"ניקיונית" עדי בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 53041-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המערערת: "ניקיונית" עדי בע"מ נגד המשיב: בנק הפועלים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 48889-08-24 מיום 14.4.2025 שניתן על ידי כב' השופט גרשון גונטובניק; בקשה מטעם המערערת מיום 5.12.2025 תאריך ישיבה: י"ד כסלו תשפ"ו (4.12.2025) בשם המערערת: מר דורון ברוך בשם המשיבים: עו"ד שאול פלס; עו"ד זיו גלבוע פסק-דין הנשיא יצחק עמית: 1. המערערת, ניקיונית עדי בע"מ (להלן: המערערת) הגישה נגד המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק), תביעה כספית על סך של כ-9.8 מיליון ש"ח (ת"א 16244-05-18). בתביעה נטען כי הבנק קיפח ועשק את המערערת בכך שלא שילם את התמורה המוסכמת בגין שירותי ניקיון וחיטוי שסיפקה לבנק החל משנת 2008 ועד לשנת 2017, שאז הופסקה ההתקשרות עמה. תביעתה של המערערת נדחתה במלואה בפסק דינו של בית משפט קמא, למעט רכיב זניח של הפרשי הצמדה בסך 290,749 ש"ח בתוספת מע"מ, שנפסקו לזכותה בפסק דין משלים. ערעורים שהוגשו על פסק הדין ופסק הדין המשלים נדחו בבית משפט זה (השופטים י' אלרון, א' שטיין ו-ג' כנפי-שטייניץ), לאחר שאימץ את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (ע"א 8170/22 וע"א 1391/23; פסק דין מיום 15.7.2024). 2. אחר הדברים האלה, הגישה המערערת תביעה למשפט חוזר אזרחי, שבה עתרה לביטול פסק הדין הקודם, בטענה למרמה ותרמית מצד הבנק. בתביעה נטען כי המערערת גילתה ראיות חדשות בעלות משמעות כבדת משקל ו"שוברת שוויון", ראיות שהיו לטענתה בידי הבנק והועלמו על ידו. בית משפט קמא, נעתר לבקשת הבנק ודחה את התביעה על הסף. בפסק הדין נקבע כי משפט חוזר אזרחי הוא הליך נדיר ומגנון חריג; כי טענותיה של המערערת בדבר תרמית לא בוססו; וכי אין בטענה לראיות החדשות כדי להצדיק משפט חוזר בעניינה. 3. על פסק הדין נסב הערעור דנן. המערערת, אשר מיוצגת על ידי בעליה ומנהלה, טענה כי היא חברה קטנה המעסיקה בעלי מוגבלויות, וההליכים המשפטיים הממושכים הסבו לה הפסדים והוצאות כבדות, ופגעו בבריאות מנהלה. עוד נטען כי בית משפט קמא טעה בכך שקיבל את הבקשה לסילוק על הסף והורה על דחיית התביעה, מבלי ליתן לה הזדמנות להוכיח את תביעתה ובלא לקיים דיון לגופה. לגישת המערערת, על מנת לקבוע כי לא בוססה תרמית, היה על בית המשפט לשמוע עדים ולאפשר לה להביא ראיותיה. עוד נטען כי הראיות החדשות, הן ראיות שהוגשו בהליך הקודם במסגרת בקשה 50, אך מאחר שהוגשו לאחר שניתן פסק הדין וטרם פסק הדין המשלים, לא התאפשר למערערת להציג ראיותיה. 4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת ישיבת קדם ערעור שהתקיימה ביום 4.12.2025, השתכנעתי כי יש לדחות את הערעור מכוח תקנה 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וכך אציע לחבריי שנעשה. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, ענייננו בתביעה למשפט חוזר אזרחי, הליך נדיר שבנדירים, בשל עקרון סופיות הדיון. ההלכה לגבי עצם קיום האפשרות למשפט חוזר אזרחי נקבעה בע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ״ד נז(3) 366 (2003). בשל נדירות ההליך, יש לבחון תחילה את האפשרות לסילוק התביעה על הסף ו"המטרה של תהליך זה הינה לחסוך בעלויות של הצדדים ובזמנו של בית המשפט ולא לקיים דיונים שלא לצורך" (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612, 624 (2010)). מכאן, שמקום בו התביעה היא למשפט חוזר אזרחי, בחינת הבקשה לדחיית התביעה על הסף היא דרך המלך, שאם לא כן, ואם בעלי הדין נגררים לגופה של התדיינות, נמצאת מרוקן מתוכן את עקרון סופיות הדיון, ומה הועילו חכמים בתקנתם? 5. הבקשה שביקשה המערערת להגיש במסגרת ההתדיינות הקודמת בין הצדדים, כוללת מסמכים משנת 2006, שהמערערת יכולה הייתה להגיש בהליך הראשון. מכל מקום, ראיות אלה עמדו בפני בית משפט זה בערעור על ההליך הקודם, במסגרת בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. די בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לסלק על הסף את התביעה. 5. הרבה למעלה מן הצורך, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט, הרי שממילא אין באותן "ראיות חדשות" כדי לשנות את התוצאה. 6. סוף דבר שהערעור נדחה. היה מקום להשית על המערערת הוצאות הליך זה, ושמא אף הוצאות כבדות. לא נעשה זאת, אך ורק בשל כך שהמערערת חרטה על דגלה העסקתם של הלומי קרב. ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ו (08 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט