ע"א 53-21
טרם נותח
פלוני נ. פלוני
סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
3
1
בבית המשפט העליון
ע"א 53/21
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת מיום 27.12.2020 בתמ"ש 67310-11-16 שניתנה על ידי כב' השופטת פ' גילת כהן
בשם המערער: עו"ד נסים אראל
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת (השופטת פ' גילת כהן) מיום 27.12.2020 בתמ"ש 67310-11-16 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.
בין המערער למשיבים מתנהלים הליכים משפטיים רבים מזה כעשור. המערער ובת זוגו ז"ל (להלן: המנוחה) היו ידועים בציבור, והמשיבים הינם ילדיה של המנוחה מנישואים קודמים. לאחר פטירתה של המנוחה נתגלע סכסוך בין המערער ובין המשיבים, בין היתר בענייני רכוש. ההליך נושא הערעור דנן נפתח בשנת 2016, והוא נוגע לשאלת הבעלות בדירה הרשומה על שם המנוחה (להלן: הדירה).
ביום 20.3.2018 הגיש המערער "בקשה לזימון עדים/מסמכים", שבה ביקש כי יגולו מסמכים הנוגעים לחשבון בנק על שם המנוחה. בקשת המערער נדחתה בהחלטה מיום 21.3.2018, לאחר שבית המשפט קבע, בין היתר, שמסמכים אלה אינם רלוונטיים להליך. עם זאת, בהחלטתו קבע בית המשפט כי אם יתברר במהלך שמיעת הראיות שהמסמכים המבוקשים רלוונטיים, ותונח בפני בית המשפט תשתית מספקת לכך, ניתן יהיה לשקול את הבקשה מחדש.
ביום 10.6.2018 הגיש המערער בקשה נוספת למתן צו לגילוי מסמכים, ובה ביקש את גילוי תדפיסי חשבון הבנק של המנוחה משנים מסוימות ומסמכים שונים הנוגעים לפירעון המשכנתא על הדירה (להלן: המסמכים). ביום 6.7.2018, לאחר קבלת תגובת המשיבים, דחה בית המשפט את הבקשה ברובה, אך קבע כי "יש מקום לקבל חלק מהמסמכים המבוקשים לצורך חשיפת מלוא התמונה באשר להתנהלותם הכלכלית של [המערער] ושל המנוחה בתקופת החיים המשותפים בכל הנוגע לדירה נושא המחלוקת [...], ובעניין זה בלבד". משכך, ובשל שיקולי פרטיות, הורה בית המשפט כי המסמכים יומצאו תחילה לתיק בית המשפט בלבד, ויישארו חסויים מפני הצדדים. לאחר עיון במסמכים, בית המשפט יקבע אם איזה מהם רלוונטי להליך, וככל שיימצאו מסמכים רלוונטיים "יתאפשר עיון חלקי במידע הרלוונטי לתובענה זו בלבד". בעקבות האמור הוגשו המסמכים, ובית המשפט הורה בהחלטה מיום 28.3.2019 כי המסמכים הנוגעים למשכנתא על הדירה ייסרקו ויועמדו לעיון הצדדים, וכי תדפיסי חשבון הבנק של המנוחה אינם רלוונטיים, ולכן לא יגולו.
כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 29.9.2019, בעקבות טעות של המזכירות נסרקו לתיק כלל המסמכים, לרבות תדפיסי חשבון הבנק של המנוחה, והמערער עשה בהם שימוש בבקשות נוספות שהגיש. בית המשפט ציין בהחלטתו כי התנהלותו של המערער אינה ראויה ושהיא נגועה בחוסר תום לב, אך שאין מדובר בזדון או במרמה מצד המערער, המצדיקים את פסילת הראיות. בהתאם, בית המשפט התיר למערער, בהחלטתו מיום 29.9.2019 להתייחס לכלל המסמכים. בית המשפט ציין כי משעה שהמסמכים גולו ופרטיות המנוחה כבר נפגעה – נקודת האיזון בין הזכות לפרטיות ובין האינטרס של חקר האמת והזכות להליך הוגן, משתנה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי משקלם הראייתי של המסמכים ייקבע במסגרת פסק הדין; כי התייחסותו של המערער למסמכים תוגבל לשאלות שבמחלוקת בהליך; וכי לא ייערך "מקצה שיפורים" בשאלות שהוכרעו בהליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים והפכו חלוטים זה מכבר. עוד דחה בית המשפט בהחלטתו בקשה מטעם המערער לחקור את המשיבים בנוגע למסמכים, וזאת משום שהמסמכים הם רשומות מוסדיות ובשים לב לכך שהמשיבים כלל לא היו בעלי חשבון הבנק או מיופי כוח בו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבים יהיו רשאים להשיב לטיעוני המערער בנוגע למסמכים, וכן לבקש לחקור אותו על המסמכים שאליהם התייחס.
לאחר הדברים האלה הגיש המערער תצהיר משלים מטעמו, שבו התייחס למסמכים. בהמשך הגיש המערער בקשה למינוי מומחה ולהעברת מסמכים בנקאיים של המנוחה לעיונו של המומחה. בקשתו זו נדחתה על-ידי בית המשפט ביום 23.7.2020, ובקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו נדחתה ביום 28.10.2020 (רמ"ש 7097-08-20).
ביום 6.11.2020 הגיש המערער "בקשה להורות על בטלות החלטות ועל ניהול התביעה מראשיתה". במסגרת זו, טען המערער, בין היתר, כי קביעתו של בית המשפט שלפיה הכרעות מהליכים אחרים בין הצדדים מחייבות גם בהליך שבפניו, מקורה ב"הנחת בסיס שגויה", שבשלה בית המשפט "הצר את צעדי [המערער]". בית המשפט דחה בקשה זו בהחלטתו מיום 15.12.2020, תוך שציין שמדובר בהליך המתנהל במשך למעלה מארבע שנים ומצוי בשלבי בירור סופיים, לאחר דיון הוכחות. בית המשפט אף ציין כי למערער ניתנה ההזדמנות להתייחס לתדפיסי חשבון הבנק של המנוחה במסגרת הסיכומים מטעמו, אף שאלה נחשפו בפניו בטעות, וגם משום כך לא ברור איזו תועלת יפיק מקבלת בקשתו לניהול ההליך מראשיתו.
ביום 18.12.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון "בכל התביעות הנדונות בפניו" בעניינם של הצדדים. זאת, לטענתו, מאחר שבית המשפט איבד את "האובייקטיביות השיפוטית הנדרשת" בכך שבחר "לנהל את הגנת המשיבים" הן בהליך דנן והן בהליכים אחרים. לטענת המערער, עיון במסמכים העלה כי חרף החלטת בית המשפט בדבר חוסר הרלוונטיות של תדפיסי חשבון הבנק, התדפיסים אכן רלוונטיים להליך. לשיטתו של המערער בית המשפט "הסתיר ממנו" מסמכים מתוך "שנאה" כלפיו. עוד טען המערער כי דעתו של בית המשפט "נעולה" במטרה "לבוא חשבון" עמו, וזאת נוכח דחיית בקשות שונות שלו (ובהן אלה שצוינו לעיל), נוכח חיובו בהוצאות ונוכח הוצאת תצהירים התומכים במערער, לשיטתו, מתיק בית המשפט.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 27.12.2020. בהחלטתו סקר בית המשפט את השתלשלות ההליך וקבע כי המערער לא עמד בנטל הכבד המוטל על המבקש לפסול שופט מלשבת בדין, בהתאם להלכה הפסוקה. כך, בית המשפט קבע כי טענות המערער בנוגע להחלטות שהתקבלו בעניינו הן טענות ערעוריות, כשחלקן "חוטאות לאמת" ואחרות אינן משקפות נאמנה את מכלול ההחלטות שניתנו בתיק. עוד קבע בית המשפט שטענות המערער בדבר "שנאה" כלפיו, חסרות בסיס, וכי מההחלטות המנומקות שניתנו לאורך ההליך, ניתן היה להבין מה היו השיקולים שהנחו את בית המשפט.
להשלמת התמונה יצוין כי בקשת המערער לעיכוב כל ההליכים בעניינו אשר תלויים ועומדים בפני המותב, נדחתה בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 4.1.2021. בהחלטתו הדגיש בית המשפט כי בהליכים אחרים שמתנהלים בפניו מיוצג המערער על-ידי עורך דין אחר, שכלל לא העלה טענה בדבר עיכוב הליכים.
מכאן הערעור שבפניי, בו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על האמור בבקשת הפסלות שהגיש. המערער מפנה להחלטות שונות שהתקבלו בעניינו, ובפרט דחיית בקשתו למינוי מומחה לבדיקת תדפיסי חשבון בנק המנוחה וכן אלה שבהן חויב בהוצאות, וטוען, בין היתר, כי עולה מהן שבית המשפט נעל את דעתו ונוהג כלפיו ב"סלידה ושנאה". עוד טוען המערער כי בדחותו את בקשת הפסלות, בית המשפט לא הכחיש "כי פיתח כלפי המערער רגשות שנאה" או "כי גמר אומר לפסוק כנגדו ולדחות את התביעה ללא קשר לעובדות ולראיות".
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר "שנודעה [לבעל הדין] עילת הפסלות", כהוראת תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שעמדה בתוקף בעת הגשת הבקשה; הוראה דומה מצויה בתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). חלק מטענות המערער מכוונות נגד החלטות שניתנו לפני למעלה משנה, והן לוקות בשיהוי. אף לגוף הדברים דין הערעור להידחות. רבות מטענות המערער בנוגע להחלטותיו של בית המשפט קמא – ובפרט בנוגע להחלטה מיום 15.12.2020 בבקשה לניהול ההליך מראשיתו – הן טענות "ערעוריות" בעיקרן ומשכך, כפי שציין בית המשפט קמא, מקומן כלל אינו בבקשת פסילה אלא בהליכי ערעור (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (11.6.2020)). יתר על כן, טענות אלה נוגעות להחלטות דיוניות שונות, לרבות כאלה הנוגעות לפסיקת הוצאות. טענות מעין אלה, כפי שנפסק לא אחת, אינן מקימות עילת פסלות אלא במקרים חריגים ביותר שבהם עולה מההחלטות שניתנו חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7810/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (1.11.2017)). עיון בהחלטות בית המשפט קמא, לרבות אלה שעליהן משיג המערער, מלמד כי ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים.
אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' בשבט התשפ"א (19.1.2021).
ה נ ש י א ה
________________________
21000530_V02.docx אט
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il
1