בנק מסד בע"מ נ. מרדכי לויט

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5302/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער: בנק מסד בע"מ נגד המשיבים: 1. מרדכי לויט 2. בנק הפועלים בע"מ (פורמלי) ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 1389/91 בפני כבוד השופט בן יאיר בשם המערער: עו"ד כרם שלמה בשם המשיבים: עו"ד גביש צבי עו"ד גינת יהודית פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. במהלך חודש נובמבר 1991, התנהל משא ומתן בין המשיב הראשון מרדכי לויט (להלן - לויט) לבין גב' רינה צעירי-מייברג (להלן - צעירי), שהיתה בעלת השליטה במרכבה - השכרת רכב בע"מ (להלן - מרכבה) וצורית אחזקות בע"מ (להלן - צורית). מטרת המשא והמתן היתה לצרף את לויט כבעל מניות במרכבה, שעסקה בהשכרת רכב. נאמר ללויט שמרכבה היא חברה רווחית, שרווחיה הולכים וגדלים, אך לא נמסר לו מאזן בוחן של החברה, בנימוק שהכנתו תארך עוד שלשה חדשים. אין ספק בדבר שלויט היה להוט להיכנס לעיסקת רכישת המניות. 2. ביום 20.3.91 נחתם זכרון דברים (המוצג ת1/) (להלן - זכרון הדברים), בין לויט מחד, לבין צעירי, מרכבה וצורית מאידך. נקבע בו כי נגד ערבות בנקאית דולרית בלתי מותנית על סכום בשקלים השווה ל- 200,000 דולר, שתומצא על ידי לויט לצורית עד 21.3.91, תינתן ללויט אופציה להחזיק בידו עד 20% מהונה הרשום והנפרע של מרכבה. עוד נקבע בזכרון הדברים כי תמורת הערבות, הניתנת למימוש באופן מיידי, תושקע ברכישת כלי רכב על ידי מרכבה ורישומם על שמה. אם יחליט לויט שלא לממש את האופציה, והוא חייב לקבל החלטתו במשך ששים ימים, הוא יהיה זכאי להחזר סכום הערבות, כשהוא צמוד לשערו היציג של הדולר. בתקופת הביניים יקבל לויט "מישכון ראשון במעלה ויחידי" על המכוניות שתירכשנה. המשכון יוסר אם לויט יעשה שימוש באופציה. מרכבה התחייבה להמציא ללויט תוך 90 ימים מיום חתימת זכרון הדברים מאזן נכון ל- 31.12.90 ואת כל המסמכים שידרשו על ידיו לצורך בדיקת שווי מניותיה של מרכבה. צעירי מצדה קבלה על עצמה חבויות מסויימות של ערבה כלפי לויט. בסיפת זכרון הדברים נאמר כי הוא יחייב רק אם הוא יחתם עד 20.3.91 בשעה 15.00. 3. לפי בקשת צעירי, מרכבה וצורית הוסכם שהערבות הבנקאית תינתן לטובת המערער, בנק מסד בע"מ (להלן - בנק מסד); ואכן לפי בקשת לויט הוציא בנק הפועלים בע"מ (להלן - בנק הפועלים), הוא הבנק בו ניהל לויט את חשבונותיו, ביום 21.3.91 ערבות בנקאית על סכום של 400,000.- ש"ח לטובת בנק מסד. על יסוד הערבות הבנקאית אישר בנק מסד לצורית נטילת אשראי בסכום של 400,000.- ש"ח, שמועד פרעונו היה 10.9.91. 380,000.- ש"ח מתוך הסכום האמור שימשו לרכישת שלשה-עשר כלי רכב על שם מרכבה. יתרת הסכום הועברה למרכבה. נוסף למתן הערבות הבנקאית שילם לויט לצורית, מרכבה וצעירי סכום של 25,100.- ש"ח. כנגד כל אלה שעבדה מרכבה את כלי הרכב שרכשה לטובת לויט. 4. בתובענה, נשוא הערעור, שהגיש לויט נגד בנק מסד, צורית, מרכבה, צעירי ובנק הפועלים, נטענו טענות אחדות. ככל שהתביעה מתייחסת לבנק מסד, נטען בכתב התביעה כי זה אחראי כלפיו בנזיקין. עילת התביעה נתבססה על מתן חוות דעת רשלנית לגבי מצבה הכספי של מרכבה. לפי הטענה הציג בנק מסד מצג שגרם ללויט להאמין שמצבה של מרכבה יציב, שהיא חברה רווחית ושיש ביכולתה לפרוע את חובותיה. על יסוד מצג זה - כך נטען - פעל לויט להוצאת הערבות הבנקאית. התברר שמצג זה לא היה נכון. אשר על כן יש למנוע הפעלת הערבות הבנקאית. ביום 1.2.93 ניתן פסק דין על פי צד אחד כנגד צעירי, מרכבה וצורית. לפי פסק הדין חוייבו נתבעים אלה להשיב ללויט את הסכום של 25,100.- ש"ח ששילם להם, בערכם הריאלי. נוסף לכך חוייבו נתבעים אלה להשיב ללויט את תמורת הערבות הבנקאית, והוא - אם תידחה התובענה לאיסור מימושה של הערבות הבנקאית. כמו-כן נקבע שהתמורה המופקדת בידי פרקליטו של לויט, שמונה כונס נכסים למכירת המכוניות שמושכנו לטובתו, תשמש לביצוע פסק הדין האמור. בית המשפט דחה את תובענת לויט נגד בנק הפועלים, וענין זה אינו עומד לדיון לפנינו; אך הוא קבע כי בנק מסד אחראי כלפי לויט במתן חוות דעת רשלנית לגבי מצבה הכספי של מרכבה. לפיכך הוא קבל את התביעה כנגד בנק מסד, ואסר עליו לממש את הערבות הבנקאית. מכאן הערעור שלפנינו. 5. חרף הטענות שהועלו לפנינו לגבי התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, נראה לנו שהיא מבוססת; אלו הן העובדות הרלבנטיות שנקבעו על ידיו: (א) זכרון הדברים נערך ונוסח ביום 19.3.91. הוא נחתם ביום 20.3.91. לויט פנה לבנק הפועלים בבקשה להוציא את הערבות הבנקאית ביום 21.3.91, לאמור, יום אחד לאחר חתימת זכרון הדברים. (ב) עם קבלת הבקשה להוצאת הערבות, פנה מר חלפון, סגן מנהל סניף בנק הפועלים, למר לניר, הרפרנט האזורי של הבנק, כדי לקבל את אישורו להמצאת הערבות. ללניר היתה ידיעה מוקדמת על צעירי, והוא היה מודאג מאמינותה של זו. (ג) מהטעם הנזכר בפסקה (ב), נערכה שיחה טלפונית משותפת, בה השתתפו חלפון, לניר ומר שקל, מנהל סניף בנק מסד. בתשובה לשאלותיהם של חלפון ושל לניר, מסר להם שקל אינפורמציה חיובית על מרכבה ועל צורית. הוא ציין שנערכו עסקאות דומות עם מרכבה בעבר, שמדובר בלקוחות טובים, ושהם עומדים בהתחייבויותיהם. (ד) האינפורמציה האמורה ניתנה על ידי בנק מסד לבנק הפועלים לפי יזמתו של זה האחרון, ולא ביזמתו של לויט. לויט עצמו היה מעוניין מאד בהוצאת הערבות הבנקאית, ולא התעניין בפרטיה הטכניים. מהפרוטוקול עולה שאינפורמציה זו נמסרה על ידי בנק הפועלים ללויט שנכח במקום, שבו נערכה השיחה. לא נאמר לבנק מסד שהאינפורמציה נתבקשה על ידי לויט (משום שהיא לא נתבקשה על ידו) או שהיא מיועדת ללויט. (ה) האינפורמציה שנמסרה על ידי בנק מסד לבנק הפועלים, נתגלתה כבלתי נכונה, והמניע לנתינתה היה רצונו של שקל לקבל את הערבות הבנקאית מבנק הפועלים על מנת שתשמש לו כבטוחה לאשראי שבנק מסד החליט להקצות לצורית. 6. על יסוד התשתית העובדתית האמורה, קבע בית המשפט המחוזי כי לויט לא התקשר בזכרון הדברים על יסוד האינפורמציה שנמסרה על ידי בנק מסד. יתירה מזו: לויט התקשר בזכרון הדברים מבלי לבדוק את מצבן הכספי של מרכבה ושל צורית; עם זאת קבל בית המשפט המחוזי את עדותו של לויט שלו היה ידוע לו שהאינפורמציה שנמסרה על ידי בנק מסד אינה מהימנה, או שבנק מסד מסרב למסור אינפורמציה אודות מרכבה, היה מעכב את הוצאת הערבות הבנקאית ודואג לבדיקה יסודית יותר של מצבה של חברה זו. אכן, כך קבע בית המשפט, לו היתה האינפורמציה האמיתית בנוגע לחברות ידועה לבנק הפועלים, בודאי שהיה מייעץ ללויט להימנע מהוצאת הערבות הבנקאית. 7. על יסוד התשתית האמורה, קבע בית המשפט המחוזי שחלה על בנק מסד חובה מושגית לקיים חובת זהירות כלפי לקוחותיו של בנק הפועלים, וכי בנק מסד יכול היה לצפות שפנייתו של בנק הפועלים נעשתה בשמו של לויט ולמען האינטרסים שלו. לענין זה סמך בית המשפט המחוזי את יתידותיו בשלש הלכות של בית בית משפט: ע"א 168/86 פ"ד מ"ב(3) 77 (הילכת לה כודיאר); ע"א 209/85 פ"ד מ"ב(1) 190 (הילכת אילנקו) וההלכה הכללית לגבי חובת הציפיות בע"א 145/80 פ"ד לז(1) 113 (הילכת ועקנין); והוא סיכם את עמדתו בדברים הבאים: "...בנק מסד יכול היה לצפות והיה עליו לצפות, שהאינפורמציה תועבר ללקוחו של בנה"פ, ושהלקוח - לויט, יסתמך על האינפורמציה על מנת לפעול על פיה. כיוון שכך קמה חובת זהירות קונקרטית של בנק מסד כלפי לויט". עוד קבע בית המשפט שבנק מסד הפר את חובתו הקונקרטית כלפי לויט, וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין נזקו של לויט. ניתן להניח - כך כתב השופט המלומד - שאילו הובאה האינפורמציה האמיתית לפני לויט היה מבקש לערוך בדיקה נוספת של מצבן הכספי של מרכבה ושל צורית. "בהפרת החובה למסירת האינפורמציה האמיתית, הביא בנק מסד לכך, שלויט נמנע מלשקול את עריכתה של הבדיקה הנוספת. בכך, יש משום קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין היווצרות הנזק" (עמ' 20 לפסק הדין). לפיכך נתקבלה תביעת לויט נגד בנק מסד. 8. אני מסכים עם לויט ועם בית המשפט המחוזי שבנק מסד חב חובה מושגית ברשלנות שלא למסור חוות דעת בלתי נכונה לא רק כלפי בנק הפועלים אלא גם כלפי לויט; אך בכך אין חידוש: כך נפסק בגדר דיני הנזיקין הכלליים כבר בהמרצה 106/54 פ"ד ח' 1317 ולאחר מכן בפרשה הידועה של Hedley Byrne Co. v. Heller (1963) 2 All.E.R. 575 , וכן בפסיקה ישראלית נוספת; ראה למשל: ע"א 230/80 פ"ד ל"ה(2) 713, 727; ע"א 451/66 פ"ד כא(1) 310; ע"א 783/83 פ"ד לח(3) 477; ע"א 790/81 פ"ד לט(2) 785. חובה מושגית זו הוכרה במערכות יחסים שונות: בין עורך דין שיצג אחד הצדדים לעסקה והצד האחר שעמו נעשתה העיסקה: ע"א 37/86, 58 פ"ד מד(4) 446; בין חברה משכנת ומי שסמך על חוות דעת בלתי נכונה שניתנה לו על ידי החברה המשכנת: ע"א 86/76 פ"ד לב(2) 337 ובין בנק לבין לקוחו של בנק אחר שניתנה לו או לבנק שלו לפי בקשתו, על ידי הבנק הראשון אינפורמציה בלתי נכונה, שעליה סמך (פרשת לה כודיאר). היא מחייבת הגדרת מידת "הקרבה" בין מוסר המידע ומקבלה, מיון נכון בין הנזקים לסוגיהם ושקילת פעלה של הטלת חבות לגבי מערכות יחסים שלעתים קשה לאמוד את היקף התפרשותן; ראה: ע"א 915/91 פ"ד מח(3) 45. . שאלה אחרת היא כיצד יש להגדיר את החובה הקונקרטית הנזיקית שבנק מסד חב ללויט. לענין זה סמך השופט המלומד על הילכת הצפיות (שנדונה בהילכת ועקנין) כפי שיושמה בהילכות לה כודיאר ואילנקו, אך אין הנדון רלבנטי לעניייננו. בענין לה כודיאר נקבע כי בנק המטפל בעסקת מכר של יהלומים בין לקוחו (המוכר), ששעבדם לבנק, לבין אחר (הקונה), חב חובת זהירות כלפי הקונה, אף שאינו לקוחו, והוא - מן הטעם ש"לבנק יש מעמד מיוחד ונכבד בחיי המסחר, ובין התפקידים שהוא ממלא נמצא גם ביצוען של עסקאות שונות בין לקוחות שלו לבין צדדים אחרים"; בכך אין כל רבותא, הואיל וגם במקרה שלפנינו יש מקום, מהטעם האמור להטיל חובת זהירות מושגית של בנק מסד כלפי לויט, כפי שכבר נתבאר לעיל. בענין אילנקו נאמרו דברים כלליים לגבי חובתו של גורם אשר בשליטתו מאגר אינפורמציה שלציבור ענין בה, לנהוג זהירות סבירה באספקת המידע אותו נתבקש לתת והוא - "בנסיבות בהן מספק המידע, כאדם סביר, יכול לצפות, כי מבקש המידע (ההדגשה שלי) יסמוך על אותו ידע ויפעל על פיו" (עמ' 203). על יסוד הדברים האלה כתב בית המשפט המחוזי בפסק דינו (בעמ' 18) כי: "בענייננו משפונה בנק בשם לקוחו ולמענו, לקבל אינפורמציה בבנק אחר, ששם מתנהל חשבונו של אדם שהתקשר בעיסקה עם הלקוח של הבנק הראשון, קמה חובת זהירות מושגית של הבנק האחר במתן האינפורמציה המבוקשת": גם בדברים אלה אין כל רבותא, ככל שהדבר מתייחס להגדרת החובה המושגית של בנק כלפי לקוחו של בנק אחר. אכן שאלה אחרת היא כיצד יש להגדיר את החובה הקונקרטית שבנק מסד חב כלפי לויט, שלעניינה אין הילכת אילנקו נותנת כל תיאור של למרכיביה של החבות. כך, למשל חסרה בכלל, כפי שנוסח על ידי השופט המלומד, התייחסות לחוג האנשים שבנק מסד ידע או צריך היה לדעת שהם עשויים להסתמך על המידע שסיפק לבנק הפועלים. כדי לתת מענה לשאלה האמורה, יהיה עלינו עתה להגדיר את מרכיביה הקונקרטיים של חבותו של בנק מסד לגבי מי שעשוי להיות "מועמד" לתבעו על יסוד המידע הבלתי נכון שנמסר לו. 9. בגיבוש מרכיביה של החבות הקונקרטית יש מקום להביא בחשבון שיקולים המכחישים זה את זה, הקשורים לגישות של מדיניות שיפוטית; שיקולים אלה עשויים להיות שונים ממדינה למדינה, ולפיכך יש לנקוט אמת מידה של זהירות בהתייחסות לפסיקה של מדינות זרות. כך, למשל, סרב בית המשפט העליון להיזקק לאמת המידה המצמצמת של הילכת Hedley שננקטה בפסיקה האנגלית (ראה למשל: Mutual Life and Citizens' Assurance Co. Ltd v. Evatt (1971) 2 WLR 23 ) וקבע שההלכה האמורה חלה גם על חוות דעת שניתנה שלא על ידי איש מקצוע: ע"א 86/76 פ"ד לב(2) 337. אכן, הגישה האנגלית לגיבוש החבות הקונקרטית, היא בשנים האחרונות מצמצמת. כך, נקבע לאחרונה באנגליה כי מותר להיזקק כקני מידה מנחים, שאינם ממצים את הנושא, לחמשת השיקולים הבאים: א. המטרה שלשמה ניתנה חוות הדעת; ב) המטרה שלשמה נמסרה חוות הדעת; ג) בחינתה של מערכת היחסים בין נותן חוות הדעת, מקבלה והצד השלישי; ד) היקף הקבוצה אליה משתייך מקבל חוות הדעת; ה) מצב הידיעה של נותן חוות הדעת. הכוונה איננה רק לידיעה הממשית של נותן חוות הדעת אלא לידיעה שיש לייחס לו כאדם סביר בנסיבות המיוחדות של המקרה: McNaughton Ltd. V. Hicks Anderson Co. (1991) 2 QB 113 אני נמנע מלחוות דעה אם יש לאמץ את אמות המידה הנזכרות בשיטת המשפט בישראל ויתכן שהן צרות מדי. יתכן שרצוי יותר לאמץ את סיכום ההלכות בישראל בסוגיה זו, כפי שהוא מופיע במאמרו של ד"ר אריאל פורת: דיני נזיקין, שפורסם בספר השנה של המשפט בישראל בעמ' 301. בסעיף 46.10 (עמ' 326) לחיבור האמור מסוכמות ההלכות האמורות כדלקמן: "... אחריותו של מחווה הדעה על פי עוולת הרשלנות קמה אם חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה); אם היה עליו לדעת שמקבל חוות הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא היתה צפוייה בדיקת ביניים של חוות הדעת לפני ההסתמכות עליה; וכמובן - אם חיווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה. כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חוות הדעת, תגבר הנטייה להטיל על הראשון אחריות נזיקית". בסכומיו המשלימים של לויט הוצע המבחן הבא, שאף אותו מוכן אני לקבל: "... מוסר מידע עלול להתחייב בנזיקין כלפי מקבל מידע שהסתמך על מידע זה גם כאשר מקבל המידע לא היה צד לפנייה אל מוסר המידע, אך מוסר המידע ידע או צריך היה לדעת כי המקבל כאמור עלול להסתמך על מידע זה ולפעול על פיו". יש להוסיף למבחן זה, בין השאר, גם את הדרישה שבפועל הסתמך המקבל על המידע האמור, פעל על פיו ועקב כך נגרם לו נזק. יתרון שתי ההגדרות דלעיל הוא בגמישותו של הכלל, כפי שנוסח, המאפשר לבית המשפט להרחיבו ולצמצמו לפי הנסיבות של המקרה ומעת לעת, לפי צרכי החיים והחברה. העובדה שמוסר המידע אינו יודע בפועל על קיומו של מקבל המידע, או על השימוש שהוא עומד לעשות במידע אינה מעלה או מורידה. כמו שנאמר בפסק הדין האוסטרלי בפרשת: Shaddock v. Parramatta (1981-2) 150 CLR 225, 253 “... The existence of a duty of care does not depend upon knowledge on the part of the speaker of the precise use to which the information will be ... it is enough if he knows, or ought to know, that the inquirer is requesting it for a serious purpose to act upon it and that he may suffer loss if it proves to be inaccurate". השאלה היא איפוא אך זאת אם נותן המידע היה צריך לדעת כי המקבל עלול להסתמך על מידע זה ולפעול לפיו, אפילו לא ידע על קיומו בפועל של המקבל המסויים. 10. בהגדרת החובה של נותן חוות הדעת ("היה צריך לדעת") יש להביא בחשבון שיקולים המרחיבים את היקף החובה לעומת שיקולים המצמצמים אותה; מחד גיסא, כמו שכבר נאמר, יש לבנק מעמד מיוחד ונכבד בחיי הכלכלה, ומעורבותו הרבה בפעילות הכלכלית השוטפת מחייבת הטלת חבות עליו, כלפי חוג סביר של בני אדם שאינו מצומצם מדי, במקרה שהיתה הסתמכות על פעולותיו. קבלת חוות דעת מקצועית מבנק אודות לקוחו על ידי צד שלישי, באמצעות הבנקאי שלו, היא מעשה מקובל ומחייבת הרחבת היקף הפרישה של האחריות הנזיקית. מנגד יש להיזהר ולהימנע מניסוח כללי גורף העלול להטיל אחריות על הבנק, נותן חוות הדעת, כלפי חוג בלתי מוגבל של אנשים העשויים לסמוך עליה, מבלי שניתן יהיה להבחין בעזרת שימוש בקני מידה אוביקטיביים בין מי שראוי ליהנות מהכלל ומי שאינו ראוי לכך. 11. המקרה השכיח, המקרב את הכלל למקרה שלפנינו, הוא המקרה הבא: פלוני לקוחו של בנק א' מבקש מבנק א' לברר אצל בנק ב' את מצבו הכספי של אלמוני, לקוחו של בנק ב'. בנק א' מברר את הדבר ומקבל מבנק ב' חוות דעת חיובית על אודות אלמוני ומוסרה לפלוני. פלוני פועל על יסוד חוות הדעת. בדיעבד מתברר שחוות הדעת לא היתה נכונה ובנק ב' פעל בנתינתה ברשלנות, ואולי אפילו במזיד. בעטיה של הסתמכותו של פלוני על חוות הדעת המוטעית, נגרם לו נזק. אם ידע בנק ב' על קיומו של פלוני ועל בקשתו לקבל את חוות הדעת, אין ספק שיהיה אחראי כלפיו; גם אם בנק ב' לא ידע על קיומו של פלוני, אך ידע שבנק א' בקש את חוות הדעת עבור לקוח, שבשמו לא נקב, יהיה בנק ב' אחראי כלפי פלוני; ואני מוכן להרחיק לכת ולומר שגם אם פנה בנק א' אל בנק ב' בבקשת מידע על מצבו הכספי של אלמוני מבלי לגלות לו שהוא פועל בשם לקוח, צריך בנק ב' להניח, כענין שבמסקנה, הנובעת מנסיבות החיים, שבנק א' פעל בשם לקוח; ואם אמנם פעל בנק א' שעה שבקש את חוות הדעת בשם לקוחו פלוני, קמה זכות לפלוני כלפי בנק ב'. לא כן הוא במקרה שבנק א' פנה לבנק ב' מיזמתו הוא ושלא לפי בקשתו של פלוני, וקבל ממנו מידע שמסרו לאחר מכן לפלוני. 12. להבדיל משלשת המקרים הראשונים הנזכרים בפסקה הקודמת אמנם צריך היה בנק ב' (שהוא במקרה שלפנינו בנק מסד) להניח שבנק הפועלים פעל בשם לקוח שבקש לקבל את חוות הדעת אך בפועל לא היה קיים לקוח - מבקש, כיוון שלפי ממצאי בית המשפט המחוזי פנה בנק הפועלים לבנק מסד מיזמתו הוא; אמת נכון הדבר, כי מותר לבנק במסגרת השירותים הבנקאיים שהוא נותן ללקוחו להתעניין בסבירות עסקאותיו ואף לייעץ לו בדבר כדאיותן, אפילו לא נתבקש לעשות כן, אך אין עליו חובה לעשות כן. לא נטען לפנינו שאם פעל בנק א' בבקשו את חוות הדעת מבנק ב' למענו של לקוח אך לא בשמו, בנסיבות האמורות, יש להרחיב את מעגל היריבות הנזיקי על מנת לכלול בה את חבותו של בנק ב' כלפי הלקוח, ונראה לי שהרחבת מעגל הנזקים הפוטנציאליים גם על לקוחות כאלה היא רחוקה מדי ואינה רצוייה; יתירה מזאת: גם לא הוכח במקרה דנן שבנק הפועלים פעל למענו של לויט. בפועל אף יש יסוד לסברה שפנייתו של בנק הפועלים לבנק מסד היתה מטעמיו הוא על מנת שלא יקלע לבעייה אם הוא ידרש לפרוע את הערבות הבנקאית שהוצאה על ידו. הגדרת האחריות המוטלת על הבנק נותן חוות הדעת מחייבת קיומה של יריבות רק עם מי שבקש את חוות הדעת והסתמך עליה. מי שלא בקש את חוות הדעת, אך תכנה הגיע לידיעתו, גם אינו יכול להסתמך עליה כעילה לתביעה נגד נותן חוות הדעת. אילו היה הדין אחר, לא ניתן היה להימנע מלהטיל על הבנק נותן חוות הדעת חבות גם כלפי לקוחות אחרים של הבנק מקבל חוות הדעת, שלהם מסר הבנק נותן חוות הדעת את המידע הרשלני ואולי אפילו כלפי כולי עלמא, אם פרסם הבנק המקבל את תכנה של חוות הדעת ברבים. לא בכדי נכתב בהילכת לה- כודיאר כי חובת נותן המידע קיימת כלפי מבקש המידע. במקרה שלפנינו לא בקש לויט מבנק הפועלים לברר עבורו את מצבן הכספי של מרכבה, צורית וצעירי, והמידע נתבקש על ידי בנק הפועלים מבנק מסד ביזמתו הוא; מהטעמים שכבר פרטתי, איני סבור שיש מקום בנסיבות המיוחדות של המקרה, להרחיב את היקף החבות של בנק מסד גם כלפי לויט. מכאן שדין הערעור להתקבל. ממילא אין מקום לברר שאלות מעניינות אחרות שהתעוררו בערעור הנוכחי כגון השאלה אם יש לראות את לויט כמי שהסתמך על חוות הדעת לאחר שזכרון הדברים עם מרכבה, צורית וצעירי כבר נחתם לפני שהמידע הרלבנטי הגיע לרשותו; כמו כן אין צורך לדון בשאלה כיצד היה נוהג לויט לו המידע נשוא חוות הדעת היה ברשותו לפני שהוצאה הערבות הבנקאית על ידי בנק הפועלים ומה פעלה המשפטי של הספקולציה האמורה. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק הדין ודוחה את התביעה כלפי בנק מסד בלבד. פסק הדין שניתן נגד מרכבה, צורית וצעירי בעינו יעמוד. לויט ישלם לבנק מסד שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש: מסכימה אני לתוצאה אליה הגיע חברי הנכבד המשנה לנשיא, אולם הטעמים שהובילוני למסקנה זו שונים מטעמיו. מקובלת עלי עמדתו של חברי וניתוחו המשפטי בכל הנוגע לחובת הזהירות המוטלת על בנק המוסר מידע לבנק אחר כלפי הלקוח שעבורו התבקש המידע, בין אם הודיע הבנק למבקש המידע כי האינפורמציה נדרשת עבור לקוח מסויים ובין אם לא. מקובל עלי גם כי יש לשים סייג להרחבת מעגל הניזוקים הפוטנציאליים כלפיהם חייב הבנק שמוסר את המידע בחובת זהירות. עם זאת אינני רואה מקום להבחנה בין המקרה בו פעל הבנק שביקש את המידע מיוזמתו לבין מקרה בו הוא פעל לבקשת לקוחו. משנקבע כי היה על בנק מסד להניח כי קיים לקוח אשר בעניינו נדרש המידע, אינני רואה לסייג את חובת הזהירות המושגית המוטלת עליו רק מן הטעם שהפניה אליו נעשתה ביוזמת בנק ולא ביוזמת לקוחו. השאלה אותה עלינו לשאול הינה האם הבנק שמסר את המידע יכול וצריך היה לצפות שמסירת מידע רשלני תסכן את האינטרסים של אותו לקוח שבעניינו נדרש המידע. התשובה לשאלה זו אינה תלויה בזהותו של יוזם הבקשה. מנקודת מבטו של הבנק המוסר את המידע אין נפקא מינה אם מבקש המידע פעל מיוזמתו בענין הקשור ללקוחו או בעקבות בקשה של הלקוח. בשני המקרים היה על הבנק לצפות כי בהתנהגותו הרשלנית הוא יוצר סיכון כלפי הלקוח. לפיכך לדעתי חב בנק מסד בחובת זהירות קונקרטית כלפי לויט במוסרו את המידע. אף על פי כן, כאמור לעיל, גם אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מכיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה על ידי הבנק לבין הנזק. כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק היה על לויט להראות כי הוא הסתמך על חוות הדעת של בנק מסד - וזאת הוא לא הוכיח. בשלב בו נכרת החוזה לא נתבקש בנק מסד למסור כל מידע על צעירי. למעשה, על פי ממצאי בית המשפט קמא, לויט לא גילה כל התעניינות במצבה הכספי של צעירי ושל החברות שבשליטתה. רק לאחר כריתת החוזה, עובר למסירתה של הערבות הבנקאית, ביקש בנק הפועלים מיוזמתו את המידע מבנק מסד. בשלב זה היה לויט קשור כבר בחוזה על פיו הוא היה מחוייב ליתן את כתב הערבות הבנקאית. דהיינו, החוזה המחייב נחתם בלא שלויט הסתמך כלל על המידע שנמסר מבנק מסד. השופט קמא עמד על כך בדבריו הבאים: "צויין כבר שהתנהגותו של בנק מסד והפרת חובתו כלפי לויט לא גרמו להתקשרות בין לויט לבין צעירי וקבוצת החברות שלה. ניתן עוד לומר, שהערבות הבנקאית לא הוצאה מתוך הסתמכות על האינפורמציה הבלתי נכונה. צוין, שלויט היה מעונין מאוד בהתקשרות החוזית ובביצועה, וניתן להניח שהייתה לו ממילא כוונה לבקש את הוצאת הערבות הבנקאית. בנוסף לכך, נאמר גם שהיוזמה לקבלת האינפורמציה לא באה מצידו של לויט אלא מצידו של בנק הפועלים. בכל אלה יש כדי לשלול את קיום הקשר הסיבתי בין הפרת חובתו של בנק מסד למסור אינפורמציה אמיתית ונכונה לבין הנזק שנגרם ללויט, או שעלול להיגרם לו, כתוצאה ממימוש הערבות הבנקאית." לכאורה ניתן היה לראות בקביעה זו של בית המשפט קמא סוף פסוק לענין הקשר הסיבתי אולם בהמשך דבריו הוסיף השופט וקבע כי: "הצגת דברים זו אינה מלאה. צוין כבר למעלה מכאן שניתן להניח במידה מסוימת של ציפייה, שאם בנק מסד היה מציג אינפורמציה אמיתית ונכונה בפני בנק הפועלים, האחרון היה מקפיד לייעץ ללויט להיזהר בביצוע ההשקעה. צויין עוד, שניתן להניח, גם כן במידה מסויימת של ציפייה, שאם האינפורמציה האמיתית הייתה מובאת לפניו, היה נמנע לויט מביצוע מידי של ההשקעה, לאמור - מהוצאה מידית של הערבות הבנקאית. במקום זאת הוא היה מבקש לערוך בדיקה נוספת ויסודית, בדבר מצבן הכספי של מרכבה וצורית ובדבר יכולת הפרעון שלהן. בהפרת החובה למסירת האינפורמציה האמיתית הביא בנק מסד לכך, שלויט נמנע מלשקול עריכתה של הבדיקה הנוספת. בכך, יש משום קשר סיבתי בין הפרת החובה להיווצרות הנזק." לדעתי, מסקנה זו הינה מרחיקת לכת. ראשית, גם השופט קמא אינו קובע כי הוכח לו ברמת ההוכחה הנדרשת שאילו היה נמסר המידע המהימן היה לויט עורך בדיקה נוספת. הנחה כי "במידה מסוימת של צפיה" היה בנק הפועלים מייעץ ללויט לנהוג אחרת ו"במידה מסויימת של צפיה" אכן היה לויט נוהג כך, איננה מניחה תשתית מספקת לקביעת קיומו של הקשר הסיבתי. שנית, בהתחשב בטיבו של המידע שהיה על בנק מסד למסור, סביר להניח כי גם אילו פעל הבנק כשורה, לא היה בכך כדי להשפיע על התנהגותו של לויט. כדי להראות זאת עלינו לעמוד על מספר עובדות נוספות העולות מפסק הדין של בית המשפט קמא. מרכבה וצורית החלו לנהל חשבונות בבנק מסד רק כשבועיים לפני היום בו נמסרה חוות הדעת עליהן. מנהל הסניף בבנק מסד שמסר את המידע, ציין בעדותו כי בחשבונה של מרכבה הופקדו שיקים של לקוחותיה שנחשבו כבטחונות בעיני הבנק, עם זאת הוא לא יכול היה לאשר כי השיקים האמורים נפרעו. אין ספק, ועל כך הסכים גם מנהל הסניף בעדותו, כי תקופת עבודה של כשבועיים אינה מספקת כדי לגבש דעה לגבי מצבו של לקוח. לפיכך האינפורמציה החיובית על מרכבה וצורית אותה הוא מסר לא הייתה מבוססת. עם זאת, יש לזכור כי לבנק מסד לא היה מידע שלילי על צעירי או על מרכבה וצורית. כפי שנאמר לעיל, החברות של צעירי פתחו חשבונות בבנק מסד רק במהלך השבועיים שקדמו לבקשת המידע, ולכן לא היו בידי הבנק נתונים על מצבן הפיננסי. לו היה מקפיד בנק מסד על מסירת המידע המדויק שברשותו כל שהיה עליו לומר הוא כי אין בידיו כל מידע על צעירי וחברותיה. את הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לנזק יש לבחון בהתחשב בעובדה זו. כדי לקבוע האם היה קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק היה על בית המשפט לבחון מה היה קורה אלמלא הפר בנק מסד את חובתו למסור מידע מהימן, דהיינו אילו הוא היה מודיע לבנק הפועלים כי אין בידיו מידע על החברות שבשליטת צעירי. כפי שציין השופט קמא, לויט היה מעוניין מאוד בביצוע החוזה והוא כלל לא התעניין במצבן הכלכלי של צעירי והחברות שבשליטתה. בשלב בו נמסר המידע מבנק מסד, כבר היה לויט קשור בחוזה ומחויב בהמצאת כתב הערבות הבנקאית וכל זאת עד השעה 10:00 בבוקרו של אותו יום. לא ניתן היה לערוך בירורים נוספים בלא לעכב את הוצאת הערבות ולהפר את החוזה או להביא לביטולו. הנה כי כן גם לו קיים בנק מסד את חובתו ומסר ללויט את כל שהיה ידוע לו, לא יכול היה לויט לדעת על הקשיים בהם נתונות החברות. מכיוון שלויט כלל לא יזם את הפניה לבירור מצבן הכלכלי של החברות, ובהתחשב בכך שעריכת בירור בשלב זה הייתה מחייבת אותו להפר או לבטל את החוזה שבביצועו הוא היה מעוניין מאוד, אין כל יסוד להנחה כי מידע על פיו אין בידי בנק מסד אינפורמציה על החברות, היה מובילו לפעול לביטול החוזה או להפרתו בשלב זה. בנסיבות אלו סביר הרבה יותר להניח כי גם לו היה הבנק מודיע ללויט בשלב הוצאת הערבות, כי אין הוא יכול לחוות דעתו על החברות - לא היה לויט משנה מתוכניותיו באותו שלב. לפיכך, מצטרפת אני לתוצאה אליה הגיע חברי המשנה לנשיא. ש ו פ ט ת 93053020.B01 השופטת ט' שטרסברג-כהן: מסכימה אני לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיא ש. לוין, ככל שהדבר נוגע לתחימת חובת הזהירות של בנק - מוסר חוות דעת - כלפי לקוחו של בנק אחר ולעקרונות המשפטיים שנקבעו על ידי חברי לעניין מרכיביה ומבחניה של החובה המושגית והקונקרטית של בנק המוסר מידע לבנק אחר. לפי עקרונות אלה, עלול מוסר מידע להתחייב בנזיקין כלפי מקבל מידע שהסתמך על מידע זה בפועל ונגרם לו נזק, גם כאשר מקבל המידע לא היה צד לפניה אל מוסר המידע וגם כאשר מוסר המידע אינו יודע בפועל אך צריך היה לדעת, כי מקבל המידע עלול להסתמך עליו ולפעול על פיו. אלא שאינני רואה עין בעין עם חברי את הגבול שתחם לחבות הקונקרטית במקרה דנן, בהתנותו אותה בכך, שהבנק - מבקש המידע - יפעל בשם לקוח שביקש ממנו לעשות כן ולא יפעל ביוזמתו הוא. אף אני כחברתי השופטת ביניש סבורה כי בענייננו קיימת כלפי לויט, לקוחו של בנק הפועלים - מקבל המידע - חובת זהירות מושגית וקונקרטית על אף שהיוזמה לקבלת המידע, באה מצד הבנק ולא מצד הלקוח-לויט. אינני סבורה כי על מנת להעמיד חבות מצד הבנק מוסר המידע, צריכים להתקיים יחסי שליחות בין הלקוח לבין הבנק, מקבל המידע, או שהיוזמה לבקשת המידע צריכה לבוא מצד הלקוח שיבקש מהבנק לקבל את המידע עבורו. אין אני שותפה לחשש שיווצר מעגל רחב מדי, בלתי מוגדר ובלתי מזוהה של מי שקמה חובה כלפיו. המקרה שלפנינו מיוחד הוא ואיננו פורץ גדרות מעגלי הניזוקים הזכאים לתבוע. במסגרת העובדות במקרה הנדון, הלקוח הוא - לדעתי - "שכנו" של בנק מסד ובנק מסד חב כלפי הלקוח - לויט, חובת זהירות מושגית וקונקרטית. בנק הפועלים פנה לבנק מסד עבור לקוח, בהקשר להוצאת ערבות בנקאית עבור לקוחו לויט, לטובת בנק מסד. בנק מסד ידע זאת, או לפחות צריך היה לדעת זאת. בנק מסד היה מעונין לקבל את הערבות כדי להבטיח עצמו בתיתו אשראי ל"מרכבה" ו"צורית". הוא ידע שהערבות הבנקאית ניתנת לו עבור לקוח של בנק הפועלים לטובת שתי חברות שבנק מסד מעונין היה לתת להן אשראי מובטח. די בעובדות אלה כדי ליצור יחסי קירבה לצורך עילת הרשלנות בנזיקין ולהקים חבות של בנק מסד כלפי לויט בגין מסירת אינפורמציה בלתי נכונה לבנק הפועלים. עם זאת דעתי היא כדעתה של חברתי ומנימוקיה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק, גם אם נגרם כזה. התוצאה היא איפוא כפי התוצאה אליה הגיע המשנה לנשיא. ש ו פ ט ת אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין, ודוחים את התביעה כלפי בנק מסד בלבד. פסק הדין שניתן נגד מרכבה, צורית וצעירי בעינו יעמוד. לויט ישלם לבנק מסד שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93053020.B01