הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי ת.ד נ. מנאל רפיק טוויל

פסק-דין בתיק ע"א 5312/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5312/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערת: הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי ת.ד נ ג ד המשיבים: 1. מנאל רפיק טוויל 2. לילה חאמד טוויל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 26.05.2010 בתיק ת"א 2176/08 שניתן על ידי כב' השופט יצחק ענבר תאריך הישיבה: ז' בטבת התשע"א (14.12.10) בשם המערער: עו"ד מוסא עותמאן בשם המשיבים: עו"ד שמואל מצא פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.5.10 (כבוד השופט יצחק ענבר) בת"א 2176/08. 1. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ילידת 24.1.1990, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.6.2000, בהיותה כבת עשר וחצי. כתוצאה מהתאונה נפגעה המשיבה בראשה ובגפיה, ואושפזה בבית החולים "הדסה" בירושלים למשך 13 יום. 2. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים לקביעת נכותה הרפואית של המשיבה: פרופ' שפירא בתחום הנוירולוגי, ד"ר יברובסקי בתחום הפסיכיאטרי וד"ר לנדה בתחום השיקומי. ד"ר יברובסקי קבע כי למשיבה לא נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי. בתחום הנוירולוגי, ניתנו שתי חוות דעת על ידי פרופ' שפירא. בחוות דעת מחודש יוני 2005, העמיד פרופ' שפירא את נכותה של המשיבה על 19% בגין הפרעה בשיווי משקל וקשיי למידה. ביוני 2006 ערך פרופ' שפירא חוות דעת נוספת, לאחר שהובאו בפניו דו"חות מעודכנים של בית החולים אלי"ן והערכה פסיכולוגית שנערכה לבקשתו. הפעם העמיד פרופ' שפירא את נכותה של המשיבה בגין הפרעה קלה בשווי משקל ובתפקודים הידניים על 30% (בצד ימין) ו-20% (בצד שמאל), והותיר את נכותה של המשיבה בשל קשיי הלמידה על 10%. בהתאם לכך, העמיד בית משפט קמא את נכותה רפואית המשוקללת של המשיבה על 50%. 3. המערערת העלתה מספר השגות לגבי הנכות שנקבעה למשיבה וביקשה מבית משפט קמא להורות על בדיקה חוזרת בתחום הנוירולוגי, בטענה שחל שיפור במצבה של המשיבה כפי שמשתקף מדוחות בית החולים אלי"ן. בית משפט קמא דחה את בקשתה של המערערת מאחר שהוגשה בשלב הסיכומים; מאחר שלא עלתה בקנה אחד עם דוחות בית החולים אלי"ן; ומאחר שחוות דעתה של המומחית השיקומית ד"ר לנדה משנת 2007 איששה במידה רבה את חוות דעתו של פרופ' שפירא. מחוות הדעת, שלא נסתרה בחקירתה הנגדית של ד"ר לנדה, עולה כי הליכתה של המשיבה איטית, על בסיס רחב, קיימת צניחה של האגן, המשיבה מתקשה לעמוד על רגל אחת, לקפוץ ולרוץ, ונמצא קושי וסרבול בפעולות מוטוריות עדינות ורצף תנועתי בידיים. בנוסף נמצאו אצל המשיבה ליקויים בתפקודים הניהוליים ובתפקודי הקשב. בית משפט קמא דחה ממצאי דו"ח חקירה מטעם המבקשת, לאחר שמצא כי החוקרת הפרטית הציגה עצמה בפני המשיבה כנציגה של עמותת סיוע לנזקקים והבטיחה כי תמצא לה עבודה. נקבע כי ממצאי החקירה אינם קבילים כראיה מאחר שהושגו תוך פגיעה בפרטיותה של המשיבה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. בנוסף, החוקרת הייתה מתמחה ועל כן לא הייתה רשאית לפעול כחוקר פרטי ללא פיקוח והשגחה של מאמנה, לפי סעיף 3 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972. 4. מכאן נפנה בית משפט קמא לבחון את ראשי הנזק השונים. נקבע כי הנכות התפקודית חופפת את שיעור הנכות הרפואית של 50% ובהתאם לכך חישב בית המשפט את הפסד ההשתכרות של המשיבה. בקביעת בסיס השכר, בית המשפט מצא לסטות כלפי מטה מהשכר הממוצע במשק בהתחשב בשני נתונים: הראשון, לקוי ראייה של המשיבה אשר קדם לתאונה ובגינו עברה המשיבה מספר ניתוחים אך עדיין נותרה תלויה במשקפיים ונבצר ממנה לנהוג. השני, כי במועד מתן פסק הדין מלאו למשיבה 20.5 שנים, כך שחלפו שנתיים וחצי מתום גיל הקטינות במהלכם הייתה המשיבה ספונה בביתה ולא עשתה דבר. נקבע כי יש בכך להעיד כי ביסוד התנהלותה של המשיבה עומדים לא רק התאונה ותוצאותיה אלא גם גורמים נוספים. לאור זאת, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר של המשיבה על 5,500 ₪ נטו לחודש. סה"כ נפסק לזכות המשיבה בגין הפסדי השתכרות ופנסיה סך 1,000,000 ₪, בגין נזק לא ממוני 123,558 ₪, בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד 900,000 ₪, בגין ניידות לעבר ולעתיד 500,000 ₪ ובגין הוצאות רפואיות וטיפולים פרא-רפואיים סך 10,000 ₪. סה"כ נפסק לזכות המשיבה סך 2,533,558 ₪. על כך נסב הערעור שבפנינו. 5. המערערת תוקפת את מסקנותיו של בית משפט קמא לאורך כל החזית. לטענתה, שגה בית משפט קמא בכך שדחה את בקשתה לבדיקה חוזרת של המשיבה, באשר פרופ' שפירא לא בדק את המשיבה עובר למתן חוות דעתו השנייה, אלא נתן את חוות הדעת על בסיס מסמכים חלקיים שהוצגו בפניו. עוד נטען, כי יש מקום להפחתה נוספת של בסיס השכר שנקבע על ידי בית המשפט, מהטעמים הבאים: המשיבה חיה בסביבה בה אין הנשים נוהגות לעבוד; מגבלת הראייה ממנה סובלת המשיבה; נכותה התפקודית של המשיבה נמוכה מנכותה הרפואית. המערערת השיגה גם על הסכומים שנפסקו בראשי הנזק של עזרת הזולת, ניידות לעבר ולעתיד וטיפולים רפואיים. לבסוף, הלינה המערערת על החלטת בית משפט קמא שלא לקבל את ממצאי החקירה שביצעה החוקרת הפרטית. 6. אומר בקצרה כי דין הערעור להידחות. בית משפט קמא דחה את בקשת המערערת לבדיקה נוירולוגית חוזרת של המשיבה, בין היתר, על סמך הממצאים שפירטה ד"ר לנדה בחוות דעתה משנת 2007, ממצאים התואמים את חוות דעתו של פרופ' שפירא. לכך יש להוסיף את דוחות הביקור בבית החולים אלי"ן מהם עולה תמונה דומה. המערערת רשאית הייתה להמציא לפרופ' שפירא כל חומר נוסף, ומשלא עשתה כן, יש להניח כי לא היה ברשותה חומר שיכול היה לשנות את התמונה. 7. אשר לראשי הנזק השונים, אזכיר כי אין מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק השונים. התערבות כגון דא תהיה במשורה לאחר בחינה כללית של סבירות היחס בין סכום הפיצוי הכולל לבין הנזק על פי נסיבותיו האישיות של הנפגע (ע"א 148/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם, 12.10.2010); ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (לא פורסם, 28.8.05)). איני רואה לסטות מכלל זה במקרה דנן ולא מצאתי להתערב בסכום הפיצוי הכולל שנפסק למשיבה. למשיבה נכות נוירולוגית משוקללת בשיעור של 50%. מתשובותיו של פרופ' שפירא לשאלות ההבהרה ומחקירתו הנגדית עולה כי המשיבה סובלת מפגימות מצטברות בארבעת גפיה, כאשר ההפרעה בשיווי המשקל מתבטאת בעיקר בהפרעה בהליכה (הליכה מגושמת על בסיס רחב), וההפרעה בקואורדינציה מתייחסת בעיקר לשתי הידיים. בהתחשב בנכות זו ובקשיים בתחום הלמידה, הסכומים שנפסקו למשיבה בראשי הנזק של עזרת צד ג' וניידות לעבר ולעתיד, הם סבירים ואינם מצדיקים התערבות. בפרשת אבו חנא (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13, (2005)) נקבעה חזקה לפיה יש לחשב הפסדי ההשתכרות של קטין על בסיס השכר הממוצע במשק. כאמור, בית משפט קמא סטה מחזקה זו והעמיד את בסיס השכר על 5,500 ₪ נטו, בין היתר, בהתחשב בכך שהמשיבה לא עבדה מגיל 18. יכול הטוען לטעון כי העובדה שהמשיבה לא עבדה מאז גיל 18 היא פועל יוצא מהתאונה. רוצה לומר, כי בית המשפט חישב את הפיצוי בראש הנזק של הפסדי השתכרות על הצד הנמוך, ואין מקום להפחתה נוספת בבסיס השכר כטענת המערערת. 8. אף איני רואה ממש בטענה לגבי אי קבילות דו"ח החוקרת הפרטית. מבלי להידרש לשאלת הקבילות של ממצאי החוקרת, הרי שמשקלה של הראיה נמוך באשר החוקרת הבטיחה למשיבה כי תסייע לה במציאת עבודה, ומטבע הדברים יש להניח כי המשיבה ניסתה לייפות את מצבה בניסיון להשיג עבודה. לא למותר לציין כי חוקר פרטי נוסף מטעם המערערת צילם את המשיבה בעת שהלכה ברחוב עם אמה, ובית משפט קמא מצא כי לא ניתן להסיק מהקלטת כל מסקנה לחובת המשיבה. 9. סיכומו של דבר, שדין הערעור להידחות. המערערת תשא בשכר טרחת המשיבה בסך 30,000 ₪. ניתן היום, י"ט באדר א' התשע"א (23.2.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10053120_E07.doc עכב+מר מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il