דוד שרביט נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5304/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערער: דוד שרביט נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.7.01 בת"פ 1127/01 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' סגל תאריך הישיבה: י"ג בתשרי תשס"ב (30.9.01) בשם המערער: עו"ד נ' ורצברגר בשם המשיבה: עו"ד ע' חולתא פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: על יסוד הודייתו בנשיאת ובהובלת רובה ציד ותחמושת לרובה, ללא רשות כדין, הורשע המערער בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב), רישא וסיפא, לחוק העונשין. על-פי המוסכם בהסדר הטיעון, שבגדרו הודה המערער בעובדות האישום, ביקשה התביעה מבית המשפט לגזור על המערער שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבעים-ושמונה חודשי מאסר, שלושים מתוכם מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונש. עיקר טענתו של הסניגור הוא, כי המערער הוא תושב היישוב הר ברכה העובד בירושלים. לנוכח הסכנה הקיומית המרחפת על יהודים הנעים בכבישי יהודה והשומרון, נזקק המערער לנשק לצורכי הגנתו העצמית. אלא שלנוכח הרשעותיו הקודמות לא היה לו כל סיכוי לקבל רשיון להחזקת כלי-ירייה; ובנסיבות אלו נאלץ להיזקק להחזקת נשק ללא היתר חוקי. בתשובתה לערעור הסתמכה באת-כוח המדינה, בין היתר, על הרשעותיו הקודמות הרבות של המערער; שרובן ככולן עירבו שימוש באלימות, וכמה מהן אף עירבו שימוש בכלי-נשק וביצוע ירי. עברו הפלילי - טענה - מעיד על מסוכנותו הרבה של המערער. החלטנו שלא להסתפק בעיון ברשימת הרשעותיו הקודמות של המערער וביקשנו מבאת-כוח המדינה להעמיד לעיוננו העתקים מפסקי הדין שניתנו במשפטים קודמים של המערער, בהם הואשם בעבירות הכורכות שימוש בנשק. הומצאו לעיוננו העתקים מכתבי-אישום ומפסקי-דין המתייחסים לחמש פרשיות עובדתיות שונות שבעטיין הועמד המערער לדין בעבר. בשלושה מן המקרים - בעקבות יידוי אבנים לעבר רכבו, באזור יהודה ושומרון, אך מבלי שהתקיים שמץ צידוק לכך - הפעיל המערער כלי-ירייה. באחד המקרים ירה לעבר דיר עזים, בקרבת בית מגורים, ופגע בכמה מן העזים. בשני המקרים האחרים ירה לעבר ילדים: במקרה הראשון, אגב מרדף אחר ילדים בסמטאות של יישוב ערבי, ירה בתמ"ק עוזי לעבר ילד כבן שלוש-עשרה ופגע ברגלו. במקרה השני כיוון את נשקו לעבר ילד כבן שתים-עשרה, שכתוצאה מן הירי ספג פציעה קשה בבטנו ובגבו. בשל מעשה זה נידון המערער לחמש שנים וחצי מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על-תנאי, ואת עבירתו נשוא הערעור שלפנינו ביצע חודשים מספר לאחר שחרורו מן המאסר. נתונים אלה תומכים בצדקת הערכתה של באת-כוח המדינה, כי המערער הינו עבריין מסוכן אשר אינו נרתע מהפעלת כלי-ירייה לעבר ילדים ושאף במאסרו לתקופה ארוכה לא היה כדי ללמדו לקח. לא למותר להוסיף, כי גם הרשעותיו האחרות של המערער - הכוללות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה בנסיבות מחמירות וטיפול בלתי זהיר בחומר נפץ - מעידות על הסכנה שהוא טומן בהתנהגותו לביטחון הרבים. בקבעו את עונשו של המערער לא התעלם השופט המלומד מן המלכוד אליו נקלע המערער, שבהיותו תושב יהודה ושומרון הוא אכן נזקק לנשק להגנה עצמית בעוד שלנוכח הרשעותיו הקודמות אין הוא מקיים את תנאי הסף לקבלת רשיון לנשיאת נשק. אלא שלנוכח עברו הפלילי, לא ראה מנוס מהענשתו בחומרה יחסית, תוך שנמנע מלגזור עליו את תקופת המאסר המרבית שנתבקשה מלפניו על-ידי התביעה במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות שתוארו אינני רואה מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. העונש אשר נגזר על המערער איננו קל, אך הטלתו התחייבה מעברו הפלילי המכביד. כשלעצמי הריני תוהה, אם על רקע הנסיבות בהן ביצע את עבירותיו הקודמות יכול המערער להישמע בטענה כי בקביעת עונשו יש להתחשב לקולא בנזקקותו להחזקת נשק לצורכי הגנה עצמית. גם טענת הסניגור, שבכדי להימנע מביצוע עבירות דומות נוספות מתכוון המערער להעתיק את מגוריו לתחומי הקו הירוק, אינה יכולה, בנסיבות העניין, להצדיק התערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. דעתי היא אפוא, כי דין הערעור להידחות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: לדאבוני, אינני יכול להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט א' מצא. אני שותף להשקפה לפיה נודעת חומרה מופלגת לעבירות בנשק, הואיל וכאשר מחזיק בנשק מי שלא הורשה לכך, קיים בסיס לחשד שייעשה בו שימוש אסור, ונדמה שאין צורך לומר כי הסכנה הכרוכה בכך לציבור היא רבה. כך בדרך כלל, ומקל וחומר כאשר מדובר במי שכבר חטא בתחום זה לא אחת, ואף נשא בעונש מאסר בן 5 וחצי שנים. עם זאת סברתי, כי במסגרת הענישה לא ניתן משקל הולם לעובדה שנוסעים תמימים העושים את דרכם בכבישי יהודה ושומרון, נתונים מזה זמן רב לסכנת חיים. אם בעבר נשקפה סכנה זו מיידוי אבנים, הרי שעתה מדובר בירי חי, אשר מטרתו המוצהרת היא אחת - לקטול חייהם של יהודים באשר הם יהודים, והקטל נמשך חרף מאמציהם של כוחות הביטחון למנוע זאת. המערער הוא אחד מאלה אשר עקב אותן נסיבות נקלע למצוקת-אמת, ומנקודת השקפתו כמעט ללא מוצא, עקב כך שאת מגוריו הוא קבע בישוב הר ברכה שליד שכם, בעוד שלפרנסתו הוא נאלץ לכתת את רגליו לירושלים. אין צורך לומר כי נסיעה במסלול זה כרוכה כיום בסכנה גם למי שנושא נשק, ועל אחת כמה וכמה למי שאינו חמוש, וכזהו מצבו של המערער. בנסיבות אלו יתכן וטוב היה עושה המערער, במיוחד לאחר הרשעתו האחרונה והעונש בו נשא, אם היה מקדים ומעתיק את מקום מגוריו לתחומי הקו הירוק, אך נראה שצעד כזה מהווה בעיניהם של המערער ואחרים, בבחינת גזרה שקשה לעמוד בה. אך את מה שנמנע המערער עד כה מלעשותו, הוא עתיד ככל הנראה לעשות בקרוב, הואיל ומדבריו של בא-כוחו הבנתי שהוא עומד להעתיק את מקום מגוריו לאחר שיסיים לשאת בעונשו. לנוכח תפנית זו, ולאור העובדה שלא מכבר סיים המערער, שהינו אב ל5- ילדים, לשאת בעונש מאסר ממושך, סברתי כי נכון יהיה למתן את העונש, ולו דעתי הייתי נשמעת, הייתי מקבל את הערעור ומעמיד את המאסר הכולל על 30 חודשי מאסר, אשר מתוכם ישא המערער ב12- חודשים בפועל, בעוד שהיתרה תהיה על תנאי, והתנאי הוא זה אשר נקבע בבית המשפט המחוזי. ש ו פ ט הוחלט, ברוב דעות, כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתנה היום, כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ____________ העתק מתאים למקור 01053040.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444