פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5306/22

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בענייני אפוטרופסות על ילדיו בטענה לחוסר סמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 02/11/2022 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5306/22 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה סמכות עניינית בתי הדין הרבניים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בענייני אפוטרופסות על ילדיו בטענה לחוסר סמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5306/22

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בענייני אפוטרופסות על ילדיו בטענה לחוסר סמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטות בתי הדין הרבניים בענייני אפוטרופסות על חמשת ילדיו. העותר טען כי לבתי הדין לא הייתה סמכות לדון בנושא וכי נפגעו כללי הצדק הטבעי. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. נקבע כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים וכי התערבותו נעשית רק במקרים חריגים של חריגה מסמכות או פגיעה מהותית בצדק, מה שלא התקיים כאן. בנוסף, צוין כי העותר לא מיצה את הליכי הערעור העומדים לרשותו בתוך מערכת בתי הדין הרבניים לגבי אחת ההחלטות, וכי הסכם הגירושין עליו חתם מקנה סמכות לבית הדין.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ד' ברק-ארז, י' אלרון, ח' כבוב
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • בית הדין הרבני הגדול
  • בית הדין הרבני האזורי חיפה
  • פלונית

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני פעל בחוסר סמכות עניינית
  • פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כולל קביעות עובדתיות ללא בסיס
  • החלטות בתי הדין ניתנו תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי
  • העותר לא הסכים מעולם לסמכות בית הדין הרבני
טיעוני ההגנה
  • העותר עושה שימוש לרעה באפוטרופסותו ואינו מעורב בחיי הילדים
  • העותר לא מיצה הליכים כנדרש
  • הסכם הגירושין מקנה סמכות שיפוט בלעדית לבית הדין הרבני
  • הטענות הן ערעוריות באופיין ואינן מגלות עילה להתערבות בג"ץ
מחלוקות עובדתיות
  • האם ניתנה הסכמה לסמכות בית הדין הרבני
  • האם העותר קיבל הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם הגירושין מיום 11.6.2017
  • תסקיר הרווחה מיום 7.2.2020

תגיות נושא

  • דיני משפחה
  • סמכות עניינית
  • בתי דין רבניים
  • אפוטרופסות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

7500

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5306/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי חיפה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד משה גולני בשם המשיבה 3: עו"ד מירב פלד בשם היועמ"ש לשיפוט רבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה מופנית כלפי החלטות המשיב 2, במסגרתן התקבלה בקשת המשיבה 3 לפעול באופן בלעדי לצרכי חמשת ילדיהם המשותפים הקטינים של העותר ושל המשיבה 3 (להלן: הקטינים), מהתאריכים 2.5.2021 ו-15.6.2022 (להלן: ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה, בהתאמה); וכן כלפי פסק דינו של המשיב 1 מיום 2.6.2022 שבו נדחה ערעורו של העותר על ההחלטה הראשונה. נטען, כי המשיב 2 פעל בחוסר סמכות; כי פסק דינו של המשיב 1 כולל קביעות ומסקנות עובדתיות נעדרות בסיס לעניין סמכותו העניינית של המשיב 2; וכן כי ההחלטות ניתנו מתוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. רקע עובדתי נדרש העותר והמשיבה 3 (להלן: הצדדים) נישאו בשנת 2005 בארצות-הברית, שם נולדו להם 5 ילדים, ובשנת 2017 נפרדו. בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 11.6.2017 (להלן: הסכם הגירושין) הוסכם על משמורת משותפת. האם מתגוררת יחד עם הקטינים בישראל, בעוד העותר מתגורר בארצות-הברית, ומזה כ-5 שנים שלא ביקר בישראל. כמפורט בעתירה, ביום 2.5.2021 נתן המשיב 2 את ההחלטה הראשונה ובה קיבל את בקשת המשיבה 3 לפעול לכל צורך מצרכי הקטינים בפן הרפואי, הרגשי וגם באשר לחינוכם, זאת לצד מתן זכות תגובה לעותר. ביום 11.5.2021 הגיש העותר את תגובתו בה התנגד להחלטה מנימוקים שונים, ובעקבותיה ההחלטה הראשונה הוקפאה. ביום 2.6.2022 נדחה ערעורו של העותר בפני המשיב 1 על ההחלטה הראשונה, ונקבע כי החלטת המשיב 2 ניתנה בסמכות, זאת, אם מכוח הדין ואם מכוח הסכמת העותר, משלא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה. ביום 15.6.2022, נתן המשיב 2 את ההחלטה השנייה, ובה אימץ את המלצות תסקיר הרווחה מיום 7.2.2020 (להלן: התסקיר) ונתן להן תוקף של פסק דין. באשר לטענות העותר נקבע כי כל מהותן היא "הנצחת ריב ומדון שלא ניתן לקבל". העותר לא ערער על החלטה זו. לטענת העותר החלטות המשיב 2 ופסק דינו של המשיב 1 ניתנו בחוסר סמכות, שכן לגישתו הסמכות לדון בענייני אפוטרופסות קנויה לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. באשר לפסק הדין של המשיב 1, העותר טוען כי לא הסכים מעולם לסמכותו של המשיב 2, וכי קביעותיו של המשיב 1 בעניין זה שגויות. כמו כן, העותר טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות לשטוח את טענותיו וראיותיו בפני המשיבים 2-1. לטענת המשיבה 3, אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטות מושא העתירה. נטען כי העותר עושה שימוש לרעה באפוטרופסותו, משתתף בגידול הקטינים כצופה מן הצד שאינו מציע כל פתרון מהותי, ואיננו נוטל חלק פעיל בחייהם מזה 5 שנים. המשיבה 3 מוסיפה וטוענת כי בהתנהלותו של העותר אין דבר המצביע על רצונו בטובת ילדיו, אלא ניסיון לשלוט בה ולגרור אותה להליכים משפטיים ארוכים. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טען אף הוא כי הטענות בעתירה הן ערעוריות באופן מובהק ואינן מגלות עילה להתערבות בית משפט זה. כמו כן נטען כי העותר לא מיצה הליכים כנדרש. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ככלל, התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 5362/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (18.9.2022); בג"ץ 489/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (21.4.2020); בג"ץ 3841/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (3.6.2018)). כפי שנקבע בפסק דינו של המשיב 1, בהסכם הגירושין הוסכם כי בכל הקשור לקטינים "סמכות השיפוט הבלעדית תהיה מסורה" למשיב 2 בלבד. משכך, אין לפנינו פגם בסמכות או בצדק הטבעי, אלא טענות ערעוריות באופיין באשר לאופן שבו פירשו המשיבים 2-1 את הסכם הגירושין. כך אף בעניין טענות העותר לעניין מועד העלאת טענת הסמכות, אשר נדחו על ידי המשיב 1 לאחר דיון ממצה. זאת ועוד, ככלל בית משפט זה לא יידרש לעתירה המופנית כלפי החלטות בתי הדין הרבניים האזוריים אם לא מוצו הליכי הערעור בפני בית הדין הרבני הגדול (בג"ץ 2472/21 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 3 (21.4.2021)). במקרה דנן הייתה לעותר זכות ערעור לבית הדין הרבני הגדול על ההחלטה השנייה (סעיף קל"ב(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג), ואולם חלף הגשת ערעור – הגיש עתירה זו. מכאן, שיש לדחות חלק ניכר מהעתירה ולו מטעם זה (בג"ץ 7481/21 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה, פסקה 4 (21.12.2021)). העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בחשון התשפ"ג (‏2.11.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22053060_J04.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il