שמואל חורש נ. בנימין ג'אסהב

פסק-דין בתיק ע"א 5320/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5320/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עמית המערער: שמואל חורש נ ג ד המשיב: בנימין ג'אסהב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 6425/04 שניתן ביום 16.4.08 על ידי כבוד השופט משה רביד תאריך הישיבה: כ' בטבת התש"ע (6.1.10) בשם המערער: עו"ד שאול קוטלר בשם המשיב: עו"ד ישי בית-און פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער והמשיב הם אנשי עסקים העוסקים במסחר בינלאומי. לטענת המערער, הוא התקשר עם המשיב ועם שלושה אחרים (אלו ייקראו להלן לשם הנוחות "האחים") בשורה של עסקאות, אך הארבעה לא שילמו לו את חלקו בהתאם להסכמים השונים שנכרתו ביניהם. המערער הגיש תביעתו בבית משפט קמא כנגד המשיב וכנגד האחים שלא התגוננו וניתן כנגדם פסק דין בהיעדר הגנה. המערער המשיך בתביעתו כנגד המשיב ובכתב התביעה המתוקן הדגיש כי העסקאות בינו לבין המשיב נעשו בעל פה ובאופן אישי, אם כי תמורת העסקאות הועברה לחברות שבבעלות המשיב. המשיב הגיב בתביעה שכנגד בה טען כי המערער נותר חייב לו כספים בגין הלוואות שנתן לו. 2. אלו העסקאות השונות בגינן טען המערער כי לא קיבל את כספו מהמשיב ומהאחים: "עסקת הטכסטיל הראשונה" משנת 1996 במסגרתה נרכשה סחורה שהועברה למשיב ששהה באותה עת ברוסיה. "עסקת הנעליים" משנת 1998 במסגרתה נמכרו ברוסיה נעליים שנרכשו בהונג קונג. "עסקאות הקפה" משנת 1998 במסגרתן נרכש קפה במדגסקר שנמכר לחברה באוסטריה בשם ALVORADA. "עסקת הטכסטיל השניה" במסגרתה רכש המשיב מהמערער מלאי טכסטיל כדי למכרו במדגסקר. בפסק דינו ציין בית משפט קמא כי המערער והמשיב לא הותירו רושם אמין בעדותם, ומשכך, בחר להשתית את פסק דינו על המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים. לסופו של יום, דחה בית משפט קמא את תביעת המערער ואת התביעה שכנגד של המשיב. 3. בערעור שבפנינו, הלין המערער על פסק דינו של בית משפט קמא בהתייחס לעסקאות הקפה בלבד. לטענת המערער, על סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ניתן להסיק כי הוא זכאי למחצית ההכנסות שנתקבלו בעסקאות הקפה, וכי שגה בית משפט קמא בקובעו כי העסקאות נערכו בין חברות ועל כן אין למערער עילת תביעה אישית. 4. אומר בקצרה, כי דין הערעור להידחות. למרות המחלצות המשפטיות שהמערער ניסה להעטות על ערעורו, הערעור נסב על ממצאים שבעובדה וכידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא. "בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית המשפט קמא 'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו-דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין' (ראו ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (לא פורסם, 21.2.2007) בפסקה 14 לפסק הדין והאסמכתאות שם). כך עשה בית משפט קמא, שנכנס לפני ולפנים הראיות שהובאו בפניו, ואיני רואה מקום להתערבות בממצאי העובדה שנקבעו בפסק הדין. על אמינות תביעת המערער מעיבה גם העובדה כי למעלה משנתיים לפני הגשת התביעה בבית משפט קמא, הגיש המערער כנגד המשיב תביעה בבית משפט השלום על סך 50,000$ בגין הלוואה שלטענתו נתן למשיב. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, ההסבר של חסכון באגרה שנתן המערער, בתשובה לתמיהה מדוע בחר להגיש תביעה נפרדת, לא הוסיף למהימנות גרסתו. 5. למעלה מן הצורך, אציין כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שהמערער אכן היה מעורב במכירת הקפה לחברת ALVORADA באוסטריה. כך עולה, בין היתר, מדברי העדים שהעידו כי המערער יצר את הקשר עם חברת ALVORADA ומכך שהזמנת משלוחי הקפה הופנתה אל המערער, כמייצג של חברת JASCHEVE שבבעלות המשיב (נספח י"ב לתצהיר המערער). לכך יש להוסיף כי המשיב נתן לבת זוגו של המערער יפוי כוח לקבלת מסמכים מחברת JASCHEVE על מנת להעבירם לחברת ALVORADA. עם זאת, לא עלה בידי המערער להוכיח שורה של פרמטרים לצורך תביעתו. כך, לדוגמה, המערער טען כי השקיע בעסקאות הקפה סכום של 100,000$ אך לא הצליח להוכיח מה הקשר בין העברת סכום זה לחברה בשם ASCARI בהונג קונג (נספח י"א לתצהירו בבית משפט קמא) לבין עסקאות הקפה. כפי שציין בית משפט קמא בסעיף 48 לפסק דינו, לא ברור מדוע לגרסתו של המערער הסכום של 100,000$ הועבר להונג קונג ומשם למוסקבה, וכיצד הועבר משם הכסף למדגסקר לצורך רכישת הקפה. המערער לא הוכיח את תוכנו של הסכם השותפות – האם הוסכם בינו לבין המשיב והאחים כי הוא זכאי בכל מקרה להחזר השקעתו, שלא הוכחה כאמור? האם לשיטתו של המערער הוא זכאי למחצית ההכנסות ממכירת הקפה כפי שנטען בערעור או למחצית הרווח או שמא ל-20% מהרווח כפי שנטען בכתב התביעה? ובכלל, מה שיעור הרווח שנצמח בעסקאות הקפה, נוכח טענת המשיב כי העסקאות הסתיימו בהפסד. על כל אלה ניתן להוסיף כי עסקאות הקפה נערכו בין חברת ALVORADA לבין חברת JASCHEVE ולא נתבררה מערכת היחסים בין המערער למשיב והחברות השונות על פני הגלובוס, לרבות חברת R.N.G במדגסקר, שעסקה בכל הכרוך ברכישת הקפה, מיונו, אריזתו והובלתו לאוסטריה. 6. פסק דינו של בית משפט קמא מגולל מערכת עסקית סבוכה שהתנהלה בין הצדדים, וקשה להשתחרר מהרושם כי לא כל הנסתרות נגלו לעיני בית המשפט. הצדדים בחרו לערוך את עסקאותיהם בעל פה, בדרך לא דרך, ודי אם אפנה לסעיף 53 לכתב התביעה, שם מציין המערער כי מאחר שהמשיב ביקש להימנע מתשלום מכס ומיסים אחרים בגין עסקת הטכסטיל השניה, הסכימו הצדדים כי יונפקו חשבוניות פיקטיביות של חברה שבבעלות המשיב. יפים לענייננו דברי השופט רובינשטיין בע"א 288/08 לוין נ' בלום (לא פורסם, 8.11.09): "שורש הרע במערך עסקאות מסוג זה שנגלה - נגלה חלקית - במשפט זה הוא, כפי שציין חברי, היעדר תיעוד ופתלתלות הנתיבים בהם עברו הכספים. הדעת נותנת, כי אנשים ישרי דרך ינהלו עסקיהם, לא כל שכן מקום שמוקמת חברה בע"מ ובמיזם רחב יריעה, באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומן.....לא בכדי נאבק השופט קמא עם פרטי הפרטים של הגרסאות ואף שיכול להן, האמין כי לעיניו גילוי טפח ושלא לעיניו כיסוי טפחיים". סופו של דבר, שאמליץ לחברי לדחות את הערעור ולחייב המערער בשכ"ט המשיב בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתן היום, כ"ד בטבת תש"ע (10.1.2010). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08053200_E05.doc הג+עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il