סמיר מוואסי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5317/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג המערער: סמיר מוואסי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.9.97 בת.פ. 187/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' רזי תאריך הישיבה: כ"ו בשבט התשנ"ח (22.2.98) בשם המערער: עו"ד ד"ר חיים משגב בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פ ס ק - ד י ן המערער הורשע לפי הודאתו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר עליו שנתיים מאסר בפועל ותשעה חודשים מאסר על-תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש. בנסיבות אחרות לא היינו רואים מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. המערער פגע במברג באחיינו ובגיסתו. המעשה התרחש על רקע סכסוך משפחתי ממושך ובעקבות התגרות במערער מצד האחיין שהיה בזמן המקרה נער כבן 15. כתוצאה מן הפגיעה נגרמה לאחיין חבלה בעמוד השדרה שבגללה נפגמה התחושה בכף רגלו. על מעשים כאלה יש להעניש במאסר בפועל משמעותי, והעונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער מתיישב עם נורמת הענישה המקובלת. כך הם פני הדברים גם לנוכח המלצתו העקבית של שירות המבחן שגם בפנינו - כמו בפני בית המשפט המחוזי - המליץ להימנע מהשתת מאסר שיש עמו כליאה ולהסתפק בשישה חודשי מאסר בעבודות שירות בתוספת צו מבחן. עם זאת החלטנו להקל עם המערער בכל הנוגע לאורך תקופת המאסר, וזאת משלושה טעמים עיקריים: האחד, נחה דעתנו כי המעשה שבעטיו הובא המערער לדין נעשה על-ידיו בנסיבות של איבוד עשתונות. המערער, ככלל, נהג וממשיך לנהוג כאזרח מתוקן והתפרצותו במקרה נשוא האישום היתה חריגה ביחס לדרכו הרגילה. השני, מאז המעשה חלפו יותר משנתיים. בתקופה הזאת ובמטרה להימנע מחיכוכים נוספים עם בני משפחת אחיו, מכר המערער את ביתו בבקעה אל גרביה והעתיק את מגורי משפחתו לבית הורי אשתו במקום אחר. יצוין שמאז המקרה לא היו כל התרחשויות נוספות בין המשפחות, וגם לחובת המערער לא נזקפה כל מעורבות פלילית נוספת. והשלישי, במהלך הדיון לפנינו הצהיר המערער כי יהיה מוכן לשאת בהוצאות הכספיות הדרושות כדי לאפשר לאחיינו, המתלונן, להיזקק לטיפול רפואי היכול להיטיב את מצבו, ככל שטיפול זה אינו כלול בסל הבריאות. לצורך זה הצענו למתלונן להיבדק. מן התוצאות של הבדיקה שהוגשו לנו הבוקר נובע, כי המתלונן נמצא מתאים לטיפול בשיטה חדשנית שהיא עדיין בגדר ניסוי ומשום כך גם קבלת הטיפול אינה כרוכה בתשלום. נמצא שהמערער אינו נדרש לשלם בעד טיפול ספציפי זה, אולם בעצם נכונתו המוצהרת לפנינו לשאת בהוצאותיו של טיפול דרוש אנו רואים משום הבעה חרטה ממשית, שהיא יותר משמעותית מחרטה מילולית גרידא. על יסוד נימוקים אלה הננו מחליטים לקבל את הערעור. עונש המאסר הממשי שהוטל על המערער מועמד בזה על שנה אחת (תחת שנתיים). עונש המאסר על-תנאי יעמוד בעינו. בנוסף לכך, ובהסכמת המערער, ניתן בזה צו מבחן נגד המערער לתקופה של שנה אחת שמניינה מיום שחרורו מן המאסר. על המערער להתייצב במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בחיפה כדי לרצות את מאסרו, וזאת לא יאוחר מיום 1.3.98 שעה 11:00. ניתן היום, כו' בשבט תשנ"ח (22.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053170.F07