איתן מוטעי נ. שחר בן מאיר עו"ד כמפרק צ.מ.א. הובלת דלק בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5316/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5316/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: איתן מוטעי נ ג ד המשיב: עו"ד שחר בן מאיר כמפרק צ.מ.א. הובלת דלק בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 31.05.2011 בתיק פרק 002668-08-09 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע' זרקין תאריך הישיבה: ז' בסיון התשע"ג (16.05.13) בשם המערער: עו"ד אייל רוזן בשם המשיב: עו"ד שחר בן מאיר פסק-דין השופט י' עמית: 1. מעשה בחברה בשם טלפז תדלוק השקעות בע"מ (להלן: טלפז), אשר ניהלה תחנת תידלוק של פז חברת נפט בע"מ (להלן: פז) בכרמיאל. המערער היה מנהל טלפז והוא ובני משפחתו החזיקו במניותיה. טלפז והמערער היו חייבים סכום נכבד לפז, וביום 11.3.2003 נחתם ביניהם הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה), לפיו התחייבו השניים, ביחד ולחוד, לשלם לפז סכום של 2,412,000 ₪ במועדים, בתשלומים ובאופנים שפורטו בהסכם. בין היתר, התחייב המערער לספק עד ליום 31.3.2003 על חשבונו מכונת רחיצה חדשה לפז, שאז יזוכה בסך של 332,000 ₪, וכן הוסכם כי סכום של 240,000 ₪ ישולם לפז בששה תשלומים על ידי חברה בשם צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ (להלן: החברה), אשר תהיה ערבה גם להתחייבות לאספקת מכונת הרחיצה. החברה צרפה חתימתה להסכם הפשרה תחת הכותרת "הסכמת צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ". 2. בנקודה זו אנו מגיעים לענייננו. החברה, שהיתה בבעלותו בפועל של אחד בשם איבי ישעיה (באמצעות בנו אסף שהחזיק במניות חברה בשם אפיקי אנרגיה לישראל בע"מ שהחזיקה במניות החברה), נכנסה להליכי פירוק, והמשיב התמנה כמפרקה. המשיב, מצא כי פז חייבת סכום כסף לחברה, וכאשר פנה לפז בדרישה לתשלום החוב, נמצא למד כי פז קיזזה מחובה כלפי החברה את התחייבותה של החברה כלפי פז בסך 240,000 ₪, על פי התחייבותה בהסכם הפשרה. לאור זאת, פנה המפרק בדרישה לטלפז ולמשיב להחזיר לקופת החברה הסך של 240,000 ₪. המפרק זימן את המערער לחקירה במשרדו, והלה טען כי אם החברה שילמה עבורו ועבור טלפז את הסכום הנ"ל לפז, מן הסתם החזיר את הסכום לחברה "גב אל גב". לבקשת המערער, נתן לו המפרק ארכה של מספר שבועות להמציא כל תיעוד שיש ברשותו על מנת לבסס את הטענה כי הוא או טלפז החזירו את הסכום של 240,000 ₪ לחברה. משלא נעשה הדבר, הגיש המפרק כנגד המערער תביעה על הסכום הנ"ל, ונתקבל כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. בהמשך, הגיש המערער בקשה לביטול פסק דין, בטענה כי מסמכי תביעת המפרק לא הומצאו לו. המפרק הסכים לבקשה, כך שתביעת המפרק להשבת הסך של 240,000 ₪ נדונה לגופה, והבקשה לביטול פסק דין שימשה ככתב הגנה. 3. המערער היה בעל מעמד בחברה והיה מעורב במהלכיה ואף העיד על עצמו באחד התצהירים כי היה שותף פעיל בחברה. המערער טען כי העביר לחברה ביום 12.3.2003 שני שיקים של 100,000 ₪ כל אחד, ואלו הוסבו על ידי החברה לצד שלישי בשם א.מ.ג חברה לייצור ושיווק יריעות ואריזות פלסטיק בע"מ (להלן: א.מ.ג). להוכחת טענתו, המערער המציא 2 קבלות מיום 23.3.2003 של חברת א.מ.ג, ז"פ 12.3.2003, כאשר מספרי השיקים הרשומים בקבלה זהים לשני שיקים על סך 100,000 ₪ כל אחד שנפרעו מחשבונה של טלפז, כפי שעולה מדפי חשבון של טלפז שצרף המערער לבקשה. עוד נטען, כי היתרה בסך של 40,000 ₪, שולמה לחברה על ידי טלפז באמצעות המחאה בסך 40,000 ₪ שטלפז קיבלה מפז והסבה לחברה. 4. בית משפט קמא דחה את גרסת המערער, בקובעו כי לא עלה בידו להראות כי הסך של 240,000 ₪ שהחברה שילמה עבורו לפז אכן הוחזר על ידו לחברה. נקבע כי המערער לא נתן כל הסבר מדוע הוא והחברה נדרשו לעיסקה סיבובית מעין זו, וכי המערער לא המציא כל תיעוד מהנהלת החשבונות של טלפז הנמצאת בשליטתו, ומשכך, "אני נוטה לחשוב כי המשיב, בכוונת מכוון, מערבב מין בשאינו מינו, ומנסה להוכיח כי השיב את חובו לצ.א.מ.א על בסיס תיעוד של עיסקה עלומה אחרת, אשר לא נתן לה כל הסבר". לאור זאת, חייב בית המשפט את המערער להשיב לקופת הפירוק של החברה 240,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מחודש מאי 2005. 5. על כך נסב הערעור שבפנינו, בו טען המערער כי לא הוכח שהחברה אכן שילמה לפז סכום של 240,000 ₪; כי לא היה מקום להגשת תביעה כנגד המערער מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; כי לא היה מקום להטיל חבות אישית על המערער מכוח "עילת ערבות" של החברה כלפי המערער, באשר החברה שילמה את הסכום כהתחייבות עצמית ולא כערבה; וכי בסופו של דבר טלפז שילמה לחברה את מלוא הסכום שבמחלוקת. 6. דין הערעור להידחות. אקדים ואומר כי איני רואה מקום להתייחס למרבית הטיעונים שהועלו בכתב הערעור, באשר הם עומדים בסתירה להודאות של המערער במהלך ההליכים. כך, לדוגמה, לא היתה מחלוקת כי הסכום של 240,000 ₪ שולם על ידי החברה לפז על פי התחייבותה בהסכם הפשרה בדרך של קיזוז מחוב פז כלפיה (חוב בגין מיכליות ששכרה פז מהחברה). ובכלל, אם החברה לא שילמה לפז, הכיצד טוען המערער באותה נשימה כי שילם לחברה כנגד הסכום ששילמה לפז? אף אין חולק כי המערער היה מנהל בפועל בחברה, וזאת, מבלי להידרש לשאלה אם יש לראותו כבעל תפקיד אם לאו (טענה שלא הוכחשה כלל על ידו בבקשתו לביטול פסק הדין). בסופו של דבר, החברה שילמה לפז במקום המערער את הסך של 240,000 ₪, לכן אין נפקות לשאלה אם יש לראות את החברה כמי שערבה להתחייבותו של המערער על פי הסכם הפשרה או כמי שנטלה על עצמה התחייבות עצמאית לשלם במקום המערער. 7. הנקודה היחידה הראויה להשמע בערעור, היא הטענה לפיה המערער או טלפז שילמו לחברה את הסך של 240,000 ₪. לכאורה, המערער הביא ראיה לכך שסכום של 200,000 ₪ שולם על ידו לחברה, נוכח שתי הקבלות של א.מ.ג, בהן פורטו שני השיקים שנפרעו מתוך חשבון טלפז, כאשר בקבלות נכתב כי השיקים התקבלו מהחברה. יכול הטוען לטעון, כי בכך עבר נטל הבאת הראיות אל המפרק, לגבי הסכום של 200,000 ₪ (לגבי הסכום של 40,000 ₪, המערער לא הציג אף ראשית ראיה, למרות שבית משפט קמא הורה לפז להמציא למערער תצלום שיק ע"ס 40,000 ₪ ככל שזה שולם לטלפז). בסופו של דבר, נחה דעתי כי צדק בית משפט קמא במסקנתו. טענת המערער היא מסוג "הודאה והדחה" והמערער לא הרים את הנטל לעמוד בטענה כי פרע את החוב לחברה. המערער לא הצליח להצביע על ההיגיון בעיסקה הסיבובית לפיה החברה התחייבה בהסכם הפשרה לשלם לפז במקומו ובמקום טלפז סכום של 240,000 ₪ בששה בתשלומים, כאשר במקביל, טלפז מחזירה ישירות לחברה 200,000 ₪. המערער לא הביא לעדות אף אחד מהנפשות הפועלות, אף לא מחברת א.מ.ג אשר לזכותה הוסבו השיקים. המערער אף לא נתן הסבר מדוע לא המציא למפרק את האסמכתאות לתשלום, למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. ועיקרו של דבר - מה היה פשוט יותר מלהציג את כרטיס הנהלת החשבונות של טלפז ולהראות כי הכרטיס של החברה בטלפז חוייב בסכום זה? על כך השיב המערער בדיון שבפנינו כי הוא מסוכסך עם אביו המחזיק בספרי החשבונות של טלפז. אלא שתשובה זו, שלא הונחה לה כל תשתית עובדתית, אף אינה עולה בקנה אחד עם תשובתו של המערער בבית המשפט כי "החומר מפוזר בין רואה החשבון ומס הכנסה ואינו בידיי". בעוד שהאסמכתא הרלבנטית היתה נגישה למערער והוא נמנע מלהציגה, הרי שהמפרק לא יכול היה להציג את ספרי החשבונות של החברה, באשר לטענתו, כאשר נכנס לתפקידו לא היתה הנהלת חשבונות לחברה (ואזכיר כי המערער היה בעל מעמד בחברה). סיכומו של דבר, שהחברה שילמה לפז עבור המערער סך של 240,000 ₪ והמערער לא הוכיח כי החזיר סכום זה לחברה. 8. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 30,000 ₪. ניתן היום, י' בסיון התשע"ג (19.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11053160_E09.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il