פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 53021-12-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. פלונית 2. פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט למשפחה בירושלים בתמ"ש 30372-07-24 מיום 4.12.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת אורית אביגיל יהלומי בשם המערערים: עו"ד משה בן דוד בשם המשיבים: עו"ד אילן ציאון פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' אביגיל יהלומי) מיום 4.12.2024 בתמ"ש 30372-07-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. המערערים הם בני זוג, וכך גם המשיבים. המערערת 1 היא אחותה של המשיבה 1, ולהן אחות נוספת שאינה צד להליכים (להלן: האחיות). בין הצדדים מתנהל סכסוך משפחתי הנוגע למשק חקלאי שהיה שייך להוריי האחיות. בחודש אפריל 2022 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 22469-04-20) לפינוי ולסילוק ידם של המשיבים בטענה כי האחרונים מתגוררים שלא כדין ביחידת דיור שנבנתה ללא היתר בניה בשטח המשק. הוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים, וביום 10.7.2023 התקיימה ישיבת קדם משפט, במהלכו עדכנו הצדדים כי הם מעוניינים ליישב את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. ביום 10.1.2024, לאחר שהצדדים הודיעו כי הניסיונות ליישוב המחלוקות לא צלחו, ניתנה למשיבים שהות של 90 ימים להגשת כתב תביעה עם טענותיהם הנגדיות. ביום 11.7.2024 הוגש כתב התביעה מטעם המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 30372-07-24), שבו נטען כי בין הצדדים קיים הסכם משפחתי לפיו, בתמורה למינוי המערערים כ"בנים ממשיכים", המשיבים יפוצו בגין חלקם במשק. לאחר שהוגשו כלל כתבי הטענות, ניתנה ביום 9.11.2024 החלטת המותב שהורה על איחוד הדיון בשתי התביעות. כמו כן, נקבע כי כפי שעולה ממסמכים רבים, לרבות מצוואת אם האחיות, היו הסכמות בין ההורים ובין האחיות שרישום המערערים כ"בנים ממשיכים" כפוף לפיצוי המשיבים בגין חלקם במשק ומתן זכות מגורים לכל ימי חייהם במשק; כי במישור היחסים החוזיים יש לראות בהסכמות אלה כהסכמות תקפות ואין לאפשר למערערים לחזור מהן; וכי לא נמצאה כל הצדקה לאפשר למערערים לקבל את כל המשק בזמן שאחיותיה של המערערת 1 לא יקבלו דבר. עוד נקבע כי "כעת, כאשר התמונה הרחבה מצויה בפני בית המשפט, אשוב ואציע לצדדים לפנות למגשר 'מומחה' בתחום על מנת שיוכל לסייע להם למצוא את אותו מתווה ראוי, ואפשרי לפצות את האחיות באופן שוויוני, על מנת להביא את כלל המחלוקות שבין הצדדים אל פתרונן". ביום 18.11.204 הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים להפניית ההליך לגישור, ונקבעה ישיבת קדם משפט ליום 23.1.2025. 2. ביום 18.11.2024 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. בבקשה נטען כי ההחלטה מיום 9.11.2024 מעידה על כך שהמותב גיבש דעה קדומה וחרץ זה מכבר את גורל התיק לטובתם של המשיבים; כי המותב הביע עמדה נחרצת, שאינה מסויגת, בעניין מהותי השנוי במחלוקת בין הצדדים, וקבע ממצאים עובדתיים ומשפטיים בשלב מקדמי של התיק, טרם נשמעו בו הוכחות; וכי המותב נעול בדעתו ולכן יש להעביר את הדיון למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. המערערים הפנו בבקשתם גם לישיבת קדם המשפט מיום 7.10.2023 ולהחלטה מיום 10.1.2024 שבהן התבטא המותב כי תביעת הפינוי היא רק חלק קטן ממכלול טענות הצדדים. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי היא הוגשה בשיהוי שכן היא מתייחסת גם למועדים מוקדמים מיום 9.11.2024; כי ההליכים מתנהלים בפי המותב כבר למעלה משנתיים וחצי ומדובר בניסיון המערערים לדחות ולעכב את סיומם; כי הבקשה נוסחה באופן שאינו הולם בקשה לפסילת שופט; וכי אין שחר לטענה כי דעת בית המשפט 'ננעלה' מכיוון שברור כי קביעות המותב בהחלטה מיום 9.11.2024 הן 'לכאוריות'. 3. ביום 4.12.2024 דחה המותב את הבקשה לפסילתו. בהחלטה נקבע כי המערערים מבקשים להסתמך על החלטות שניתנו זמן רב לפני כן, והיה עליהם להעלות את טענותיהם בסמוך לאחר שניתנו; כי ההחלטה מיום 9.11.2024 ניתנה לאחר שנתיים של ניהול הסכסוך בין הצדדים בפני המותב ולכן הטענה כי ההחלטה ניתנה בשלב מוקדם ובוסרי של ההליך היא ניסיון פסול; כי ההחלטה נועדה להפנות את הצדדים להליך של גישור תוך שיקוף מצב ההליך באופן שיסייע בפתרון הסכסוך; כי המותב נחשף במסגרת ההליכים למסמכים מהותיים אשר יש בהם להצביע לכאורה על קיומן של הסכמות פנים משפחתיות מהן נלמד כי אין מחלוקת על עצם רצון המערערים לפצות את המשיבים; כי חוסר שביעות רצון המערערים מהחלטות דיוניות שיפוטיות בעניינם לא מקים עילה לפסילת מותב והדרך להשיג עליהן היא באמצעות הליכי ערעור הקבועים בדין; כי קביעות המותב במסגרת החלטת ביניים אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים; וכי לא עלה בידי המערערים להוכיח כי דעתו של המותב מגובשת ונעולה. עוד צוין כי הבקשה לפסילת המותב נוסחה בשפה פוגענית ובלתי ראויה. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערערים ביקשו להבהיר בפתח הדברים כי הבקשה לפסול את המותב נסמכה אך ורק על ההחלטה מיום 9.11.2024 וההתייחסות להחלטות והתבטאויות קודמות של המותב נעשתה אך כדי להראות שהחשש מפני משוא פנים איננו חשש בעלמא. המערערים טוענים, בעיקרם של דברים, כי בהחלטה מיום 9.11.2024 המותב לא שיקף רק את טענות הצדדים אלא הכריע בליבת המחלוקת בין הצדדים בטרם נשמעו הראיות; כי הנמקות המותב לדחיית הבקשה לפסילתו סותרות זו את זו – מצד אחד, נקבע שלא מדובר בהכרעה שיפוטית אלא בשיקוף טענות הצדדים, ומצד שני, נקבע כי חוסר שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות לא מבסס כשלעצמו עילה לפסילת המותב; וכי קביעות המותב בהחלטה היו נחרצות ומוחלטות, באופן שהופך את ההליך ל'משחק מכור'. 5. בעקבות החלטתי מיום 15.1.2025 הגישו המשיבים תשובה לערעור. המשיבים סומכים ידם על החלטת המותב בבקשה לפסילתו ועומדים על כך שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. לגופם של דברים, המשיבים טוענים כי דעת המותב לא 'ננעלה' והוא בסך הכל שיקף את מצב הדברים המסתבר כפי שעולה מהמסמכים ומהודאה שניתנה בהליך קודם, ומתוך היכרות המותב עם ההליך והצדדים במשך למעלה משנתיים. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו ובתשובה לו, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אף מבלי להידרש לטענה בדבר השיהוי שבהגשת הבקשה לפסילת המותב, לא מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כידוע, טענות הנוגעות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות במקרים חריגים ונדירים בלבד (ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (5.6.2024)). כפי שציין המותב בהחלטתו מיום 4.12.2024, מטרת ההחלטה מיום 9.11.2024 הייתה "שיקוף ההליך עד כה לצדדים, באופן אשר מותב זה סבר ועודנו סבור, כי יש בו כדי לסייע בפתרון הסכסוך באופן הנכון והמתאים ביותר למשפחה מושא הבקשה", תוך שהוא מפנה "למסמכים מהותיים אשר יש בהם כדי להצביע לכאורה על קיומן של הסכמות פנים משפחתיות שהתהוו בין הצדדים" (הדגשה הוספה – י"ע). קריאה זהירה של החלטות המותב מלמדת כי כל שהוא עשה היה 'למסגר' את גדר המחלוקת בין הצדדים כפי שהוא מבין אותה – מה גובה הפיצויים להם זכאים המשיבים, ולא האם יש מקום לפצותם מלכתחילה – ושלא כנטען, המותב טרם הכריע במחלוקת עצמה. במובן זה, ענייננו נבדל מע"א 6278/22 פלונית נ' פלונית (17.11.2022), שם נמצא כי יש לפסול את המותב מלשבת בדין לאחר שהוא הכריע בשלב מוקדם של ההליך באחד מן הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה ובכך סתם את הגולל על המשך ההתדיינות בנושא. לכך יש להוסיף כי 'מסגור' גדר המחלוקת בין הצדדים נעשה לאחר יותר משנתיים של ניהול ההליכים שבהן המותב נחשף לחומרים ולמסמכים רבים (עפ"ס 43078-01-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 והאסמכתאות שם (9.2.2025)). לצד זאת, ככל שהמערערים סבורים שמדובר ב'מסגור' שגוי של המחלוקת, הרי שההליך דנן מצוי עדיין בשלביו המוקדמים, טרם שהתקיימו דיוני הוכחות ונשמעו סיכומי הצדדים, ויש בכוחם לשכנע את המותב ולשנות את קביעתו (ראו והשוו: ע"א 5422/03 ג.ד. אב-גל חברה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 6 (28.7.2003); ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 11 (13.1.2022)). במובן זה, איני סבור כי החלטת המותב מלמדת על דעה 'נעולה' שאיננה ניתנת לשינוי. לא למותר לציין כי הליך פסלות שופט אינו האכסניה המתאימה להשגה על החלטות שיפוטיות שנתן המותב, והדרך המתאימה להשיג עליהן היא בהליכי ערעור בהתאם לדין (ע"א 8097/22 אילנה נ' מדורגי מקימים בקרני שומרון ע"ר, פסקה 16 (8.1.2023); ע"א 6962/22 כהן נ' ברודסקי, פסקה 8 (29.11.2022)). 7. אשר על כן, לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה (16 פברואר 2025). יצחק עמית נשיא