צבי פוגל נ. כונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5315/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: צבי פוגל נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד נועם שיפמן 3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 4. בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 8.7.2021 בפש"ר 31319-09-18 בשם המערער: עו"ד דור זוהר פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 8.7.2021 בפש"ר 31319-09-18, בגדרו הוכרז המערער פושט רגל ואושרה בעניינו תכנית פירעון. ביום 20.9.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המערער למתן צו כינוס, השית עליו צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ש"ח ומינה את משיב 2 למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). על פי האמור בבקשה, חובותיו המוצהרים של המערער הגיעו לסכום של כמיליון ש"ח ונוצרו לטענתו על רקע קריסת חברת הֶזְנֶק לפיתוח יישומון חברתי שהוקמה על ידו. ביום 20.12.2020 הודיע המנהל המיוחד כי מתוך 11 תביעות חוב שהוגשו (בסכום מצטבר של כ-970,000 ש"ח) אושרו 4 תביעות חוב בסכום כולל של כ-475,000 ש"ח. בכלל זה אישר המנהל המיוחד תביעת חוב מטעם משיב 4 (להלן: בנק לאומי) בסכום של כ-130,000 ש"ח. ביום 11.2.2021 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם ובו המליץ על מתן הפטר למערער בכפוף לעמידה בתכנית פירעון שבמסגרתה ישלם לקופת הכינוס סכום כולל של 166,000 ש"ח בחלוקה ל-43 חודשים (2,000 ש"ח בכל אחד משלושת החודשים הראשונים ולאחר מכן סכום של 4,000 ש"ח לחודש למשך 40 חודשים נוספים). זאת, בהתחשב בנתוניו האישיים של המערער ובכלל זה בכך שבקופת הכינוס הצטבר סכום של כ-30,000 ש"ח בעוד שחובותיו הגיעו כאמור לכדי סכום של 475,000 ש"ח; בכך שהמערער כבן 37 ומשתכר מדי חודש סכום של כ-8,000 ש"ח מעבודה כמאבטח חרף היותו בעל תואר שני במנהל עסקים ועבר תעסוקתי בתחום ההייטק; בעסקה מסוימת שביצע בחודש פברואר 2020 בה מכר דף שהקים ברשת החברתית "פייסבוק" עבור סך של 15,000 ש"ח; ובכך שסכום הוצאותיו מגיע לכדי 8,200 ש"ח בממוצע לחודש. המערער, מן העבר השני, התנגד לתכנית הפירעון שהוצעה. הוא טען כי בשל מצבו הרפואי ולאור העובדה שלא הצליח להשתלב בעבר בתחום ההייטק אשר מתאפיין בלחץ ובתחרותיות, יש לחייבו לכל היותר בתשלום חודשי של 1,800 ש"ח בלבד למשך 48 חודשים. לחלופין, הציע כי בני משפחתו יעבירו לקופת ההליך סכום חד פעמי בסך של 80,000 ש"ח. בנק לאומי התנגד לתכנית הפירעון שהציע המנהל המיוחד בציינו כי יש בה כדי לקפח את הנושים בהינתן פוטנציאל השתכרותו של המערער מחד גיסא והיקף חובותיו מאידך גיסא. משיב 1 (להלן: הכנ"ר) תמך בעמדת המנהל המיוחד וזאת, בין היתר, בהתחשב בכך שמדובר באדם צעיר בעל יכולות גבוהות וכישורי יזמות. ביום 8.7.2021, בתום דיון שבו שטחו הצדדים את טענותיהם, הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל ומינה את המנהל המיוחד כנאמן לנכסיו. בית המשפט הבהיר כי אינו מתעלם מטענותיו של המערער בדבר מצבו הרפואי, ואולם לא הוצגה כל אסמכתה המלמדת כי הוא איבד את כושר השתכרותו. משכך, נקבע כי על המערער להפנים כי לאור גילו הצעיר, המרץ שהוכיח בעבר בהקמת חברת הזנק והשכלתו האקדמית, עליו להשקיע בחיפוש משרה התואמת את כישוריו ואשר תאפשר לו למצות את פוטנציאל השתכרותו. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט תכנית פירעון מדורגת שלפיה המערער ישלם סכום כולל של 144,000 ש"ח במתכונת שלהלן: 6 תשלומים בסך של 2,000 ש"ח; 12 תשלומים בסך של 3,000 ש"ח; ו-24 תשלומים נוספים בסך של 4,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי תכנית הפירעון שנקבעה לא תואמת את נתוניו הכלכליים והרפואיים של המערער. לטענתו, העובדה שהוא עובד כמאבטח בשני אתרים על מנת להגדיל את הכנסותיו חרף מצבו הנפשי ומחלת הסרטן שבה לקה, לא הובאה בחשבון על ידי בית המשפט. הוא הפנה לחקירתו על ידי המנהל המיוחד במסגרתה ציין כי הלחץ המאפיין את העבודה בתחום ההייטק פגע בבריאותו כך שנכפה עליו לעבור לתחום עיסוק אחר. הוא הדגיש כי אין לראות בו "הייטקיסט" או "יזם" אך בשל כך שניסה להקים חברת הזנק ושביצע עסקה חד פעמית למכירת דף פייסבוק. לדבריו, בית המשפט לא העניק משקל הולם לאופן התנהלותו בגדר ההליך ולכך ששיתף פעולה לאורך כל הדרך עם המנהל המיוחד. לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כלל מושרש הוא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיות הנוגעות לכושר ההחזר של חייבים בהליכי פשיטת רגל. קביעות אלו, מטבען, מיוסדות על ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית שלפניה נפרשֹים חומרי הראיות, ואשר לה ההיכרות עם בעלי הדין ועם נסיבותיו של העניין הנדון (ראו למשל: רע"א 366/16 נסאר נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה, פסקה 10 (13.3.2016); רע"א 37/20 אלבו נ' עו"ד מיכאל גבור, פסקה 14 (31.3.2020); רע"א 402/21 ‏שומר נ' עו"ד רועי ספיבק – המנהל המיוחד, פסקה 10 (4.4.2021)). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה. גם לגופו של עניין, לא מצאנו כי יש ממש בטענות המערער ביחס לתכנית הפירעון שנקבעה לו. תכנית הפירעון נקבעה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שמיעת טענות הצדדים ולאחר בחינת כלל נסיבות העניין ומכלול מאפייניו של המערער – הן הרפואיים והן הכלכליים. בכלל זה הובאו בחשבון גילו הצעיר יחסית, השכלתו האקדמית, ניסיונו המקצועי וכישוריו. מדובר בהכרעה המאזנת כראוי בין צרכי המערער לבין אינטרס הנושים שאין כל מקום להתערב בה (וראו: ע"א 2874/21 אבו שקארה נ' עו"ד רים עזאיזה, פסקה 4 (22.6.2021); רע"א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע"מ נ' וייגמן, פסקה 10 (24.10.2021)). זאת ועוד, בית המשפט הלך כברת דרך לקראת המערער בכך שלא אימץ את תכנית הפירעון שהוצעה על ידי המנהל המיוחד באופן מלא, אלא קבע תכנית מתונה יותר ומדורגת שיש בה כדי לאפשר למערער להגדיל אט אט את הכנסתו ולמצות את פוטנציאל השתכרותו. בנסיבות אלה, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בחשון התשפ"ב (‏2.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21053150_N03.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il