פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5294/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי והארצי לעבודה עתירה למתן צווים על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט ח' כבוב: על פניו וככל שניתן להבין, עניינה של העתירה בבקשת העותרת, שאינה מיוצגת, כי נקבע את שיעור אחוזי הנכות שלה, בניגוד לקביעת ועדת ערר נפגעי עבודה ופסיקות בתי הדין לעבודה. לאחר עיון בנספחים עולה, כי העתירה שלפנינו נסובה על החלטת בית הדין הארצי לעבודה (כבוד סגן הנשיאה, השופט א' איטח) מיום 02.06.2024 בבר"ע 13685-04-24. בגדרי אותה החלטה נדחתה, באופן מפורט ומנומק היטב, בקשת העותרת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (כבוד השופט ע' רוטמן) בב"ל 49389-10-23 מיום 24.03.2024. במסגרת פסק הדין האמור נדחה ערעורה של העותרת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.03.2023; החלטה שניתנה בעקבות 'פסק דין מחזיר' כמפורט באריכות על-ידי בתי הדין לעבודה. לשם שלמות התמונה יצוין, כי עתירה קודמת שהגישה העותרת בנדון נדחתה מכיוון שהוגשה באופן חלקי, ונוכח העובדה ש"הדין אינו מכיר בהגשת עתירה לבית משפט זה בחלקים" תוך שצוין כי "העותרת רשאית להגיש עתירה חדשה בסוגיה הנדונה, [ב]כפוף לכל דין" (בג"ץ 4828/24 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (16.06.2024)). עתה מונחת לפנינו עתירתה 'השלמה' של העותרת האוחזת כ-109 עמודים של טענות שונות ומשונות, קטעי החלטות ופסיקה, צילומי נספחים, לרבות מאמרים תמונות ועוד. לאחר עיון סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת מכיוון שהיא לוקה בכוללניות ובחוסר בהירות שמתבטאים בהיעדר תשתית עובדתית ומשפטית, ולו מינימלית. בהינתן האמור, ברי כי אין כל אפשרות ממשית לברר את העתירה (ראו והשוו: בג"ץ 3466/24 פלוני נ' פלונית (05.05.2024)). הדברים מקבלים אך משנה תוקף, נוכח אמת המידה המצומצמת להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקת בתי הדין לעבודה. שהרי, כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנם שני תנאים מצטברים להתערבות כאמור: "(1) נתגלתה טעות משפטית מהותית, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שורשיה בנושאי סמכות או בנושאי מהות; וכן, יחד עם זאת – (2) הצדק מחייב התערבותו של בית-משפט זה, לאור נסיבותיו של העניין" (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). בכל הנוגע לתנאי הראשון נקבע כי "השיקול המנחה מן הראוי שיופנה לאופיה, של הבעיה, היינו, לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפוצותה כתופעה במסגרת יחסי העבודה או להשפעתה הכללית על הליכים חברתיים ולשיקולים כיוצא באלה" (שם, בעמוד 694). בענייננו, לא מתקיים אף לא אחד משני התנאים האמורים. הוועדה ובתי הדין נתנו דעתם לטענותיה של העותרת, ודנו בהן ביסודיות – דבר דבור על אופניו. עתירה לבית משפט זה איננה הדרך לשינוי אחוזי נכות בעניין פרטני זה או אחר. העתירה נדחית בזאת אפוא. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשפ"ד (‏2.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 24052940_C01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il