פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 5304/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה מיום 14.8.2022 בתמ"ש 7164-12-20 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קימלמן בשם המערער 1: עו"ד צוריאל בובליל; עו"ד כוכי דדון בשם המערער 2: עו"ד משה אוסדיטשר פסק-דין זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופט א' קימלמן) מיום 14.8.2022 בתמ"ש 7164-12-20, שבה נדחתה בקשת המערערים לפסילת המותב מלדון בהליך. המערער 2 הוא אביהם של המערער 1 ושל המשיבות, והוא מונה כאפוטרופוס על בנו המערער 1. בעניינם של הצדדים התנהלו ועודם מתנהלים מספר הליכים משפטיים, ובהם ההליך נושא הערעור דנן – שעניינו תביעת המערערים למזונות מעיזבונה של אשתו המנוחה של המערער 2 (אמם של המערער 1 והמשיבות) – וכן תביעה נוספת למזונות מן העיזבון, שאותה הגישו המערער 2 ובן נוסף שלו ושל המנוחה (ת"ע 15517-05-21) (להלן: ההליך המקביל, ויחדיו: הליכי המזונות). ביום 6.4.2021 נעתר המותב באופן חלקי לבקשה שהגיש המערער 1, באמצעות בא-כוחו, לעיקול זמני של הזכויות בעיזבון (להלן: החלטת העיקול). בהחלטתו ציין המותב, בין היתר: "[...] טרם הוכח כי [המערער 1] עומד בתנאי הנזקקות. ואולם, מאחר והמדובר בכל זאת בשלב ראשוני, על בית המשפט להיזהר, במסגרת קביעת מאזן הנוחות, מלהותיר את [המערער 2] ללא כל סעד שיבטיח זכויותיו בתום ההליך". עם זאת, המותב ציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר – והורה לבסוף על עיקול סך של 30,000 ש"ח מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה שבה מתגוררים המערער 2 ושני הבנים שבשמם הוגשו הליכי המזונות (להלן: הדירה). ביום 8.4.2021 הגיש המערער 1 (באמצעות בא-כוחו) בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, וביקש גם "הבהרה דחופה" ביחס ל"אפשרות של העברת תיק [המערער 1] למותב אחר". בבקשה נטען כי המותב גיבש דעה שלילית נגד המערער 2, אשר עלולה ליצור חשש ממשי למשוא פנים ולהוביל לפגיעה בזכויות המערער 1. עוד הלין המערער 1 על התמשכות ההליך ועל פרק הזמן שחלף עד לקביעת מועד לדיון בו, והעלה השגות על מספר החלטות שניתנו בהליכים שונים שהתנהלו בעניינם של הצדדים. ביום 6.6.2021 דחה המותב את הבקשה להעברת ההליך למותב אחר, והדגיש כי "לא ניתן להסיק מסקנות בדבר משוא פנים מתוך חיבורן האריתמטי של טענות דיוניות שניתחו [כך במקור] או התקבלו בעבר בעניינים של צדדים למשפט". עוד הפנה המותב להחלטה שנתן בשנת 2019 בהליכים אחרים בעניינם של הצדדים (להלן: החלטת הפסלות משנת 2019), שבה דחה בקשת פסלות שהגיש המערער 2 מטעמים דומים לאלו שבגינם נדחתה הבקשה הנוכחית. במקביל, במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הצדדים, הורה המותב ביום 6.6.2021 על פינוי הדירה. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער 2 לבית המשפט המחוזי בנצרת התקבלה ביום 25.10.2021 על ידי השופט ע' טאהא, במובן זה שהחלטת הפינוי בוטלה והסוגיה הוחזרה לבית המשפט קמא על מנת שישמע את טענות הצדדים לגביה (רמ"ש 9040-07-21; להלן: בקשת רשות הערעור). ביום 23.11.2021 הגישו המערערים הודעה בהליך המקביל בה ציינו כי "הגישו היום בעצמם תביעה אישית נזיקית נגד המותב", וטענו כי נוכח "ניגוד העניינים" שהתעורר יש לדחות את מועד הדיון שנקבע בהליכי המזונות. המותב דחה את הבקשה בהמשך אותו היום, ולמחרת הגיש המערער 2 (שלא באמצעות בא-כוחו) בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך המקביל. בהמשך יום 24.11.2021 דחה המותב את בקשת הפסלות והפנה בשנית לנימוקים שצוינו בהחלטת הפסלות משנת 2019. ביום 13.6.2022 הגישו המערערים בקשה שהופנתה ל"נשיא בית משפט השלום בטבריה", ובה ביקשו כי ההליך נושא הערעור דנן יועבר למותב אחר. ביום 16.6.2022 הגיש המערער 2 בקשה לנשיא בתי משפט השלום במחוז צפון, השופט ד' פורת, ובה ביקש פעם נוספת את החלפת המותב – אך הנשיא פורת דחה את בקשתו ביום 24.6.2022. ביני לביני, ביום 15.6.2022 קבע המותב מועד לדיון הוכחות בהליכי המזונות והורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. בימים 9.8.2022 ו-11.8.2022 הגיש המערער 2 – בשמו ובשם המערער 1, אך שלא באמצעות באי-כוחם – שתי בקשות לפסילת המותב. המערערים טענו כי המותב "עוין בצורה קיצונית" כלפי המערער 2; כי המותב "אינו מבדיל" בין התנהלותו כלפי המערער 2 וכלפי המערער 1; וכי הוא פועל תוך "התעלמות קיצונית מזכויות [המערער 1], ועיוות החוק והפסיקה באשר לזכויותיו". בתוך כך הדגישו המערערים פעם נוספת את העובדה שהגישו תביעה נזיקית נגד המותב, וכן הפנו לפסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור, שם ציין השופט טאהא כי יש לבטל את ההחלטה בעניין פינוי הדירה "מפאת פגיעה בכללי הצדק הטבעי". לטענת המערערים, "יש סיכוי גדול" שבמסגרת הליכי המזונות ייפסק סכום משמעותי לטובת המערער 1 – "אך זה יכול להתרחש רק אם התיק יידון בפני מותב שאין חשש של משוא פנים בנדון". בהקשר זה הוסבר כי המערער 2 אמור לשלם סכום כסף מסוים עבור מחצית הזכויות בדירה, אך יש לקזז חלק מהתשלום מול תשלומי המזונות שייפסקו למערער 1 – ועל כן ישנה חשיבות גדולה בקיום הדיון בהליכי המזונות, אשר יאפשר את בירור "יתרת הסכום שבפועל חייב [המערער 2] בגין מחצית הדירה". אולם, כך המערערים, מההחלטות שנתן המותב – ובפרט מהחלטת העיקול – עולה כי הוא סבור שהמערער 1 זכאי לסכום נמוך בהרבה מזה שמגיע לו בפועל. עוד הלינו המערערים על היבטים שונים בניהול ההליך, ובהם העיכוב בקביעת מועד הדיון והעובדה שהמותב טרם פסק מזונות זמניים למערער 1. כמו כן טענו המערערים כי המותב קבע את דיון ההוכחות בהליכי המזונות רק לאחר שהתוודע לבקשה שהגישו לנשיא פורת, ולשיטתם היה על המותב להמתין להחלטת הנשיא פורת בבקשה להחלפתו ולא לקבוע "עובדות בשטח". ביום 14.8.2022 דחה המותב את הבקשות לפסילתו מבלי לבקש את תגובת יתר הצדדים, בציינו כי המערערים לא הציגו "נימוקים חדשים כלשהם" המצדיקים שינוי מן ההחלטות שדחו את בקשות הפסלות הקודמות. מכאן הערעור דנן, שאותו הגישו המערערים באמצעות באי-כוחם. המערערים חוזרים על הטענות שהועלו בבקשות הפסלות, וטוענים כי המותב "נהג [בהם] ביחס קשה מנשוא, עד כי גרם לחשש לסכנה לחיי [המערער 1]". המערערים מפרטים על החלטות ואירועים שונים לאורך ניהול ההליכים השונים בעניינם, ובהם העובדה שבמהלך דיון שהתקיים ביום 24.11.2021 – בעקבות פסק הדין בבקשת רשות הערעור – קצב המותב שש דקות בלבד לכל אחד מהטוענים. עוד נטען כי המותב התעכב בטיפול בהליכי המזונות ובקביעת מועדי דיון בהם, חרף העובדה שבית המשפט המחוזי המליץ לקדם את הדיון בהליכים אלו. בהקשר זה נטען כי יש צורך לטפל בהליכי המזונות בדחיפות: ככל שהמערער 2 לא יצליח לגייס את שווי מחצית הדירה, הוא עלול לשאת בסנקציות ואף להיאלץ לפנותה, באופן שעלול – כך המערערים – לפגוע במצבו הנפשי של המערער 1 אשר מתגורר עמו. כמו כן מפרטים המערערים השגות שונות על ההחלטה מיום 6.6.2021 בעניין פינוי הדירה, וטוענים כי המותב אינו "מבחין בין טובת [המערער 1], לבין קביעותיו נגד האב [המערער 2]". נוכח האמור סבורים המערערים כי הדיון שנקבע בהליכי המזונות הוא "חסר ערך" וכי "אין סיכוי שייפסק לטובתו [לטובת המערער 1] סכום סביר לאספקת מזונותיו ומדורו". עוד מלינים המערערים על כך שהמותב דחה את טענת הפסלות הנוכחית שלהם – כמו גם את בקשותיהם הקודמות – באמצעות "אמירות כלליות" ומבלי לקיים דיון מהותי בעילות שנוצרו לאחר החלטת הפסלות משנת 2019. המערערים מסבירים כי לא הגישו ערעור על החלטות הפסולות הקודמות בשל נסיבות אישיות, אך לטענתם נסיבות העניין מקימות הצדקה להעברת כל ההליכים שמתנהלים בעניינם למותב אחר. לבסוף מודגש כי לערעור מצורף נספח ובו טיעונים נוספים של המערער 2 נגד המותב. טיעונים אלו, כך מוסבר, "הינם שלו בלבד" ובאי-כוחו מבהירים כי "אין [להם] כל אחריות לגביהם", אך המערער 2 מבקש כי יילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה בערעור. דין הערעור להידחות. כפי שפורט לעיל, מרבית טענות המערערים הועלו במסגרת בקשות פסלות קודמות שהגישו בהליכים השונים שהתנהלו בפני המותב; בקשות אלו נדחו אך המערערים נמנעו, מסיבותיהם, מלהגיש ערעורים על כך. בנסיבות אלו, אין מקום להידרש בערעור הנוכחי לטענות הנוגעות לאירועים שקדמו ליום 24.11.2021 – אז נדחתה, כאמור, בקשת הפסלות האחרונה שהגיש המערער 2 בהליך המקביל. בהקשר זה הובהר אך לאחרונה כי: "אמנם אין הגבלה על מספר הפעמים שבהן רשאי בעל דין להגיש בקשת פסלות, אך הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך נדרש להצביע על עילה חדשה שצמחה לאחר מתן החלטת הפסלות הקודמת [...]. כפי שנפסק בהקשר דומה: 'מתן אפשרות להגשת בקשת פסלות נוספת וערעור פסלות בגין אותן עילות תהווה הארכה למעשה של פרק הזמן [...] להגשת ערעור פסלות'" (ע"א 6212/22 קרשין נ' זילברמן, פסקה 9 (22.9.2022)). לגופו של עניין, ובמידה רבה למעלה מן הצורך: אינני סבורה כי טענות המערערים מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. עסקינן בהשגות "ערעוריות" מובהקות על האופן שבו מנהל המותב את ההליכים השונים שבין הצדדים ועל החלטות דיוניות שניתנו בהם, לרבות החלטות בעניין סעד זמני וקביעת מועדי דיון. בפסיקה נקבע לא אחת כי הליכי פסלות אינם האכסניה המתאימה להעלאת טענות מעין אלו (ראו, למשל: ע"א 7243/21 חמד נ' קטיש, פסקה 7 (23.11.2021); ע"א 8264/21 גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' זייצנקו, פסקה 9 (18.1.2022); ע"א 8314/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (26.12.2018)), ומכל מקום – לא שוכנעתי כי יש באותן טענות כדי להעיד על נטייה של המותב נגד מי מהמערערים, או על "נעילת" דעתו בנוגע להיקף הסכומים שלהם זכאי המערער 1. הגשת תביעה נגד המותב אף היא אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו והשוו: ע"א 7912/20 אייל נ' אינסל, פסקה 6 (21.1.2021); ע"א 7393/17 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ, פסקה 4 (15.11.2017); ע"פ 3097/11 זיר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (9.5.2011)). לבסוף אציין כי לא מצאתי להידרש לתוכן הנספח שצורף לערעור ובו טענות נוספות מטעמו של המערער 2, אשר באי-כוחו הסירו מעצמם כל אחריות לגבי האמור בהן. אף מבלי שאדרש למתכונת תמוהה וחריגה זו של הצגת טיעונים בערעור, אין להלום ניסיון להוסיף לערעור טענות ונימוקים באמצעות עמודי "נספחים" שאינם נכללים בערעור גופו, אשר מקיף בענייננו 12 עמודים (ראו החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 1533/21 פלונית נ' פלוני, פסקאות 4-3 (25.5.2021)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתשרי התשפ"ג (‏29.9.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22053040_V03.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1