מדינת ישראל נ. פלוני

החלטה בתיק עמ"מ 5302/14 בבית המשפט העליון עמ"מ 5302/14 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.7.2014, שניתנה בתיק מ"מ 18495-07-14 על ידי כב' סגן הנשיא מ' דרורי תאריך הישיבה: י' באב התשע"ד (6.8.2014) בשם המערערת: בשם המשיב: עו"ד אבינועם סגל אלעד עו"ד רעודה זביידי פסק-דין 1. שר הבטחון חתם ביום 8.7.2014 על צו מעצר מינהלי שהוצא מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק). על-פי הצו, כיוון שהיה לשר יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים זאת, הוא הורה על מעצרו המינהלי של המשיב, יליד 1990, תושב עיסוויה שבמזרח ירושלים, מיום 9.7.2014 עד ליום 8.1.2015 (ששה חודשים בסך הכל). על-פי הוראת סעיף 4 לחוק, הובא המשיב לפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. המשיב תואר על ידי המערערת כ"פעיל ארגון הטרור החזית הדמוקרטית, אשר הינו חבר בחוליה של רעולי פנים הפועלת בעיסוויה, ואשר מעורב בפעילות בטחונית עדכנית המסכנת את בטחון המדינה" (סעיף 11 להודעת הערעור). בהחלטה מיום 13.7.2014 מצא בית משפט קמא כי היה מקום להוצאת צו המעצר המינהלי, כלומר – היה לשר יסוד סביר להניח שטעמי הבטחון חייבו להחזיק את המשיב במעצר זה. עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי יש מקום לקצר את תקופת המעצר והוא העמיד את משך המעצר על שלושה חודשים מיום 8.7.2014. בית המשפט הגיע למסקנה זו, בין היתר, בהתחשב בכך שקיימת אפשרות שאי השקט הבטחוני השורר בעת האחרונה לא יימשך לאורך זמן, כאשר אי שקט זה היה אחד השיקולים שבית משפט קמא מצא לנכון להזכירם כשיקולים רלוונטיים לצורך בחינת צו המעצר. עוד סבר בית המשפט, כי ראוי לקצר את תקופת המעצר כחלק מהאיזון בין זכויות האזרח של המשיב לבין הצורך להגן על הבטחון, תוך הבאתם בחשבון של נתוניו המיוחדים והמאפיינים האישיים של המשיב "לעומת הדומה והשונה בינו לבין צעירים רבים אחרים, שיש להם מוטיבציה דומה לבצע פעילות טרור או פיגועים". בכך הביא בית משפט קמא לידי ביטוי את עמדתו לפיה: "אם אכן, יש בסיס למעצר מינהלי, במקרה שבפני, הרי לפי אמות מידה רחבות אלה, 'ראויים' היו מאות אם לא אלפים של צעירים דומים, ל'סטטוס' של עצור מינהלי. יודגש שוב, כי אין מדובר באדם הנמצא בדרג הבכיר של הארגון, דבר ששימש, בתיק אחר שנדון בבית המשפט העליון כאחד מן הנימוקים לאשר צו מעצר מינהלי של המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ... " (פסקה 58 להחלטה). עם זאת, בית המשפט סבר כי בעניינו של המשיב קיימים נתונים נוספים "מעבר לצעיר הרגיל בעל המוטיבציה לבצע פיגועים", כפי שהדבר עולה מהחומר הסודי בו עיין, "בתוספת המזג האלים והסוער" של המשיב. נמצא, אם כן, שבית משפט המחוזי ייחס משקל לעובדה ש"אין מדובר בראש חוליה או בבעל תפקיד בכיר בארגון טרוריסטי", כמו גם לכך שהמשיב אינו נבדל מצעירים רבים אחרים, אלא בנתונים הקונקרטיים המתייחסים אליו והכלולים בחומר החסוי. נוכח שיקולים אלה, כמו גם בהתחשב בחובתו של בית המשפט המפעיל ביקורת שיפוטית על-פי החוק לבחון את צו המעצר המינהלי בקפדנות רבה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום לקצר את אורך תקופת המעצר שמכוח הצו. בתוך כך נקבע, כי המועד לעיון התקופתי שיש לקיימו במצוות סעיף 5 לחוק, יהיה ביום 24.8.2014. 2. המערערת טוענת בערעורה, כי נוכח המידע החסוי הקיים בעניינו של המשיב, לא ניתן על ידי בית המשפט המחוזי המשקל הראוי לחשש הממשי מפני פגיעה קשה מצד המשיב בבטחון ובשלום הציבור. לשיטת המערערת, לא היה מקום לקצר את תקופת המעצר, כשלחלופין בלבד נטען, כי מן הראוי היה לקבוע שמדובר ב"קיצור שאינו מהותי" ולא ב"קיצור מהותי" (בהתחשב בהלכה שנפסקה בבג"ץ 2320/98 אל עמלה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נב(3) 346 (1998)). לענין זה יצוין, כי נראה שהסוגיה האמורה כלל לא הועלתה בגדר הדיון בבית משפט קמא, ועל כן ההחלטה לא התייחסה אליה. מכל מקום, לצורך הערעור דנא ראיתי לנכון להתייחס אל קביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיצור תקופת המעצר כאל קיצור מהותי של התקופה. המערערת הדגישה, כי המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המשיב הוא בעל חומרה של ממש והסיכון הטמון בשחרורו הוא רב ביותר. עוד נטען, כי לא היה מקום להשוות את עניינו של המשיב, בהתחשב במידע הקיים בעניינו, לעניינם של מאות ואלפי צעירים אחרים שיש להם מוטיבציה לבצע פיגועים וכי לא היה מקום ליתן משקל לכך שהמשיב אינו נמנה על הדרג הבכיר של ארגון הטרור. המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא קונקרטית ומבוססת היטב בחומר שנאסף על-ידי גורמי הבטחון, ואינה קשורה במעמד זה או אחר של המשיב במסגרת ארגון טרור. עוד נטען בשם המערערת כי ההליך המנדטורי של העיון התקופתי בצו, הקבוע בסעיף 5 לחוק, מבטיח ביקורת שיפוטית במהלך המעצר, כך שאם ישתנו נתונים רלבנטיים ממילא יוכל בית המשפט להורות בהתאם. 3. באת כוח המשיב עמדה בדיון על הקושי הרב לטעון בשם מרשה נוכח העובדה שהמשיב ובאי כוחו אינם חשופים לחומר המוגש לעיון בית המשפט, כך שאין באפשרותם להתמודד עם הנתונים שעמדו ביסוד ההחלטה על הוצאת צו המעצר המינהלי. במציאות זו, על בית המשפט לבחון את החומר האמור בשבע עיניים ולשמש במידה רבה כסנגור למשיב, שכן מדובר בהליך שפגיעתו בחירותו ובכבודו של המשיב רבה וקשה. באת כוח המשיב טענה, כי בית המשפט המחוזי נהג בזהירות המתחייבת והמתבקשת כאשר קיצר את משך המעצר המינהלי, והחלטה זו היא בעליל סבירה יותר, בהתחשב בשלילת חירותו של המשיב מבלי שהתנהל בעניינו משפט פלילי כהלכתו, מאשר ההחלטה לאשר את הצו למלוא התקופה. לפיכך אין זה ראוי שערכאת הערעור תתערב בהחלטה זהירה זו של בית המשפט, החלטה המתחייבת מהסיטואציה המיוחדת בה אנו עוסקים. 4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי בחומר החסוי שהוצג לי על ידי נציגי גורמי הבטחון הרלוונטיים והפניתי אליהם שאלות אחדות, כל זאת במעמד צד אחד בלבד. בתום דיון זה השלימו באי כוח הצדדים את טיעוניהם. 5. בית משפט זה חזר פעם אחר פעם על חובתו של השופט המבצע ביקורת שיפוטית על צו מעצר מינהלי לעשות כן תוך קיום בדיקה זהירה וקפדנית, כאשר ביקורת זו היא ביקורת מהותית ולא רק פרוצדוראלית. אכן, המעצר המינהלי פוגע פגיעה חמורה בחירותו של העצור עד כי הפעלתו מוצדקת רק בהתקיימם של תנאים חריגים. כפי שהוסבר במקרה דנא, מדובר בצו המעצר המינהלי היחיד שנחתם בקשר עם תושבי מזרח ירושלים בשנים האחרונות. לטעמי, נתון זה מעיד על כך כי אין ידן של הרשויות "קלה" בכל הנוגע להוצאת צווי מעצר מינהליים. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מחובתו לוודא היטב שאכן לא היה מנוס מהוצאת צו המעצר המינהלי. בית משפט זה, מפי השופטת א' פרוקצ'יה, ניסח את עקרונות היסוד הרלוונטיים להפעלת הביקורת השיפוטית על צו מעצר מינהלי המוצא מכוח החוק, כדלהלן: "צו מעצר מינהלי המוצא כנגד אדם הוא אמצעי חריג הננקט על ידי הרשות המוסמכת, המצוי מחוץ למערכת הדינים הרגילה הקובעת את התנאים הרגילים למעצרו של אדם. המעצר המינהלי פוגע בחירותו האישית של האדם. פגיעה זו מוצדקת על-פי החוק רק בהתקיים תנאים מיוחדים וחריגים המחייבים שימוש באמצעי הקיצוני והבלתי רגיל האמור. חריגתו של המעצר המינהלי משתקפת, בראש ובראשונה, בתנאים המוקדמים המצדיקים את הפעלתו. הוא תקף כל עוד קיים מצב חירום במדינה (...). הוא מותנה בכך שלשר הבטחון יהיה יסוד סביר להניח כי טעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים שפלוני יוחזק במעצר. ... תכלית משולבת זו של הגנה על בטחון הכלל תוך שמירה על כבודו וחירותו של הפרט מצמצמת עד מאד את מרחב שיקול הדעת של הרשות בעשיית שימוש באמצעי המעצר המינהלי, והיא כופפת אותו למערך של הגבלות, בקרה ופיקוח הדוקים. לצורך מעצר מינהלי נדרש איזון בין ערכי השמירה על חירותו וכבודו של הפרט לבין צרכי ההגנה על בטחון המדינה והציבור. איזון זה הוא מעצם טיבו קשה, ולעיתים הוא בלתי נמנע בתנאי המציאות הביטחונית של המדינה והחברה. במסגרת איזון זה יש לעולם להקפיד על מידתיות השימוש בצו המעצר המינהלי. המידתיות נבחנת על-פי התכלית שהמעצר נועד להגשים. ... המעצר המינהלי הוא ביסודו מניעתי ולא ענישתי. הוא נועד למנוע פעילות צפויה האסורה על-פי הדין, ואין הוא מכוון להעניש על מעשים שכבר בוצעו (...). הוא נועד, בבחינת אמצעי אחרון ובלתי נמנע, להגן על הבטחון מקום שאמצעים אחרים, קיצוניים פחות, אינם יעילים, והם לא יוכלו להשיג את התכלית הנדרשת. ... המבחן שהוחל לצורך בחינת היקפיה וחומרתה של הסכנה הוא מבחן הוודאות הקרובה להתממשותה של הפגיעה הצפויה מהאדם לביטחון המדינה ולביטחון הציבור" (עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(3) 258, 263-262 (2004)). לרקע האמור לעיל נבחן עניינו של המשיב ונשקלו טענות שני הצדדים. 6. לאחר עיון בחומר החסוי וקבלת הסברים לגביו, מצאתי כי מדובר בחומר בעל משקל המתייחס לנתונים קונקרטיים שיש בהם כדי להעיד על קיומה של וודאות קרובה שהמשיב עלול לפגוע בבטחון המדינה או הציבור אם יותר לו להלך חופשי. עוד שוכנעתי, כי בנסיבות המקרה אין אפשרות להתמודד עם הסיכון הנשקף מפני המשיב בדרך שפגיעתה בו תהא פחותה, או באמצעות המשפט הפלילי. בנסיבות אלה, ונוכח טיבם של אותם נתונים קונקרטיים, איני סבור שיש בעובדה שהמשיב אינו נמנה, לכאורה, על דרג בכיר של ארגון טרור, כדי להשליך על משך המעצר הראוי והסביר במקרה דנא. אגב, פסק הדין שהוזכר בהחלטת בית המשפט המחוזי כאסמכתא לכך שיש משמעות להיותו של אדם בדרג הבכיר של הארגון (בג"ץ 5287/06 זעתרי נ' התובע הצבאי (20.7.2006), התייחס למעורבות של אותו אדם במישור הארגוני-אזרחי של ארגון הטרור, בעוד שהמקרה דנא מדבר על סיכון בטחוני קונקרטי ולא על פעילות מהסוג האמור, לגביה יכול ותהיה משמעות למעמד הארגוני של העצור. בדומה לכך, איני סבור שיש מקום להשוות את המשיב לצעירים אחרים שיש להם מוטיבציה לבצע מעשי טרור, ולו מן הטעם שלגבי המשיב קיימים נתונים מודיעיניים של ממש באשר לאפשרות שמוטיבציה זו תוצא מן הכוח אל הפועל. למותר לציין כי המשיב לא נעצר אך בשל דעותיו או האידיאולוגיה שלו. בחינת החומר החסוי התייחסה גם לטיב החומר, בהתחשב בסוגם של מקורות המידע, והשתכנעתי, כאמור לעיל, כי החומר המודיעיני מבסס בוודאות קרובה סכנה ממשית לביטחון המדינה והציבור הנשקפת מהמשיב. מעצרו של המשיב נועד למנוע את התממשותה של אותה סכנה, ואיני סבור, בהתחשב בנתונים הקונקרטיים, כי ניתן להסתפק מראש במעצר לתקופה קצרה מששה חודשים. לענין זה יודגש, כי על-פי החוק קיימת חובה לעיין עיון תקופתי בעניין המעצר לא יאוחר משלושה חודשים ממועד אישור המעצר על ידי בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת העיון התקופתי נתונה אף היא לערעור לפני בית משפט זה. לפיכך, ממילא בחלוף התקופה האמורה ייבחן עניינו של המשיב פעם נוספת, בין היתר בהתייחס למצב הבטחוני הכללי ולנתונים נוספים, ככל שיהיו. העיון התקופתי האמור מבטיח שגם אם הצו הראשוני הוצא לתקופה המרבית, לא "יישכח" עניינו של העצור במהלכה של תקופה זו, ואם יימצא שהמעצר אינו הכרחי עוד ניתן יהיה לבטלו. יש בכך כדי לחזק את האפשרות לאשר, במקרה הנתון, צו מעצר למלוא התקופה, כאשר מלכתחילה לא מתקיים יסוד להנחה שדי יהיה במעצר קצר יותר כדי להגן על בטחון בציבור מפני העצור. 7. אשר על כן הערעור מתקבל. אני מאשר את צו המעצר המינהלי שהוצא על ידי שר הבטחון בעניינו של המשיב למלוא תקופת הצו. עיון מחדש בענין המעצר יתקיים בבית המשפט המחוזי במועד שייקבע על ידו ולא יאוחר משלושה חודשים ממועד אישור המעצר על ידי בית המשפט המחוזי (13.7.2014). ניתן היום, ‏י"א באב התשע"ד (‏7.8.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14053020_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333; אתר אינטרנט, www.court.gov.il