אורה סלומון נ. כנסת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5293/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. אורה סלומון 2. ארגון משפחות נרצחים ונרצחות נ ג ד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת 3. שר המשפטים, משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה 4. פרקליטות המדינה ( פלילי) עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם עותרת 1: עו"ד רוני אלוני-סדובניק בשם עותר 2: עו"ד רותי אלדר בשם משיבים 2-1: עו"ד רועי שוויקה בשם משיבים 4-3: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראת המעבר שנקבעה בסעיף 25(ג) לחוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019 (להלן: תיקון מס' 137 או התיקון), לגבי תחולתה של הרפורמה בעבירות ההמתה על מי שהורשע ברצח בנסיבות סעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), טרם כניסתה לתוקף של הרפורמה. הרקע לעתירה ביום 10.1.2019 התפרסם ברשומות התיקון, אשר מרחיב את מנעד עבירות ההמתה הקבועות בחוק העונשין. בתמצית, עד לאותה עת, הרשעה בעבירת רצח כללה בחוּבּה עונש מאסר עולם חובה, אלא אם התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 300א לחוק העונשין המקנה לבית משפט שיקול דעת להורות על ענישה מופחתת בנסיבות מקלות מיוחדות. לעומת זאת, תיקון מס' 137 יצר הבחנה בין "רצח בנסיבות מחמירות" שלצדו עונש מאסר עולם חובה, לבין "רצח" אשר לצדו עונש מרבי של מאסר עולם. כמו כן, נוספו מדרגות נוספות, ביניהן מדרגה של עבירת "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת", לצדה נקבע עונש מאסר מרבי של 15 או 20 שנה, בהתאם לנסיבות המקלות. נסיבות אלו, חלקן חוזרות על הנסיבות אשר פורטו בעבר במסגרת סעיף 300א לחוק העונשין: הגבלת יכולתו של הנאשם להבין את מעשהו או להימנע מעשייתו, במידה ניכרת, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושר השכלי; חריגה במידה מועטה מתחולת הסייג לאחריות לפי סעיפים 34י, 34יא ו-34יב (שעניינם הגנה עצמית, הגנת בית מגורים וצורך); מצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בנאשם או בבן משפחתו בידי מי שהנאשם גרם למותו. בהתאם לכך, במסגרת התיקון בוטל סעיף 300א לחוק. העתירה מתמקדת בהוראת המעבר שנקבעה בתיקון לגבי מי שהורשע ונגזר דינו לפני כניסת התיקון לתוקף, כאשר נמצא שהתקיימו בעניינו הנסיבות המנויות בסעיף 300א לחוק העונשין, כנוסחו טרם התיקון. כך, הוראת סעיף 25(ג) לתיקון קובעת כי מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 300א לחוק, יראו אותו כמי שהורשע בעבירה של "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" לפי סעיף 301ב(א) או סעיף 301ב(ב)(2) או סעיף 301ב(ב)(3) לחוק העונשין כנוסחו לאחר התיקון, ועונשו המרבי יהיה העונש שנקבע באותו סעיף, לפי העניין, וזאת כאמור בסעיף 5(ב) לחוק העונשין. סעיף זה (סעיף 5(ב) לחוק), אליו מפנה הוראת סעיף 25(ג) לתיקון, קובע את הכלל בדבר ענישה מקלה למפרע. על פי כלל זה, אם במסגרת שינוי חקיקתי נקבע לעבירה עונש קל במידתו או בסוגו, יהיה העונש שהוטל על האדם העונש המרבי שנקבע במסגרת אותו שינוי, ויראוהו כאילו הוטל מלכתחילה. משמעותו של דבר כי מי שהורשע בעבירת רצח לפי סעיף 300א לחוק העונשין לפני התיקון ונגזר דינו לתקופת מאסר העולה על 15 או 20 שנה לפי העניין, עונשו יקוצר לכדי 15 או 20 שנה. וזהו בתמצית השינוי החקיקתי העומד ברקע להגשת העתירה. העותרים מלינים על הוראת המעבר אשר תביא כאמור להקלה בעונשם של אסירים שפוטים אשר הורשעו בעבר ונמצא כי התקיימו בעניינם התנאים המנויים בסעיף 300א לחוק העונשין. כך למשל, בעניינה של עותרת 1, אחותה של אישה אשר נרצחה על ידי בן זוגה – נוכח העובדה שבעניינו של הרוצח התקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 300א(א) לחוק העונשין, ונגזר עונשו ל-27 שנה (ע"פ 7128/16), לפי הוראת המעבר, ועל פי הנסיבות המנויות בסעיף 301ב(ב)(2) לחוק, עונשו צפוי להתקצר לכדי 20 שנה. שתי טענות מרכזיות בפי העותרים. האחת, כי הליך חקיקת הוראת המעבר היה פגום, משהתקבלה הוראת המעבר במחטף ובחופזה מבלי שניתנה לחברי הכנסת הזדמנות לקיים דיון לגביה ולהבין את עיקריה. עוד נטען כי כתוצאה מהליך החקיקה הבהול נשללה מנפגעי העבירה זכות בסיסית להבעת עמדתם בקשר לקיצור עונשם של רוצחים שניתן בעניינם פסק דין חלוט. השנייה, כי לא היה ראוי בנסיבות העניין להחיל את הוראת סעיף 5(ב) לחוק העונשין, על המקרים שבהם הורשעו נאשמים בעבירת רצח, והתקיימו בעניינם הנסיבות המנויות בסעיף 300א לחוק העונשין. זאת כאשר סעיף 5(ב) עניינו בעונש מקל שנקבע לאותה עבירה, כאשר בענייננו מדובר בעבירה שונה מזו שנקבעה במסגרת הדין הישן (עבירת המתה עם אחריות מופחתת לעומת עבירת רצח עם עונש מופחת), ולא היה מקום להשוות ביניהן. עוד נטען כי מדובר בחקיקה רטרואקטיבית המנוגדת לצדק ולעקרונות היסוד ומערערת את היציבות המשפטית. בנוסף, נטען כי הפחתה חדה של עונש מאסר שהושת על מי שהורשע ברצח, מבלי שהדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט, מהווה סיכון ממשי לחיי אדם. המשיבות כולן ציינו כי התוצאה של יישום הוראת המעבר אינה פשוטה, והיא אכן מעמידה בפני בני משפחותיהם של נפגעי העבירה קושי ממשי. עם זאת, בהיעדר עילה למתן סעד חוקתי חריג של ביטול חקיקה ראשית, סבורות המשיבות כי דין העתירה להידחות על הסף. לעמדת משיבות 3 ו-4 (שר המשפטים ופרקליטות המדינה), דין העתירה להידחות על הסף נוכח השיהוי בהגשתה, שכן החוק הנתקף בעתירה אושר בכנסת כבר בסוף חודש דצמבר 2018, למעלה משבעה חודשים לפני שהוגשה העתירה. כמו כן נטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה לביטולו של סעיף החוק הנתקף בעתירה, הן בפן המהותי והן בפן הדיוני. כך, הוראת המעבר באה להבהיר למעשה את יישומו של סעיף 5(ב) לחוק העונשין על התיקון לחוק, ומשכך גם ביטולה של הוראת המעבר לא היה בו כדי להביא לתוצאה המבוקשת על ידי העותרים. כמו כן צוין כי בהיעדר טענה של ממש לפגיעה בזכות חוקתית, נקודת המוצא כי התיקון הוא חוקתי. אין גם כל מקום לקבל את הטענה לפגם בהליך החקיקה, שעה שלא הוצגה כל תשתית לקביעה כי נפל פגם היורד לשורש הליך החקיקה המצדיק התערבות של בית משפט זה. גם לעמדת משיבות 1 ו-2 (הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; להלן: הכנסת ו-הוועדה בהתאמה), דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה בחקיקה ראשית של הכנסת. הכנסת הדגישה כי אין כל יסוד לטענה כי בהליך החקיקה נפל פגם, וכל שכן פגם היורד לשורשו של ההליך, המצדיק מתן סעד חריג ביותר של ביטול חקיקה. זאת כאשר הוועדה הקדישה דיונים רבים לרפורמה בדיני ההמתה, שנפרשו על פני חודשים רבים ולובנו במסגרתם סוגיות רבות ומורכבות. גם לגבי הוראות המעבר האמורות, הגם כי הדיון בעניינן נעשה במסגרת בקשה לדיון מחדש (רביזיה) והגם כי הדיון נקבע בפרק זמן מהיר, הרי שהתקיים בסוגיה דיון מעמיק וענייני אשר התייחס למכלול ההיבטים של הסוגיה. עוד נטען כי הטענות ביחס לתוכנה של הוראת המעבר אינן מבססות עילה חוקתית המצדיקה הפעלת ביקורת שיפוטית. ממילא לא הצביעו העותרים על זכות יסוד שנפגעה ולא פורט ניתוח חוקתי סדור, על שלביו. לשלמות התמונה יצוין כי בתגובת משיבים 4 ו-3 (ובהודעה המעדכנת מיום 11.11.2019) הובהר כי עד כה הוגשו חמש בקשות לקיצור תקופות המאסר כתוצאה מהתיקון, לגבי שלוש מתוכן התקבלה הבקשה ועונשם קוצר. על פי הנתונים שבידי הפרקליטות, בקשות לקיצור תקופות המאסר יוגשו לגבי ארבעה אסירים נוספים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היעדר עילה להתערבות בית משפט זה. כאמור עיקר טענות העותרים נסובו על פגמים שנפלו, לטענתם, בהליך החקיקה. ברם, הלכה היא, כי התערבותו השיפוטית של בית משפט זה בדבר חקיקה שמורה אך ורק למקרים הנדירים שבהם נפל בהליכי החקיקה "פגם היורד לשורש ההליך" אשר יש בו משום "פגיעה קשה וניכרת בעקרונות היסוד של הליך החקיקה במשטרנו הפרלמנטרי והחוקתי..." (בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14, 42 (2004) (ההדגשה במקור – ד.מ.); בג"ץ 2442/11 שטנגר נ' יו"ר הכנסת, פסקה 18 (26.6.2013)). אין מקרה זה נכנס לגדרם של מקרים נדירים אלו. אין חולק כי הוראת המעבר הועלתה לדיון במסגרת בקשה לדיון מחדש (רביזיה) בנושא הוראות התחילה ותחולה, שהוגשה על ידי יו"ר הוועדה, בהתאם לסעיף 115 לתקנון הכנסת, וכי התקיים דיון בסעיפי הוראות המעבר, אשר הוקראו ופורטו לחברי הכנסת. העותרים העלו טענות אשר בעיקרן נסובו על מידת ההבנה של חברי כנסת את מהלך הדיון. ברם, בהתקיים דיון ענייני בסוגיה, לא ניתן לומר "כי נמנעה מחברי הכנסת כל אפשרות ממשית לגבש עמדה ביחס לתוכנו של התיקון לחוק" (בג"ץ 6304/09 לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 73 (2.9.2010)). בהקשר זה כבר נאמר כי "בית משפט זה יתערב בהליכי חקיקה ראשית רק כאשר נשללה מחברי הכנסת אפשרות מעשית כלשהי לקיים דיון מינימלי בהצעת החוק ולגבש עמדה מושכלת לגביה" (בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל, פסקה 69 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (6.8.2017)), מה שאין כן כלל בענייננו. גם יתר טענות העותרים באשר לתוכנן של הוראות המעבר, והאופן שבו הן מיישמות את הוראת סעיף 5(ב) לחוק העונשין על התיקון, אינן מקימות עילה להתערבות בית משפט זה. ראשית יצוין כי לטענת המשיבים, כל שביקשה הוראת המעבר בסעיף 25(ג) לתיקון לעשות הוא להבהיר את יישומו של סעיף 5(ב) לחוק העונשין על התיקון, וזאת אף כדי שלא יפורש באופן נרחב יותר (ראו למשל: סעיף 6 לתגובת משיבים 3 ו-4). מכל מקום, אף אם הייתה מתקבלת טענת העותרים כי רק בשל הוראת סעיף 25(ג) הוחלו הוראות סעיף 5(ב) לחוק העונשין על התיקון בקשר למי שהורשע ברצח בנסיבות סעיף 300א, הרי שאין בכך כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה בדבר חקיקה ראשית של הכנסת. העותרים לא העלו כל טענה סדורה לאי-חוקתיות התיקון. כל שנטען הוא כי מדובר בחקיקה שגויה ופסולה בהיותה רטרואקטיבית המחילה דין שווה על שתי הוראות חוק נפרדות, וזאת באופן הגורם, לטענת העותרים, לסיכון חיי אדם. ברם, משלא הונחה טענה לפגיעה חוקתית, וממילא לא ניתנה התייחסות לשלבים השונים שהוכרו בפסיקת בית משפט זה לבחינת תקיפה חוקתית, אין העתירה מניחה תשתית משפטית שעשויה לזכות את העותרים בביטול דבר חקיקה (ראו למשל: בג"ץ 7251/16 שמיר נ' כנסת ישראל (5.6.2017)). למעלה מן הצורך, לגופו של עניין, יובהר כי אין לשעות לטענות העותרים כי לא ניתן להשלים עם תחולה רטרואקטיבית אוטומטית, ללא הפעלת שיקול דעת על ידי בתי המשפט לכל מקרה ומקרה, בהתחשב בסיכון הצפוי לחיי-אדם כתוצאה מההקלה הצפויה בעונש. נקודת האיזון שנקבעה במסגרת סעיף 5(ב) לחוק העונשין, היא של תחולה למפרע של דין מקל, מבלי שייפתח מחדש ההליך הפלילי (ראו למשל: ע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל (27.11.2006); מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (25.5.2014)). אימוץ עיקרון זה גם בענייננו איננו אפוא בגדר חידוש. לא למותר לציין כי בתגובת משיבים 3 ו-4 צוין כי הוחלט שטרם הגשת בקשות לתיקון פקודת המאסר תדאג פרקליטות המחוז הרלוונטית לעדכן את המשפחות ובמקרים המתאימים אף לזמנן לפגישה אישית, ובנוסף פנתה הפרקליטות לסיוע המשפטי במשרד המשפטים בבקשה ללוות את המשפחות בפגישות אלה ובתהליך המשפטי הנלווה אליהן. כמו כן, פועלת הפרקליטות לאישור סיוע רגשי ותמיכה למשפחות, על ידי תוכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה) של משרד המשפטים ומשרד הרווחה. מנגד, מהעתירה – ובעיקר מההתנהלות כפי שהיא מפורטת בעניינה של עותרת 1 – עולה כי לתחושתם של בני משפחתם של קרבנות הרצח, הם "הופקרו בשטח" ללא כל התייחסות מכוונת מצד הרשויות ביחס ליישום התיקון. לבנו עם משפחות נפגעי העבירה אשר סבלם רב ובלתי ניתן לאיחוי ולריפוי. עם זאת, אין באמור כדי להצדיק התערבות בית משפט זה בחוק. אחרי כל זאת אפוא, אין העתירה מגלה עילה המצדיקה את הסעד הקיצוני המבוקש על ידי העותרים, ביטולה של הוראת חוק, והיא נדחית בזאת. ניתן היום, ‏כ"א בחשון התש"פ (‏19.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19052930_N08.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1