התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5309/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותרת: התנועה למען איכות השלטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. חברת הכנסת עידית סילמן 4. מפלגת הליכוד - תנועה לאומית ליברלית 5. מפלגת ימינה (סיעת צל"ש) 6. הכנסת עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד הידי נגב; עו"ד גילי גוטוירט בשם המשיבים 2-1: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד יעל קולודני בשם המשיבה 3: עו"ד אלי שמואליאן בשם המשיבה 4: עו"ד מיכאל ראבילו; עו"ד אופק ברוק בשם המשיבה 5: עו"ד עמיחי ויינברגר; עו"ד עדי סדינסקי בשם המשיבה 6: עו"ד ענת גולדשטיין פסק-דין השופט י' אלרון: עניינה של העתירה שלפנינו בטענה בדבר הפרת סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969, הקובע כי "לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסויים או לקבוצת אנשים, אלא לאחר היום ה-90 שלפני יום הבחירות לכנסת". בהתאם לסעיף זה, נטען כי החוק מחיל איסור ברור על כל הסכם או התחייבות לשריונה של המשיבה 3, ח"כית עידית סילמן, לרשימת המשיבה 4, מפלגת הליכוד, לכנסת ה-25. בעתירה התבקש צו הצהרתי הקובע כי הסכמים, בעל פה או בכתב "שנקבעו בין חברי הכנסת ה-24 לגבי שריונם, או אפשרות לשריונם ברשימות לכנסת ה-25 הקיימות כסיעות אחרות בכנסת הנוכחית ובהן הם אינם חברים, הם אינם חוקיים ובטלים מאליהם...". לצד זאת, התבקשנו ליתן צווים על תנאי נגד המשיבים 2-1 המורים להם להתייצב וליתן טעם "מדוע לא יורו על פתיחה בחקירה פלילית כוללת ומקיפה, ולמצער בדיקה מקדמית, אשר מטרתה למצות את הדין ולחקור לעומק את החשדות הכבדים אודות ההפרות החוזרות ונשנות של סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת, שלפי הפרסומים ביצעה המשיבה 3..."; וכן להשיב, באופן מנומק ולגופם של דברים, לפניית העותרת בנדון. דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת ותיאורטית. בכל הקשור לסעד הראשון בעתירה – בצדק נטען כי טענות העותרת בשלב זה הן תיאורטיות בלבד. אין כל מקום שבית-משפט זה יפנה לבחון את "חוקיות" שריונה של המשיבה 3 ברשימת המשיבה 4, על פי הסכם אשר נטען כי קיים, מבלי שהדבר ארע בפועל ועל בסיס פרסומים עיתונאיים. עסקינן אפוא בתרחיש תיאורטי אשר אינו מצדיק, בשלב זה, בחינה שיפוטית (בג"ץ 2655/06 עו"ד לאור נועם נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (27.3.2006); בג"ץ 10026/04 פועלים אי.בי.אי חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (6.2.2005)‏). חריג לכלל לפיו בית-המשפט לא יידרש לעתירה תיאורטית, חל כאשר סירובו של בית-המשפט לדון בשאלות מסוג זה עלול לסכל דיון עתידי בהן, או כאשר מבחינה מעשית בית-המשפט אינו יכול לפסוק בה הלכה אלא כשאלה כללית שאינה כרוכה בעובדותיו הקונקרטיות של מקרה מסוים (בג"ץ 2406/05 עיריית באר-שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (27.7.2005)). זהו לא המקרה שלפנינו. אשר לסעד השני, כי תיפתח כאמור חקירה פלילית "כוללת ומקיפה" – הלכה היא כי עתירה המוגשת לבית-המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין היא עתירה מוקדמת אשר בית המשפט לא יידרש לה: "ככלל, עתירה שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת לכך קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון, דינה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת [...]. כלל זה, שיסודו בעקרון הפרדת הרשויות, מכתיב את גבולותיה של הביקורת השיפוטית על פעולות המינהל [...]. על רקע זה צמחו שיקולי המדיניות השיפוטית, המנחים את הביקורת על החלטות המינהל, המופעלת על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק. מכאן הכלל, שבית-המשפט מבקר את החלטת הרשות באמות-מידה של סמכות ושל סבירות, אך אינו ממיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו ואינו מחליט במקומה. מכאן הכלל, שבהיעדר החלטה לא יידרש בית-המשפט לעתירה בהיותה "תיאורטית" [...]" (ע"א 524/98 מדינת ישראל משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(2) 145, 151 (1998); ראו גם: בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים- חשמל, פסקה 4 (12.7.2015))‏‏. משהובהר בתגובת המשיבים 2-1 כי טרם התקבלה החלטה סופית ביחס לפניות העותרת ופניות נוספות שהתקבלו באשר לאותה הסוגיה, והן עודן נבחנות על ידי הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת. זאת ועוד, לצד היות העתירה מוקדמת – מדובר בעתירה תיאורטית גם ביחס לסעד זה, משטרם התקבלה החלטה סופית וכלל לא ברור אלו פעולות מנהליות יינקטו בעניין, אם בכלל (בג"ץ 6367/20 אלהדלין נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, פסקה 8 (28.4.2021)). מכאן לסעד האחרון שהתבקש, אשר עיקרו חיוב המשיבים 2-1 להשיב באופן מנומק לפניות העותרת. בהינתן לוח הזמנים שהוצג בעתירה ובתגובות – אנו סבורים כי אין לפנינו עילה להתערבות שיפוטית בדרך של חיוב המשיבים 2-1 להשיב באופן מנומק לפניות העותרת בעת הזו. כפי שנפסק בעבר בעניין דומה: "בית המשפט הגבוה לצדק איננו "סדרן העבודה" בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ועתירה אליו אינה אמצעי נאות לדרבון הפרקליטות לשנות את סדרי הקדימויות שקבעה לעצמה. החלטות בעניין העמדה לדין צריכות להתקבל ביישוב הדעת, וכל עוד אין התמשכות ההליכים בלתי סבירה בעליל, יש לאפשר למשיבות 1 ו-2 לקבל החלטה בהתאם ללוח הזמנים שקבעו לעצמן" (בג"ץ 3193/20 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.5.2020)‏; ראו גם: בג"ץ 4333/22 ד"ר אריה טוויל נ' ראש הממשלה, פסקה 15 (18.7.2022); בג"ץ 3931/22 ח"כ איתמר בן גביר נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (13.6.2022)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, מבלי לחוות עמדה ביחס לטענות הצדדים לגופו של עניין. העותרת תישא בהוצאות כל אחד מבין המשיבים בסכום של 1,500 ש"ח (סה"כ 9,000 ש"ח). ניתן היום, ‏ח' באלול התשפ"ב (‏4.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22053090_J04.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il