בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 53/96
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
השופט א' גולדברג
כבוד
השופט מ' חשין
העותרות: 1.
תשלובת ח. אלוני בע"מ
2.
מוצרי מלט קיסריה
3.
מפעלי נמליט בע"מ, חיפה
4.
מרצפות סלע בע"מ
5.
"חומה" קואופרטיב לחומרי בנין בפ"ת בע"מ
6.
רצף - תעשיות מוצרי בניה בע"מ
7.
עצמון - מרצפות ושיש בע"מ
8.
מרצפת - קואופרטיב לחומרי בנין ברחובות בע"מ
9.
י. זהבי - חרושת מרצפות בע"מ
10.
בזלת מרצפות ושיש בע"מ
נגד
המשיבים: 1. שר התעשיה והמסחר
2.
מכון התקנים הישראלי
3.
הממונה על התקינה במשרד התעשיה והמסחר
עתירה
למתן צו מוחלט
תאריכי הישיבות: ב' באדר
תשנ"ז (9.2.97)
ב'
באלול תשנ"ז (4.9.97)
א'
בכסלו תשנ"ח (30.11.97)
ט"ו
בטבת תשנ"ח (13.1.98)
בשם
העותרות: עו"ד אברהם וינרוט
בשם
המשיבים 1 ו3-: עו"ד יוכי גנסין
בשם
המשיב 2: עו"ד יורם סמואל
פסק-דין
השופט מ' חשין:
אכיפה סלקטיבית של חוק, אכיפה מפלה ובלתי
שוויונית - מה דינה? מה סעד יושיט בית-המשפט לנפגע? אלו שאלות תעסיקנה אותנו
בחוות-דעת זו.
2. העותרות שלפנינו הן עשר חברות ישראליות,
ועיסוקן ייצור ויבוא של מירצפות ("בלטות"). לטענת העותרות, עורכות
רשויות המדינה - כסמכותן על-פי חוק התקנים, תשי"ג1953- - ביקורות-תקן קפדניות
על איכות המירצפות שהן מייצרות ומייבאות, ובה-בעת אין נערכות ביקורות-תקן ראויות
של מירצפות בלתי-תיקניות המיוצרות בחבל עזה והמיובאות ארצה. יחס זה של איפה ואיפה
באכיפת החוק, כך טוענות העותרות, פוגע בהן ומכביד עליהן: מצמיח הוא יתרון
בלתי-הוגן למתחרים מחבל עזה, ומביא הוא ממילא לתחרות בלתי-הוגנת בין אותם מתחרים
וביניהן. על כך קובלות העותרות לפנינו, ומבקשות הן לקבל סעד נגד יחס זה של הפליה.
המיתווה הנורמטיבי
3. במרכז הבימה ניצב חוק התקנים, תשי"ג1953-
(להלן נכנה אותו - חוק התקנים), ובמרכז חוק התקנים ניצב התקן. תקן הוא
"מיפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה" (סעיף 6(א) לחוק)
ו"מיפרט" הוא תיאור תכונותיו של מיצרך, לרבות ייעודו, פעולתו, מטרתו,
תהליך ייצורו, התקנתו, הפעלתו, דרכי השימוש בו, איכותו וכו' וכו', הכל כאמור
בהגדרת התיבה "מיפרט" בסעיף 1 לחוק התקנים. תכליתו של תקן היא הבטחת רמה
נאותה לטיבם ולאיכותם של מיצרכים ושל תהליכי עבודה, והציפייה היא כי קביעתם של
תקנים תדרבן יצרנים ומשווקים לייצר ולשווק מוצרים העומדים בדרישות התקנים שנקבעו.
4. שלושה בעלי-סמכות עיקריים שולטים בחוק התקנים:
מזה, מכון התקנים הישראלי, ומזה, שר התעשיה והמסחר והממונה על התקינה במשרד המסחר
והתעשיה - הם ועימהם הסרים למשמעתם. מטרתו של המכון היא "תקינה והבטחת רמה
נאותה של טיב המיצרכים" (כלשון סעיף 2א לחוק), ולביצוע תפקידיו מוסמך הוא
לנקוט במיגוון אמצעים כאיסוף מידע, עריכת מחקרים וסקרים, בדיקת חומרים וכו' (סעיף
2א לחוק). אשר לסמכותו של השר - הממונה על ביצוע החוק והמוסמך להתקין תקנות
לביצועו (סעיף 25 לחוק) - נדבר בה בהמשך חוות-הדעת.
5. חוק התקנים מבדיל ומבחין בין שני סוגי תקנים:
מזה, תקן ישראלי, ומזה, תקן ישראלי רשמי. כל תקן שהוא, מכון התקנים קובע אותו
(סעיף 6(א) לחוק), ובכל תקן יכולות שתהיינה שתי דרגות. הדרגה האחת היא התקן
הישראלי (סעיף 6(א) לחוק). תקן ישראלי אינו גורר אחריו כל חיובים, ואין הוא מטיל
כל מטלות שהן לא על יצרני המיצרך נושא התקן, לא על משווקי המיצרך ולא על יבואני
המיצרך. תקן ישראלי - כביטויו המוצלח של חברנו השופט זמיר בבג"ץ 7023/93 איגוד
יצרני מוצרי עץ נ' שר התעשיה והמסחר (לא פורסם) - "שמור לבעליו
לטובתו: תו התקן מעיד על איכות המיצרך. אך תקן כזה אינו מחייב: גם לאחר שנקבע תקן
ישראלי למיצרך מסויים, עדיין מותר לייצר ולשווק מיצרך זה אף אם אינו עומד
בתקן". מוצר פלוני שנקבע לו תקן ישראלי, רשאים היצרן, המשווק והיבואן לתבוע
מעצמם לעמוד בדרישות התקן ולהתנאות בכך לפני לקוחותיהם. ואולם אין הם חייבים לעשות
כן, וברצותם ייצרו, ישווקו וייבאו אותו מוצר אף אם איכותו נופלת מהנדרש בתקן.
בצד התקן הישראלי - שמא נאמר: מעל לתקן
הישראלי - שוכן התקן הישראלי הרשמי. תקן ישראלי רשמי הינו תקן ישראלי ששר התעשיה
והמסחר הכריז עליו - באכרזה שפורסמה ברשומות - כתקן ישראלי רשמי. השר מוסמך להכריז
כך לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים והצרכנים, ואם נשתכנע שהדבר דרוש לשמירה על
בריאות הציבור או על בטחונו, או להבטחת רמה נאותה לתוצרת הארץ או לשיפורה או
לייעול המשק או להגנת הצרכן - הכל כהוראת סעיף 8(א) לחוק התקנים כהוראתו לעת
הרלוונטית לעתירה (על שינוי הנוסח שאירע ביני-לביני נדבר עוד בהמשך). תקן ישראלי
רשמי - שלא כתקן ישראלי גרידא - גורר אחריו חובות של-ממש. משהוכרז תקן כתקן ישראלי
רשמי לעניינו של מיצרך פלוני, מוטל איסור על כל אדם לייצר אותו מיצרך, למוכרו,
לייבאו, לייצאו או להשתמש בו בכל עבודה שהיא (הוא הדין, בשינויים המחוייבים,
לעניינו של תהליך עבודה) אלא אם מתאים המיצרך (או תהליך העבודה) לדרישות התקן
הרשמי (סעיף 9(א) לחוק התקנים). העובר על איסורים אלה צפוי לעונש ולסנקציות נוספות
(סעיף 17 לחוק). ראו עוד: בג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ
נ' שר הבריאות, פ"ד מט(5) 625, 636-635.
6. להשלמה נוסיף ונזכיר את המושג של תו תקן. כל
המייצר מיצרך המתאים לדרישות תקן ישראלי או תקן ישראלי רשמי, רשאי - לפי היתר מאת
מכון התקנים - לסמן את המיצרך בתן תקן (סעיף 11 לחוק). תו תקן מצהיר על המיצרך
כמיצרך תיקני, ולמותר לומר כי מיצרך פלוני הנושא על גופו תו תקן, יעלה ערכו
האיכותי בעיני כל רואיו.
7. אשר לענייננו-שלנו. מוסכם על הכל כי המירצפות
נושא הדיון משמשות נושא לתקן ישראלי רשמי. נוסחו האחרון של התקן פורסם בחודש
ספטמבר 1995, וההכרזה על היותו של נוסח זה תקן רשמי פורסמה ביה"פ לשנת
תשנ"ו, מס' 4343 מיום 26.10.95, בעמוד 293. שמו של התקן בישראל: תקן לייצורם
של "אריחי ריצפה מטראצו או מפלחי אבן". הכרזתו של התקן כתקן ישראלי
רשמי, כפי שלמדנו לדעת, הטילה מעצמה חובות ואיסורים על כל היצרנים, המשווקים,
המייבאים והמייצאים של מירצפות, ומאז אותה עת עורכים נציגי משרד התעשיה והמסחר
ביקורות איכות למירצפות המיוצרות בישראל ולמירצפות המיובאות לישראל. ביקורות אלו
נערכות במיפעלי העותרות - במקום הייצור, ובמחסני המכס - שעה שהעותרות מייבאות
מירצפות מחוץ-לארץ. המשיבים אף השתבחו בפנינו כי מעת לעת מצאו בין העותרות מי
שעברו על איסור החוק, וכי בעקבות מימצאים שנקבעו אף הוגשו אישומים פליליים נגדן.
השאלה השנויה במחלוקת
8. העותרות אינן מלינות על הביקורות הנערכות
במפעליהן ובמחסני המכס. ואולם מלינות הן - ובקול רם - על-כך שבצד הביקורות
הקפדניות הנערכות במפעליהן ובמחסני המכס ביבוא, אין נציגי המדינה עורכים ביקורות
ראויות של מירצפות המיוצרות בחבל עזה - קרי: בשטחי הרשות הפלסטינית - והמיובאות
לישראל דרך מעברי הגבול. הנה-כי-כן, כך טוענות העותרות, בניגוד לביקורת הקפדנית
הנערכת במחסני המכס באשר למירצפות המיובאות מכל מדינה אחרת, המשאיות הבאות מעזה
והנושאות עימהן מירצפות שיוצרו שם, אינן עוברות ביקורת-איכות במעבר הגבול. אותן
מירצפות המיוצרות בעזה, כך מוסיפות העותרות וטוענות, אינן עוברות במקום ייצורן כל
ביקורת-איכות (מכון תקנים ראוי טרם הוקם ברשות הפלסטינית), והלכה למעשה אין הן
עומדות בביקורת התקן הישראלי הרשמי. למרות זאת משוּוָקות אותן מירצפות בישראל
באורח חופשי, ובהיותן מה שהן נמכרות הן במחיר זול (יחסית),ועל דרך זה מתחרות הן
באורח בלתי-הוגן במירצפות המיוצרות והמשווקות בידי העותרות. על הפליה זו בביקורת
קובלות העותרות לפנינו, ובקובלנה זו שומה עלינו להכריע.
9. משיבים השר והממונה על התקינה במשרד התעשיה
והמסחר: עושים אנו את המוטל עלינו לאכיפתו של התקן הרשמי, לרבות על המירצפות
המיוצרות בעזה והמיובאות לישראל. עוד מוסיפים אלה וטוענים, כי בהתאם לחוק החל
ולהסכמים שנכרתו עם אירגון השיחרור הפלסטיני (אש"ף), אין המדינה רשאית לערוך
ביקורת על יבוא מירצפות מעזה כַּביקורת שהיא עורכת ליבוא ממדינות אחרות. מכאן שאין
לטעון נגדם כי מעשיהם נגועים בהפליה ובמחדל בניגוד לדין.
הבה נבדוק טענות אלו מקרוב, ונפתח בטענה
המשפטית באשר לחוק החל לעניין יבוא מעזה.
הדין החל על יבוא מעזה
10. הדין החל על היבוא מחבל עזה נקבע, כהיום הזה,
בחוק ששמו ארוך כשמו של אציל ספרדי מימי הביניים: חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה
ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה1994-
(להלן נכנה חוק זה - החוק או חוק היישום). מטרתו של חוק היישום היא
- כהכרזתו על-עצמו, בסעיף 1 בו - "ליישם את ההסדרים הכלכליים שבהסכם בדבר
רצועת עזה ואזור יריחו, שנחתם בקהיר בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני,
ביום כ"ג באייר התשנ"ד (4 במאי 1994), והמסמכים שנילוו אליו, וכן להסדיר
עניינים הכרוכים ביישום כאמור ובהעסקת עובדים פלסטינים בישראל".
סעיף 5 לחוק היישום מורנו בזו הלשון:
"דין
האזור ושטחי עזה ויריחו
5. לענין דיני היבוא יחולו הוראות סעיף 1א לחוק מס
ערך מוסף, בשינויים המחוייבים".
המושג "דיני היבוא" שבסעיף 5 מוגדר בסעיף 2 לחוק
היישום. כולל הוא חוקים מחוקים שונים, וביניהם את חוק התקנים "ככל שהוא
מתייחס ליבוא וליצוא" (סעיף 2 לחוק היישום, פריט (10) בהגדרת המושג
"דיני היבוא").
נלך בעיקבות החץ המורה שבסעיף 5 לחוק היישום,
והנה היגענו אל הוראת סעיף 1א(א)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-. וכך
מוצאים אנו כתוב בהוראת-חוק זו:
"פרשנות לגבי תחולת החוק באזור ובשטחי עזה
ויריחו
1.א (א) לגבי מכירת טובין, העברת טובין
ומתן שירותים -
(1) לא יראו בהעברת טובין מישראל לאזור,
מישראל לשטחי עזה ויריחו, מאזור [כך] לישראל ומשטחי עזה ויריחו לישראל משום יצוא
ויבוא".
הוראת-חוק זו תוקעת יתד בהסכמים שנכרתו בין ישראל לבין
אש"ף. כאמור בסעיף 1 בו (ראו לעיל), נועד חוק היישום להחיל בישראל חלקים
מהסכם קהיר שמיום 4 במאי 1994. להסכם זה מצורפים כמה נספחים, ונספח מס' IV הינו פרוטוקול על-דבר יחסי-כלכלה שנחתם בפאריס, ביום 29 באפריל
1994, בין ממשלת ישראל לבין אש"ף (כמייצג העם הפלסטיני). סעיף IX(1) לאותו פרוטוקול קובע וזו לשונו:
”There will be free movement of industrial goods free of any
restrictions including customs and import taxes between the two sides, subject
to each side’s legislation”
(אותה הוראה עצמה באה גם בסעיף IX(1)
לפרוטוקול המהווה נספח V להסכם הביניים
שנכרת בין ישראל לבין אש"ף, ואשר נחתם בוושינגטון ביום 28 בספטמבר 1995.
11. אחרי גילגול-מחילות זה נצא אל האור ונדע זאת:
בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק התקנים, חל איסור לייבא ארצה מוצרים שהוצא עליהם תקן
רשמי (כמירצפות), אלא אם מתאימים הם לדרישות התקן הרשמי. איסור ספציפי זה אינו חל
על יבוא מחבל עזה, מן הטעם שעל-פי הוראות חוק היישום אין רואים העברת טובין מעזה
לישראל משום יבוא.
12. האם טיעונה זה של המדינה יש בו כדי להשיב
לטיעוני העותרות? התשובה היא בשלילה נחרצת. אכן, העברת מירצפות מחבל עזה לישראל
אין היא "יבוא", וממילא לא יחול עליה איסור היבוא הקבוע בסעיף 9(א) לחוק
התקנים. לשון אחר: המדינה אינה רשאית למנוע יבוא של מירצפות מחבל עזה (כשם שעושה
היא ליבוא מירצפות ממדינות אחרות) אך באשר אין אותן מירצפות עומדות בתקן הרשמי
המחייב. ואולם, אם איסור היבוא לא יחול על אותן מירצפות, הנה איסורים אחרים של
עיסוק במירצפות יחולו-גם-יחולו על אותן מירצפות יבוא, אלה איסורים המנויים
אלה-בצד-אלה בסעיף 9(א) לחוק התקנים. לשון אחר: אין למנוע את היבוא באשר יבוא הוא;
אך מאותה עת שהיבוא בא אל גבולות המדינה, כפוף הוא - ומכל בחינה שהיא - להוראות
חוק התקנים. משעלו המירצפות ארצה, חובתה של המדינה קבועה היא ועומדת לברר אם
עומדות הן בדרישות התקן הרשמי. האמנם מקיימת המדינה את חובתה זו?
תשובתנו לשאלה היא בשלילה. שאלנו את באת-כוח
המדינה אם נבדקו בעבר מירצפות-עזה, ותשובתה היתה כי אכן נבדקו. הוספנו ושאלנו
אותה, אם אי-פעם - מתוך כל אותן הבדיקות - נמצאו אותן מירצפות עומדות בתקן הרשמי.
גב' גנסין היפנתה מבט-שאלה אל איש מכון התקנים שישב באולם בית-המשפט, זה השיב לה
את שהשיב, וגב' גנסין השיבה לשאלה בשלילה. נדע מכאן - ויודעות זאת רשויות המדינה
היטב - כי מירצפות-עזה, ככלל, אינן עומדות בתקן הרשמי. למרות זאת, אין המדינה
נוקטת בכל פעילות נמרצת לסילוקן של מירצפות נעדרות-תקן אלו מן השוק. אכן, המדינה
עורכת מעת-לעת ביקורות-תקן - זעיר-שם זעיר-שם - אך גלוי לעין-כל כי בדיקות אלו
נעשות אך בקומץ.
13. הנה-כי-כן, העתירה תלויה ועומדת לפנינו מאז
חודש ינואר 1996, ושמענו מפי עורכת-דין גנסין כי בשנת 1997 לא נטלו הרשויות
דוגמאות של מירצפות ממשווקים אלא 26 פעמים - לבדיקה אם עומדות הן בתקן הרשמי -
ומתוך כלל הבדיקות 16 פעמים היו אלו מירצפות מתוצרת עזה. כאמור, אף מירצפת מתוצרת
עזה לא עמדה בתקן הרשמי. דומה כי מעשי-בדיקה אלו עולים כדי מחדל יותר מאשר כדי
בדיקה. תדירות הביקורת היא זעומה למדי, וביקורת זו לאו ביקורת היא.
נוסיף עוד זאת, כי נטילת דוגמאות של מירצפות
נעשית בחצריהם של המשווקים ולא בסמוך למעבר-הגבול בין ישראל לבין חבל עזה. למותר
לומר כי על דרך זה מחמיצה הרשות אפשרות לבדיקה ראויה "במקור". אכן, דיני
היבוא (קְרָא: איסור היבוא) אינם חלים על מירצפות המיובאות מעזה לישראל, ואולם
כאמור בהסכם בין ישראל לבין אש"ף (ראו פיסקה 10 לעיל) משעלו המירצפות ארצה
כופפות הן עצמן לדין ישראל משל היו מירצפות מתוצרת הארץ. אין מניעה איפוא
שהרשויות תיטולנה "במקור" דוגמאות מאותו יבוא - לאמור: סמוך לגבול -
והרי סמכותן היא לעשות כן (כדברו של סעיף 10 לחוק התקנים). איננו אומרים כי שומה
על הרשויות לעשות כך, או דווקא כך; כל שאנו אומרים הוא, שההסכמים הבינלאומיים
עליהם חתומה ישראל אינם מונעים אותה מעשות כן, וכי מכל מקום על המדינה לאמץ את
שריריה לאכיפת החוק, כמצופה ממדינה ששלטון החוק שורר בה.
גם הטענה כי אין עומד לרשותה כוח אדם לאכוף את
החוק כראוי, צורמת את האוזן בהישמעה מפיה של המדינה. ומששמענו טענה זו, נידחה אותה
כטענה בלתי-ראויה. הנה-כי-כן, כך טוענות העותרות, משאיות עמוסות במירצפות עוברות
את הגבול ללא-הפסק ובתכיפות רבה; למרות שהכל יודעים כי אותן מירצפות - המציפות את
השוק, לטענת העותרות - הינן מירצפות תת-תיקניות, אין המדינה בודקת אותן אלא במעט,
ואין היא נוקטת בסנקציות נגד העושים בהן; ובתשובה לשאלה מדוע נוהגת היא כך - שמא
נאמר: מדוע חדלה היא כך - עונה המדינה כי אין כוח-אדם במידה מספקת עומד לרשותה. כל
כך לעניין מירצפות עזה. בה-בעת נערכות בדיקות קפדניות לעותרות - בנימלי-יבוא
ובמקום הייצור בארץ - וההפליה באכיפת-חוק עולה השמיימה.
מסקנה
14. מסקנתנו מדברינו אחת היא ויחידה: רשויות המדינה
נוהגות בחוסר שוויון בולט וקשה ככל שהמדובר הוא באכיפת הוראות חוק התקנים על יצרנים
של מירצפות ועל העוברים על תקן. חוסר שוויון זה פוגע בעקרון-התשתית של שלטון החוק,
ובעיקרון הנגזר ממנו - העיקרון של שוויון הכל לפני החוק. "עקרון שלטון החוק
משמיע את עקרון החוקיות, ומוסיף הוא ומשמיע צורך בהפעלת החוק באורח שוויוני וללא
הפליה": ע"ב 3520/91 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד
מז(1) 441, 456. ראו עוד: ע"ב 2/84, 3 ניימן נ' יו"ר ועדת
הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 262-261, מפי הנשיא
שמגר; פרופ' אמנון רובינשטיין המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהדורה
חמישית מאת אמנון רובינשטיין וברק מדינה, כרך א' תשנ"ז1996-) 229-228. וניתן
דעתנו לדבר: אין העותרות מלינות על-כך שהמדינה עושה לאכיפת החוק עליהן. לו על כך
הלינו לא שמענו להן, והרי בעשותה את שהיא עושה מקיימת המדינה חובה שהוטלה עליה.
(ראו והשוו: המ' 460/63 אדית לש נ' ועדת השומה שליד עירית נהריה,
פ"ד יח(1) 318, 324). תובעות הן מן הרשויות כי תעשינה לאכיפת החוק על אחרים
כפי שעושות הן לאכיפת החוק עליהן; לא יותר אך גם לא פחות. בכך צודקות הן. אם כך
ככלל, לא-כל-שכן שבדיקת מירצפות-עזה עד עתה העלתה כי מירצפות תת-תקן הן. למותר
לומר כי אינטרס העותרות אינו אך בעקרון שלטון החוק בתורת שכזה. ביבוא החופשי של
מירצפות תת-תקן נפגעת בעליל יכולת התחרות של העותרות, תחרות שהיא בת לחופש העיסוק.
ועל הפגיעה הקשה בחופש העיסוק של העותרות לא נוכל לעבור כמו לא אירע דבר. השוו:
בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר,
פ"ד מו(1) 191, 204-202, מפי השופט ברק. ראו עוד: בג"ץ 878,726/94 כלל
חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד מח(5) 441, 461-460; פרשת
תה ויסוצקי, לעיל, שם, 642.
"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר
תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה
שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של
האדם". כך אמר השופט ברק בבג"ץ 953/87, 1/88 פורז נ' ראש
עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309, 332. ראו עוד דבר המישנה לנשיא ברק
בבג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661, 684.
ובמקום אחר נאמרו דברים אלה: "והפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע. הפליה מכרסמת
עד כלות ביחסים בין בני-אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות
ולהרס מירקם היחסים בין אדם לרעהו... הפליה תפרק משפחה. בהפליה מתמשכת יאבד עם
ותשבות ממלכה": בג"ץ 7111/95, 8195 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת,
פ"ד נ(3) 485, 503.
15. העותרות הופלו לרעה. המדינה לא עשתה את המוטל
עליה לאכיפת התקן הרשמי של מירצפות. אכיפה סלקטיבית בלתי-שוויונית של חוק לא תסכון
ולא תעמוד. והנפגע יזכה בסעד.
16. כל-כך באשר לפגיעה ביחיד, הן העותרות שלפנינו.
ועדיין לא דיברנו - ויכולנו להוסיף ולדבר ארוכות - על המכה האנושה שמחדלי-אכיפה
עלולים להביא על עצם קיומו של שלטון החוק. חוק שהרשויות אינן עושות לאכיפתו
כהילכתו, יפה היה לו שלא נחקק משנחקק. חוק שאינו נאכף מוטב לו שלא ייחקק, משייחקק
ולא ייאכף. חוקים לא נועדו לצדיקים גמורים. ומי שאינו צדיק גמור, אל נביאנו לידי
ניסיון שמא יחטא. חוק המבוזה בשער בת-רבים יביא לריפיון גם מעבר לתחומיו,
ובית-המשפט לא ישלים עם תופעה זו.
מה סעד יינתן לעותרות?
17. העותרות זכאיות לסעד, והשאלה אינה אלא מה סעד
נושיט להן. היגענו לכלל מסקנה כי המדינה חדלה עד-כה מקיים את חובתה לאכוף את חוק
התקנים על מירצפות עזה, ועל-כך אנו מצהירים. ואולם בהצהרה זו לא סגי. שומה על
המדינה לעשות מעתה לאכיפת חיובי חוק התקנים, ועל כך נצווה. האמצעים העומדים לרשות
המדינה לאכיפת חוק התקנים הינם אמצעים רבים ומגוונים, ואנו לא נורה אותה באלו
אמצעים עליה לנקוט. כל שנורה את רשויות משרד המסחר והתעשיה הוא, כי תעשינה בתוקף
ובנמרצות לאכיפת חוק התקנים על מירצפות-עזה, כראוי למדינה שעקרון שלטון החוק שליט
בה. חזקה על הרשויות כי תידענה מה תעשינה, ומכל מקום שומה עליהן לחקור, לדרוש
ולעשות. ראו והשוו: בג"ץ 295/65 אופנהימר נ' שר הפנים והבריאות,
פ"ד כ(1) 309, 330; בג"ץ 372/71 פראניו נ' שר הבריאות,
פ"ד כו(1) 809, 812). יתירה מזאת: על הרשויות לנקוט באמצעים ראויים לאכיפת
החוק, באמצעים ממשיים הניכרים לעין, באמצעים שניתן לתארם, לכמתם ולנתחם. במובן
דברים שאמרנו בפיסקה זו אנו עושים את הצו שיצא מלפני בית-המשפט צו מוחלט.
הערה
18. דבר אחרון והוא אינו מעוט-חשיבות. ביום 15
בינואר 1998 נתפרסם בספר החוקים חוק הקרוי חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי
התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), תשנ"ח1998- (סה"ח לשנת
תשנ"ח, 48). חוק זה, שתחילתו נקבעה ליום 1 בינואר 1998 (כאמור בסעיף 46(א)
בו), מתקן (בסעיף 3(2) בו) את חוק התקנים, ומצמצם את המטרות שלשמן מוסמך שר התעשיה
והמסחר להכריז על תקן להיותו תקן ישראלי רשמי. "הגבלת המטרות כמוצע" -
כך מלמדים אותנו דברי ההסבר להצעת החוק - "תסיר חסמי יבוא הקיימים היום,
תגביר את התחרות ותביא להוזלת העלויות ולשיפור רמת השירות" (מדברי הסבר להצעת
החוק: הצעות חוק לשנת תשנ"ח, מס' 2650 מיום 27.10.97, בעמ' 24). ומה דינם של
תקנים רשמיים מן-העבר, אותם תקנים שבזמנם נעשו על-פי המטרות כהגדרתן הרחבה ואילו
עתה אין הם נכנסים בגידרי המטרות שנצטמצמו? קובעת פיסקה (ו) לסעיף 8 לחוק התקנים -
כפי שהוספה בחוק זה להגברת הצמיחה והתעסוקה - כי תקנים אלה ימשיכו לעמוד בתוקפם עד
ליום 31 באוקטובר 1998. עוד מוסיפה אותה פיסקה (ו) וקובעת, כי "הממונה [על
התקינה] יפרסם ברשומות את רשימת התקנים או ההוראות שבהם, אשר תוקף הכרזתם פקע, לפי
הוראות סעיף קטן זה, ביום י"ב בחשון התשנ"ט (1 בנובמבר 1998)".
ומה כל זה לענייננו, אלא שלטענת המדינה תקן
המירצפות הוא אחד מן התקנים הרשמיים שהכרזתם כתקנים רשמיים תיבטל ותעבור מן העולם
ביום 1 בנובמבר 1998. ומשיפקע התקן, כך מוסיפה המדינה וטוענת, תישמט מאליה הקרקע
מתחת לעתירתן של העותרות. טענה זו לאו טענה היא, ועליה נאמר כך: אשר היה - היה,
אשר הווה - הווה, אשר יהיה -יהיה. ועד אשר יהיה מה שיהיה - אם אמנם יהיה - חובה
היא המוטלת על המדינה לאכוף את החוק ההווה גם על מירצפות עזה. התקן הרשמי הוא לעת
הזו תקן רשמי; תקן רשמי גורר אחריו חובות; וזה החוק המחייב במקומנו. אמרנו, פירטנו
ומה לנו שנחזור על הדברים. ראו פרשת כלל ביטוח, לעיל, שם, בעמ' 457 ו471-.
הכרעה
19. סוף דבר: אנו עושים מוחלט את הצו כאמור בפיסקה
16 לעיל. המשיבים מס' 1 ו3- ישלמו לעותרות הוצאותיהן ושכר-טירחת עורך-דין בסך
50.000.- ש"ח.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
נ
ש י א
השופט א' גולדברג:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין.
ניתן היום, י"ח באדר תשנ"ח
(16.3.98)
נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96000530.G09