רס"ב מרדכי טובי נ. ראש המטכ"ל הכללי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5294/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5294/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותר: רס"ב מרדכי טובי נ ג ד המשיבים: 1. ראש המטכ"ל הכללי 2. ראש אגף כוח אדם האלוף אבי זמיר עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ו' באב התשס"ט (27.07.09) בשם העותר: עו"ד איתי פיטוסי-זיני ; עו"ד יעל חיון בשם המשיבים: עו"ד יאנה סימקין פסק-דין השופט א' א' לוי: העותר, יליד שנת 1996, משרת בקבע בחיל האוויר מאז שנת 1987, ובתפקידו האחרון שימש מנהל עבודות אפסנאות טכנית באחת מיחידות החיל, בדרגת רב סמל בכיר (רס"ב). בסוף חודש דצמבר 2007 נערך לעותר ראיון עם מפקד טייסת תחזוקה אווירית, והודע לו כי הוחלט להוציאו לגמלאות ביום 31.12.08. בעקבות הליכים נוספים שננקטו בעניינו במהלך שנת 2008, ועל פי דרישתו לקבל התראה מוקדמת בת שנה קודם לפרישה, הוחלט לדחות את מועד יציאתו של העותר לגמלאות ליום 31.8.09. בעתירה שבפנינו נטען כי ההחלטה בעניינו של העותר "נעשתה מתוך שיקולים זרים, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובחוסר מידתיות קיצוני" (סעיף 3 לעתירה). אולם, לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה ובתגובת המשיבים, לא מצאנו כי בידנו להיעתר לה. כידוע, הלכה היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת המסור לרשות המנהלית בשיקול דעתו-שלו, אלא אם הרשות הפעילה את סמכותה שלא כדין על פי אמות המידה הנהוגות במשפט הציבורי. דוגמאות להתערבות נדרשת של בית המשפט הן כאשר ההחלטה שרירותית ובלתי סבירה; מתגלה בה פגיעה בצדק הטבעי; הרשות פעלה משיקולים זרים ושלא בתום לב; או כאשר הפעולה נעשתה בניגוד לכללים והנוהלים המחייבים את הצבא (ראו לעניין זה לדוגמה בג"צ 676/02 ההסתדרות הכללית נ' ראש המטה הכללי, פ"ד לז(4) 105, 112; בג"צ 4537/90 שושן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נ(4) 416, 422; בג"צ 3246/92 הר עוז נ' שר הביטחון, פ"ד מו(5) 301, 307; בג"צ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נג(2) 62, 69; בג"צ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי, טרם פורסם). באשר לעניינו של העותר - בכל שנת עבודה מוקצות לצה"ל מכסות פרישה של אנשי קבע, המתחלקות בין הזרועות השונות של הצבא, בהתאם לגודלן וצרכיהן. על בסיס אותן מכסות נדרשות הזרועות לקבל את ההחלטה הקשה – מי מבין משרתי הקבע יאלצו לפרוש במהלך שנת העבודה, ולשם כך מובאים בחשבון שיקולים שונים, וביניהם, מספרם של משרתי הקבע אותם ניתן להוציא לגמלאות, חוות דעת על המועמדים לפרישה, צמצום הכוחות הסדירים וקידומם של משרתי קבע אחרים. בנוסף, ניתנת הדעת גם למספר שנות השרות של החייל, תפקודו המקצועי, ומצבו האישי. בניגוד לעולה מבין השיטין בתגובת המשיבים, לא התרשמנו כי ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה על רקע של תפקוד לקוי, אלא משום שמבין קבוצת המועמדים לפרישה הוא קיבל דירוג נמוך יחסית. ובמלים אחרות, מדובר בנגד שבמהלך שרותו עשה כמיטב יכולתו כדי למלא את התפקידים שהוטלו עליו, ולולא כך מותר להניח כי שרותו לא היה נמשך שנים כה רבות. ברם, מנגד ניצבים בפני מקבלי ההחלטות צרכי הצבא, ובין היתר, רענון השורות, ולצורך זה נקבעו הליכי פרישה סדורים, הכוללים בחינה מדוקדקת של מערך שיקולים רחב בו ניתן משקל גם להשלכות הפרישה על החייל הבודד. סמכויות אלו, שיישומן איננו פשוט כלל ועיקר, לא נמסרו לידי בית המשפט אלא לרשויות הצבא, ועל כן ההתערבות מצומצמת לעילות התערבות מן הסוג אותן הזכרנו. עם כל ההבנה למצבו של העותר, לא מצאנו כי בידו להצביע על אחת מאותן עילות המצדיקות התערבות, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' באב התשס"ט (27.07.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09052940_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il