שמשון פריצקר נ. מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצא

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5299/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: שמשון פריצקר נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות הממונה על מתן פטורים מתשלום תוספת פיגורים עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין המשנה לנשיאה ח' מלצר: בעתירה שלפנינו העותר מבקש לקבל פטור מתוספות ופיגורים שהוטלו עליו בגין חוב שהליכי הגבייה לגביו מתבצעים על ידי המשיב. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף משום שהיא לוקה באי-מיצוי הליכים. כבר בפתח הדברים אציין כי עמדתו של המשיב מקובלת עליי. רקע העותר הורשע בהליך פלילי בגין אי-הגשתם של דו"חות שנדרש להגיש על פי חוק ובגין עבירות מס, ונגזרו עליו: מאסר בפועל של 20 חודשים וקנס כספי על סך של 120,000 ₪, שנפרס על פני 30 תשלומים שווים של 4,000 ש"ח. ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 6733-12-08) נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה (רע"פ 4563/09). העותר פנה לנשיא המדינה, אשר הורה על פריסת התשלומים כך שהתשלום החודשי הופחת ל-2,000 ש"ח. לאחר מכן, ובשל שינוי נסיבות שהקשו על העותר לעמוד גם בתשלומים אלה – הוא אף פנה לבית משפט זה בבג"ץ 3082/11 פריצקר נ' מדינת ישראל (12.01.2012), בגדרו ביקש כי המשיב יפרוס את חובו כדי להפחית את התשלום החודשי. בפסק הדין נקבע כי יתרת חובו של העותר תשולם בתשלומים של 1,000 ש"ח בחודש. לאחר פסק הדין העותר המשיך לפנות אל המשיב בבקשות שונות, שבהן הוא עתר, בין היתר, שתוספת פיגורים שהצטברה לחובתו תבוטל. בעקבות זאת, בתאריך 11.05.2017 המשיב החליט לפטור את העותר מתשלום סך של 2,275 ש"ח מתוספות הפיגורים שנוספו לקנס המקורי, כך שיתרת חובו של העותר תעמוד על סך של 35,160 ש"ח. אף בכך לא הסתפק העותר ולפיכך הגיש את העתירה שבכותרת, שטענות הצדדים בה יפורטו מיד בסמוך. טענות הצדדים העותר טוען כי לא קיבל את החלטת המשיב מתאריך 11.05.2017. לפיכך, ומכיוון שמאמציו להשיג את נציגי המשיב לא צלחו, הוא הגיש את העתירה דנן. העותר מוסיף וטוען כי אי-המענה לפנייתו אינו עולה בקנה אחד עם חובת ההנמקה, החלה על המשיב. עוד טוען העותר כי תוספת הפיגורים שהוטלה עליו אינה סבירה ולא הובאה לידיעתו בזמן. לטענתו מדובר בחוסר תום לב מצד המשיב, ועליו להשתמש בסמכותו כדי להפחית את תוספת הפיגורים, בשים לב לנסיבות חייו הקשות של העותר. המשיב טוען, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף בגין אי מיצוי הליכים מצדו של העותר. לטענת המשיב, טרם שהעותר הגיש את העתירה דנן היה עליו להגיש בקשה לעיון חוזר או השגה. המשיב מוסיף כי דחיית בקשתו של העותר נסמכה, בין היתר, על כך שלא צורפו מסמכים לתמיכה בה. כעת, משעיין המשיב במסמכים שהוגשו לעתירה דנן, הוא הבהיר כי יתאפשר עיון חוזר בהחלטה, וזאת מבלי להתחייב באשר להחלטה שתתקבל בעיון שכזה. לפיכך המשיב הסכים לראות את העתירה דנן כבקשה לעיון חוזר, אם העותר יביע בכתב את רצונו בכך. העותר הגיב לדברי המשיב והלין על כך שהחלטת המשיב בבקשתו לא הומצאה לו, והוסיף כי ניסה לקבל מענה מהמשיב ללא הצלחה. העותר מסביר שזו הסיבה שלא יכול היה להגיש בקשה לעיון חוזר או השגה. העותר מוסיף ועומד על כך שהשגה יכולה להיות מוגשת בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה, ומשהוא לא קיבל כל החלטה – לא היה ביכולתו להגיש השגה. כמו כן, העותר מבהיר שלא היה טעם להגיש בקשה לעיון חוזר מכיוון שלא התגלו עובדות חדשות ולא השתנו הנסיבות. על סמך כל האמור, העותר טוען שיש לדחות את הטענה לאי-מיצוי הליכים ולדון בעתירה לגופה. דיון והכרעה דינה של העתירה דנן להידחות בשל אי-מיצוי ההליכים שהיא לוקה בו. מקובלת עליי טענת המשיב, לפיה טרם שעותר פונה לקבלת סעד מבית משפט זה, עליו למצות את הליכי ההשגה המוקנים לו בתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996, ובכלל זה כלול הליך ההשגה, המעוגן בתקנה 18 המורה כך: "18. (א) חייב שניתנה בעניינו החלטה לפי סעיפים 5ב ו-5ג לחוק או לפי תקנה 17, רשאי להשיג עליה לפני מנהל רשות האכיפה והגבייה או מי שהוא הסמיך לכך. (ב) השגה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לחייב ההחלטה; מנהל רשות האכיפה והגבייה או מי שהוא הסמיך לכך יהיו רשאים להאריך מועד זה מטעמים שיירשמו". אמנם, העותר טוען שההחלטה בעניינו לא הומצאה לו ולכן לא היה ביכולתו להשיג עליה. אולם גם אם זה היה מצב העניינים – לא מצאתי לקבל טענה זו כעת, משהעותר קיבל את החלטת המשיב בתגובתו המקדמית הנזכרת בפיסקה 6 שלעיל, מה גם שהמשיב הסכים לראות בעתירה כהשגה על החלטתו. בנסיבות אלו – אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה כאשר בפני העותר פתוחה הדרך לבירור טענותיו מול הגורם המוסמך תחילה (עיינו: בג"ץ 3927/17 בטבבו נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (18.06.2017)). מבלי לגרוע מהאמור לעיל ומבלי לקבוע מסמרות באשר להתנהלות המשיב בענייננו, אציין לבסוף כי מצופה מהמשיב שיהיה זמין לפניות הציבור ויקפיד לדאוג ולוודא שהחלטותיו נשלחות ומגיעות לידי הפונים (עיינו גם: סעיף 57 ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971), והכל בהתאם לחשיבות הרבה של הנושאים בהם הוא עוסק. לנוכח כל האמור לעיל – העתירה נמחקת. העותר יודיע למשיב תוך 30 יום אם הוא מעוניין שהמשיב יראה את עתירתו כאן, על צרופותיה, כבקשה לעיון חוזר בהחלטתו. ככל שהעותר יודיע כי הוא מעוניין בכך, המשיב ידון בבקשה לעיון חוזר, יכריע בה לפי מיטב שיקול דעתו, וידאג להמציא לעותר את כל החלטותיו בעניינו. ניתן היום, ‏י"ד בשבט התש"ף (‏9.2.2020). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17052990_K04.docx שב+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1