט הוסיף ופסק למערערים פיצוי בסך 127,012 ש"ח עבור עזרת הזולת בעבר, ובראש נזק זה עבור העתיד, סכום של 275,008 ש"ח, עבור הוצאות ניידות בעבר פסק בית-המשפט למערערים פיצוי בסך של 20,000 ש"ח, ועוד פסק להם עבור העתיד סכומים של 280,336 ש"ח למערערת ו-122,845 ש"ח למערער. למערערים נפסקו גם הוצאות רפואיות בסכום של 25,000 ש"ח, הוצאות טיפול פסיכולוגי למערערת בסכום של 6,318 ש"ח, והוצאות בגין טיפול שיניים למערער בסכום של 22,800 ש"ח. עוד נפסקו פיצויים בגין כאב וסבל – 114,403 ש"ח למערערת, ו-134,143 ש"ח למערער. בית-המשפט הורה לנכות מסכומי הפיצויים את קצבאות המוסד לביטוח לאומי ואת התשלומים התכופים ששולמו למערערים. 3. המערערים מזה והמשיבה מזה משיגים על קביעותיו של בית-המשפט המחוזי ועל הסכומים שפסק בראשי נזק שונים. בערעור נטען כי הוכח שהמערערת עבדה עובר לתאונה וכי יש לפסוק לה פיצוי בגין הפסד השתכרות. המערערים משיגים על ממצאי המהימנות שקבע בית-המשפט, וטוענים כי היה מקום לקבוע שהם עמדו בנטל ההוכחה בכל הנוגע לסוגיית עבודתה של המערערת. לדידם, הפגיעה בכושר ההשתכרות של המערערת היא מלאה. בהקשר זה מבקשים המערערים אף לצרף ראיות נוספות. עוד נטען, כי היה מקום לפסוק פיצוי לבתם של המערערים בגין הפסדי שכר והוצאות עקב הצורך לטפל בהוריה. המערערים מלינים גם על הסכומים שנפסקו בראשי נזק נוספים – סכומים נמוכים מדי, לדידם. כך מבקשים המערערים להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק למערערת בגין טיפולים נפשיים בעבר, ולפסוק פיצוי בראש נזק זה גם לעתיד. גם המערער זכאי, כך נטען, לפיצוי בגין טיפולים נפשיים שעבר. טענה נוספת של המערערים היא כי כלל נכויותיו הרפואיות של המערער הן תפקודיות, וכי היה מקום לפסוק למערער פיצוי בגין תקופות ארוכות יותר של אי-כושר מלא ואי-כושר חלקי בשיעור גבוה. לבסוף, טוענים המערערים כי היה מקום להביא בחשבון קביעת הנכות התפקודית וקביעת הפיצוי בגין כאב וסבל גם ניתוח שלישי שצפוי המערער לעבור, לצורך החלפת מפרק הירך. 4. בערעור שכנגד נטען כי בית-המשפט הפריז בפסיקת הפיצויים עבור הוצאות ניידות בעתיד. עוד טוענת המשיבה כי לא היה מקום לקבוע כי המערערת סובלת, בעקבות התאונה, מנכות בתחום הכירורגי ובתחום הנפשי, וכי יש לקבוע שנכותו התפקודית של המערער אינה עולה על 20%. המשיבה משיגה גם על הפיצויים שנפסקו בגין הפסד ההשתכרות של המערער ובגין עזרת צד שלישי. 5. עיינו בטענות הצדדים, בערעור ובערעור שכנגד, וכן בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בפסק-הדין של הערכאה המבררת. פסק-הדין הוא מפורט ומבוסס, וביסודו הסתמכות על חוות-דעת המומחים, על הנתונים שבאו בפני בית-המשפט ועל ממצאי מהימנות שקבע. בכל אלה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ואין המקרה שבפנינו מצדיק סטייה מן הכלל. במיוחד, בחנו את טענות המערערים בדבר הצורך לפסוק פיצוי למערערת בגין הפסדי השתכרות, ובדבר שיעור הפיצוי שנפסק בראש נזק זה למערער, בפרט בשים לב לתקופת אי-הכושר שנקבעה לו. ברם, נמצא לנו כי קביעותיה של הערכאה המבררת בעניינים אלה נשענות על כישלונה של המערערת להוכיח שהיא עבדה עובר לתאונה, ושהייתה עובדת אלמלא התאונה, ועל הנתונים שבאו לגבי השתכרותו של המערער לאחר התאונה. אלה הן קביעות עובדתיות שביסודן, כאמור, גם ממצאי מהימנות, ולא ראינו להתערב בהן. בשלב זה, לא מצאנו לנכון גם להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור. בסופה של בחינה סברנו כי אף אם בראש נזק מסוים נמצא כי בית-המשפט פסק על הצד הנמוך, הרי שבראש נזק אחר היטיב עם המערערים, ובסך-הכל, הסכומים שנפסקו הם סבירים בנסיבות העניין, בוודאי במבט כולל. התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד נדחים. לאור תוצאה זו, אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ח (2.1.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05053210_P07.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il