ויצ"ו - הסתדרות עולמית לנשים ציוניות נ. משרד החינוך, התרבות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5309/98 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותרת: ויצ"ו, הסתדרות עולמית לנשים ציוניות נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך, התרבות והספורט 2. המועצה המקומית אבן יהודה 3. מלכה גולן 4. ועד הורי בית הספר היסודי בכר באבן יהודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד רענן הר-זהב ועו"ד ציפי נגל-אדלשטיין בשם המשיב 1: עו"ד דנה בריסקמן בשם המשיבה 2: עו"ד חיה גוגיג (רזניק) בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד חגי אשלגי פסק-דין השופט ת' אור: 1. העותרת הינה הבעלים, המנהלת והמפעילה של כפר הנוער הדסים המצוי בתחומי המועצה המקומית אבן יהודה (להלן: המועצה), אשר במסגרתו פועל בית ספר התיכון השש-שנתי ויצ"ו-הדסים (להלן: בית הספר הדסים), הכולל גם חטיבת ביניים. בית הספר משרת את תלמידי כפר הנוער ותלמידים מקרב רשויות מקומיות סמוכות: אבן יהודה, קדימה וחוף השרון. העתירה מכוונת כנגד הקמת חטיבת ביניים נוספת באבן יהודה. 2. ביום 6.1.99 התקיים דיון בפני בית משפט זה, בו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי התכנית להקמת חטיבת ביניים באבן יהודה תובא לדיון בפני ועדת המיפוי של משרד החינוך והתרבות (להלן: ועדת המיפוי), ולאחר מכן בפני ועדת הרפורמה העליונה של משרד החינוך והתרבות (להלן: ועדת הרפורמה). לאחר דיון בועדת המיפוי ושני דיונים בועדת הרפורמה, אימצו חברי ועדת הרפורמה, בישיבה מיום 14.2.99, את הפתרון לפיו יהיו שתי חטיבות ביניים עצמאיות, אחת באבן יהודה (בה ילמדו גם תלמידי הפנימייה בהדסים) ואחת בקדימה. תלמידי שתי החטיבות יזינו חטיבה עליונה אחת שתפעל בהדסים. העותרת התנגדה להחלטה זו, וביום 21.3.99 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט זה. בדיון הוחלט, בהסכמה, כי ועדת הרפורמה תבחן מחדש את הנושא. ביום 13.4.99 התקיימה ישיבה נוספת של ועדת הרפורמה, אליה הוזמנו נציגי המשיבה 2 ונציגי העותרת. בסופה של הישיבה הודיעו הצדדים, כי ינסו להגיע להסכמה. ביום 30.4.99 הודיעו הצדדים למשרד החינוך כי הגיעו להסכמה ביניהם, בה הסכימו עקרונית על קבלת החלטתה של ועדת הרפורמה מיום 14.2.99, לפיה תופעל חטיבת ביניים באבן יהודה, אשר תשרת גם את ילדי פנימיית הדסים, ואילו בהדסים תפעל חטיבה עליונה אשר תשרת את בוגרי החטיבה הנ"ל וכן את בוגרי חטיבת הביניים במועצה מקומית קדימה. למרות ההסכם שהושג בין הצדדים, בדיון שהתקיים בבית משפט זה, ביום 23.5.99 הודיעה העותרת כי היא חוזרת בה מההסכמה ועומדת על עתירתה. 3. העותרת מעלה בפני בית משפט זה מספר טענות עיקריות, ואלו הן: ראשית, טוענת העותרת, כי השיקול העיקרי שצריכה ועדת הרפורמה לשקול בהחלטתה הוא טובת הילדים. לטענתה, החלטת ועדת הרפורמה, אינה עולה בקנה אחד עם טובת הילדים, משום שילדי פנימיית הדסים יפגעו כתוצאה מהוצאתם מן המסגרת התומכת בה הם שוהים כעת, בפנימייה ובבית הספר הממוקם בתוכה. כן טוענת העותרת, כי החלטת ועדת הרפורמה פוגעת בטובת הילדים בשל פגיעה בעקרון האינטגרציה. שנית, נטען על ידי העותרת, כי ההחלטה שנתקבלה הינה בניגוד למדיניות המומלצת על יד הגורמים המקצועיים, קרי, ועדת המיפוי, והן בניגוד להנחיות ולנהלים פנימיים של משרד החינוך. על פי ההנחיות והנהלים הפנימיים, לטענת העותרת, המשיב 1 מחייב קיום רצף שש-שנתי (חטיבת ביניים וחטיבה עליונה) כתנאי מוקדם לאישור הקמת חטיבת ביניים. טענתה האחרונה של העותרת מתמקדת באיזון הלקוי שבהחלטת המשיב 1 בין דרישת הרצף השש-שנתי לבין עקרון הגודל, לפיו, בניגוד למגמת העבר, העמדה החינוכית המקובלת כיום על מנכ"ל משרד החינוך היא שיש להעדיף בתי ספר מקיפים שש-שנתיים שמספר תלמידיהם לא יעלה על 1000 תלמידים. 4. על טענות אלו עונים המשיבים כדלקמן: ראשית, השיקול המרכזי שהביא את מנכ"ל משרד החינוך לקבלת עמדתו, הוא העובדה כי בית הספר המקיף בהדסים הינו בית ספר עם מספר התלמידים מבין הגדולים בארץ (כ1700- תלמידים). מדיניותו הנוכחית של מנכ"ל משרד החינוך היא להעדיף בתי ספר עם מספר תלמידים קטן. שיקול נוסף אשר עמד בפניו של מנכ"ל משרד החינוך, הוא העובדה כי המועצה והורי התלמידים תושבי אבן יהודה מתנגדים לכך שהתלמידים ילמדו בבית הספר הדסים. לטענת המועצה, בבית הספר הדסים קיימות בעיות חינוכיות שונות הנובעות מגודלו של בית הספר ומהצפיפות הרבה השוררת בו. בנוסף, לטענת המשיבים, מצבו הפיסי של בית הספר הדסים הינו קשה ביותר. לטענת הורי התלמידים מאבן יהודה, המעבר מבית הספר היסודי באבן יהודה היישר להדסים, במחיצת האוכלוסיה "הבוגרת", קשה מדי על הילדים, ויש להשאירם בקרבת בית הספר היסודי וקרוב לביתם. לעניין אי-העמידה בהנחיות ובנהלים הפנימיים, טוענים המשיבים כי על פי החלטת ועדתה הרפורמה מיום 14.2.99, יפעלו הצדדים על מנת להבטיח קיומו של רצף פדגוגי בין חטיבות הביניים לחטיבה העליונה, זאת, למרות מיקומן העצמאי. 5. טענות בעלי הדין, העותרת והמועצה, היו כולן בפני הגורמים המוסמכים במשרד החינוך. מתשובת משרד החינוך ברי, שהטענות והשיקולים החשובים לעניין נלקחו כולם בחשבון קודם שועדת הרפורמה העליונה הגיעה למסקנתה. נזכיר עוד, שועדת הרפורמה אינה רק הגוף אשר נדרש לדון בנושא המחלוקת ולהמליץ בפני מנכ"ל משרד החינוך על הפיתרון הראוי; היא גם מורכבת ממי שהינם מומחים בנושא. בנסיבות אלה, כשהחלטת הרשות מעוגנת בחוות דעת של מומחים בדבר, תגבר נטיית בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתה של הרשות (ראה בהקשר זה בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השילטון נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688). נוכח המחלוקת העזה בין העותרת למועצה, לא ניתן היה להגיע לפתרון אשר יספק את בעלי הדין. עם זאת, ניתן לומר על הפיתרון שהוצע על ידי ועדת הרפורמה, והתקבל על דעת מנכ"ל משרד החינוך, כי הוא ראוי ומאוזן. לא מיותר יהיה להזכיר בהקשר זה, שביום 30.4.99 הגיעו העותרת והמועצה להסכמה עקרונית אשר הועלתה על הכתב, על פיה חטיבת הביניים תופעל באבן יהודה והחטיבה העליונה - בהדסים. מהסכמה זו חזרה בה העותרת. במהלך הטיעון בפנינו יכולנו להבין, שהדבר נבע מכך שמשרד החינוך לא היה מוכן להתחייב פרטנית בשאלת גובה התקציבים שיוענקו על ידו במסגרת העברת חטיבת הביניים לאבן יהודה. כל שמוכן היה משרד החינוך להתחייב, היה שהוא יתקצב את צרכי מוסדות החינוך המעורבים בהתאם לכללים ולנהלים על פיהם הוא נוהג לתקצב את כלל מוסדות החינוך העל יסודיים במדינה. אשר לתמיכה המגיעה לעותרת ולתלמידיה ממשרד החינוך עקב הצורך לשלוח את תלמידי הדסים לחטיבת הביניים באבן יהודה - עניין זה עוד יתלבן ויוכרע בעתיד. לא נעסוק בו כאן. מה שחשוב להדגיש הוא, שלעצם הפיתרון של הקמת חטיבת הביניים באבן יהודה הסכימה העותרת. משמע, שמבחינת טובתם החינוכית של ילדי פנימית הדסים, פיתרון זה נמצא ראוי גם על דעת העותרת. 6. על סמך כל האמור לעיל, נדחית העתירה. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כב' בתמוז התשנ"ט (6.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98053090.E08 /עכב