מאיר רבין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 5297/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5297/11 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר: מאיר רבין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד שמואל קליין; עו"ד יובל גבעון בשם המשיבה: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא ברצונו של העותר להשיג על החלטת המשיבה לראות באי התייצבותו לשימוע כויתור על זכותו לכך. העותר מבקש כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, יקבע את היקף הזכויות המוקנות לחשוד בפלילים מכוח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). העותר הוא אחד החשודים בפרשה המוכרת כפרשת "הולילנד". על פי הודעת המשיבה בדבר שקילת הגשת כתב אישום, העותר נחשד בשורה של עבירות ובכללן קבלת שוחד ועבירות נוספות על פי חוק למניעת הלבנת הון, התש"ס-2000. במסגרת חקירתו שמר העותר, ככלל, על שתיקה, ונמנע מלמסור את גרסתו לאירועים. ביום 14.3.2011 פנתה המשיבה אל העותר בהודעה בדבר שקילת הגשת כתב אישום, כפי שנדרש ממנה מכוח סעיף 60א לחוק. לפנייה זו השיב העותר ביום 28.3.2011 וביקש לקיים שימוע בעניינו. במסגרת זו ביקש לקבל טיוטת כתב אישום, רשימה של כל חומרי החקירה וכן לצלם את עיקרי חומר החקירה. ביום 3.4.2011 העבירה המשיבה לעותר את ליבת חומר החקירה (למעלה מ-4,000 מסמכים). בראשית חודש מאי תיאם העותר עם המשיבה את קיומו של השימוע ליום 30.5.2011, אך לבסוף ביטל את השימוע מיוזמתו. רק ביום 14.6.2011 פנה העותר פעם נוספת למשיבה, בבקשה לקבל חומרי חקירה נוספים (העומדים במוקד עתירה זו). תשובתה של המשיבה לבקשה, המצורפת לעתירה שלפנינו, כוללת התייחסות לכלל המסמכים המבוקשים על ידי העותר. מתוך רשימת המסמכים המבוקשים, שניים כבר הועברו לעותר, שניים נוספים הועברו לעותר בעקבות הפניה, וביחס ליתר שניים עשר המסמכים טענה המשיבה כי אלו אינם חלק מליבת חומר החקירה והיא אינה מחויבת בהעברתם. מכאן העתירה שלפנינו. בקליפת אגוז, טוען העותר כי המשיבה לא העבירה לידיו, בטרם שימוע, חומרים המצויים בליבת החקירה, וזאת ללא נימוק מספק. בכך הפרה המשיבה, לטענת העותר, הן את חובת ההנמקה החלה על רשות מנהלית, הן את חובת התביעה להעביר את כלל החומרים המצויים בלב החקירה לידי החשוד בטרם שימוע. לגישת המשיבה, יש לדחות את העתירה לגופה. לטענתה, התנהלותה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה באשר לחובות העברת החומרים החלים על התביעה. בתוך כך, מציינת המשיבה כי העבירה לידי העותר למעלה מ-4,000 מסמכים המהווים את ליבת החקירה. כן מציינת המשיבה כי התייחסה באופן ספציפי לכל אחד ואחד מהמסמכים המבוקשים. לבסוף, מציינת המשיבה כי ל-19 מבין 24 החשודים קוימו הליכי שימוע, ועומדת על חשיבות העמידה בלוחות הזמנים של התביעה, בייחוד בתיקים מסוג זה הכוללים נאשמים רבים וחקירה מורכבת. ביום 28.9.2011 הגישה המשיבה הודעה מעדכנת, שבה נכתב כי הוחלט, בשל קיומן של נסיבות מיוחדות שאינן קשורות להעברת חומרי חקירה, להאריך את המועד לשימוע של שניים מחמשת החשודים להם לא נערך שימוע. לטענתה, אין להחלטה זו השפעה על ההליך הנוכחי. במענה, השיב העותר כי יש, לגישתו, לראות בהחלטה האמורה החלטה מהותית להליך הנוכחי. לטענתו, דחיית המשיבה את בקשתו לשימוע נבעה מקביעה עובדתית שגויה על פיה עבר המועד של כלל השימועים שנערכו לחשודים בפרשה. נוכח הודעתה המעדכנת של המשיבה התקבלה החלטה ביום 6.10.2011, במסגרתה התבקשה המשיבה להודיע האם היא מוכנה לקיים שימוע לעותר על יסוד החומרים שנמסרו לו עד הנה, תוך שהעותר יוותר על טענתו שבעתירה כי יש לו זכות לקבל בשלב הנוכחי חומרים נוספים על אלו שכבר הומצאו לו, יסכים למחיקת העתירה ללא צו להוצאות, והכל תוך שמירה על זכויותיו וטענותיו לגבי החומר הנוסף אם יוחלט להעמידו לדין. במענה, השיבה המשיבה, כי אין בידה להסכים להצעה לקיום שימוע לעותר. זאת, נוכח אופן פעולתו של העותר, אשר סירב להגיע לשימוע בעניינו על אף שניתנו לו מספר הזדמנויות לכך, ונוכח החשש כי הדבר יהווה תקדים רוחבי לגבי חשודים אחרים הנמנעים מהתייצבות לשימועים. לבסוף, חוזרת המשיבה על עמדתה כי בנסיבות העניין ראוי לפסוק הוצאות לטובתה. מכאן, שאנו נדרשים להכרעה בעתירה לגופה. לאחר עיון בעתירה על צרופותיה, בתגובת המשיבה, בהודעת העדכון של המשיבה ובתגובת העותר להודעת העדכון, וכן בהודעת המשיבה מיום 9.10.2011, מצאנו כי דין העתירה להדחות. הלכה היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של הליך השימוע ולהחלטה על הבאתו של אדם לדין יהיה מצומצם ביותר (ראו: בג"ץ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2006, וההפניות שם)). המקרה שלפנינו אינו אחד מאותם מקרים נדירים בהם ראויה התערבותו של בית המשפט זה בשיקול דעתה של המשיבה. העתירה אינה מצביעה על כל פגם בהתנהלותה של המשיבה, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות שיפוטית. המשיבה העבירה לידי העותר חומרי חקירה רבים, והתייחסה בפירוט לבקשותיו השונות. גם החלטת המשיבה להאריך את המועד לשימוע ביחס למי מהחשודים בשל נסיבות מיוחדות אין לה נגיעה לענייננו, והיא נובעת, כפי שהסבירה המשיבה, מנסיבותיהם האישיות של החשודים הספציפיים. משעבר המועד לשימועו של העותר, הרי שרואים אותו כמוותר על זכותו לשימוע, ולשיקולי התביעה ביחס לחשודים אחרים אין כל נגיעה לכך. סוף דבר, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לפסיקת הוצאות. ניתן היום, י"ג בתשרי התשע"ב (11.10.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11052970_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il