פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5283/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5283/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.11 בת"פ 49314-07-10 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשע"ב (16.1.2012) בשם המערער: עו"ד רתם רוזנברג בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.2011 בת"פ 49314-07-10 (כבוד השופט כ' סעב). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 30.4.2008 פנה המערער לעבר המתלוננת, קטינה, בעת שהלכה ברחוב עם שתי חברותיה, שאף הן קטינות. המערער בעט בבטנה של המתלוננת, תפס את גופה בצורת חיבוק ונגע עם ידו בישבנה ובשדיה. כל זאת בעת שהיא נאבקת בו על מנת להרחיקו מעליה. חברותיה של המתלוננת הזעיקו למקום שוטר, אשר עיכב את המערער והביאו לתחנת המשטרה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, וכן פיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל הסדר הטיעון שבמסגרתו הוסכם כי במידה והערכת המסוכנות שתיקבע למערער תהיה נמוכה ממסוכנות בינונית, יטענו הצדדים בהסכמה להטלת עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, כאשר המשיבה תסכים כי הם ירוצו בדרך של עבודות שירות. במידה והערכת המסוכנות תהיה בינונית ומעלה, הוסכם כי לא יהיה כל הסדר לעניין הוענש והמשיבה תטען לעונש מאסר ממשי. בית המשפט התייחס אף להערכת המסוכנות שקבעה כי המסוכנות המינית המיוחסת למערער היא בינונית-גבוהה. לפיכך, בהתאם להסדר הטיעון, טענו הצדדים לעונש באופן חופשי. עוד התייחס בית המשפט לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, שלפיה לא ניתן לשלב את המערער בעבודות שירות לנוכח הערכת המסוכנות שניתנה לו. בית המשפט דחה את טענת המערער בעניין זה וקבע כי יש לגלות הבנה לעמדת המעסיקים אך עם זאת ראוי שהנושא ייבחן שוב על ידי הגורמים המוסמכים. בנוסף, התייחס בית המשפט לנסיבות העבירה ולנסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט קבע כי מקרה זה אינו ברמת חומרה גבוהה, אך יחד עם זאת אין להקל ראש בעבירה ובפגיעתה בביטחון הציבור בכלל, וציבור הקטינים בפרט. עוד התייחס בית המשפט לאינטרס הציבורי שבהרתעה, שנועד לשמור על ביטחונם ושלומם של הקטינים וקבע כי יש לתת לשיקול זה משקל מכריע. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על המערער, אך אין למצות עמו את הדין. כחלק מהשיקולים לקולה בהקשר זה התייחס בית המשפט גם לכך שהמשיבה הייתה מסתפקת בעונש של עבודות שירות לו הערכת המסוכנות הייתה שונה וכן לכך שעברו כשלוש שנים מיום ביצוע העבירה מבלי שהמערער יבצע עבירה נוספת. מכאן הערעור שלפנינו, שבמסגרתו טוען המערער שתי טעונת מרכזיות. הראשונה, כי מדיניותו העקרונית של הממונה על עבודות השירות, שלפיה לא ניתן למצוא מעסיק שיסכים להעסיק נאשמים שהערכת המסוכנות שלהם בינונית ומעלה, אינה חוקתית. בעניין זה מפנה המערער לפסיקותיו של בית משפט זה שלפיהן אין להפלות בין נאשמים בעניין שילובם בעבודות שירות. לטענתו, הפליה מעין זו היא פגיעה בלתי מידתית בחירותם. לפיכך, שגה לטענתו בית המשפט בקבלו את עמדתו הבלתי סבירה של הממונה. שנית, כי אף אם ניתן לקבל את עמדת הממונה, שגה בית המשפט בכך שהטיל עליו עונש של מאסר בפועל. זאת, בין היתר, שכן בית המשפט והמשיבה סברו כי ניתן, בעיקרון, להסתפק במקרה זה בעונש שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל. לטעתנו, אין להטיל עליו את האחריות לכישלונו של הממונה למצוא מעסיק מתאים. עוד טוען המערער בהקשר זה כי בית המשפט בחר לשלוח אותו לראיון אצל הממונה ולפיכך התפתחה אצלו ציפייה לכך שיוטל עליו עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. כמו כן, טוען המערער כי המעשים שביצע נמצאים ברף הנמוך של העבירות שבגינן הורשע, כי הביע חרטה על מעשיו, וכי עבר זמן רב בין ביצוע העבירה לבין גזר הדין. שיקולים אלה, שבית המשפט המחוזי לא נתן להם משקל מספק, מטים את הכף, לעמדתו, לטובת אינטרס השיקום. לבסוף, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ולכך שאין לו עבר פלילי בתחום עבירות המין. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות המקרה. לטענתה, השאלות שמעלה המערער בנוגע למדיניותו של הממונה על עבודות השירות אינן מתעוררות במקרה זה שכן הוסכם כי הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש במידה והערכת המסוכנות תהיה בינונית ומעלה. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. ההיפך הוא הנכון, העונש שהוטל על המערער אינו חמור ואף חורג מעונש המינימום הקבוע בחוק. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, אף אם אינם ברף העליון של העבירות בהן הורשע, ואין להקל בהם ראש. המערער התנפל על המתלוננת, קטינה, בעת שהלכה לתומה ברחוב עם חברותיה, ונגע בגופה במטרה להגיע לסיפוק מיני. המערער המשיך לעשות כן אף לאחר שהמתלוננת ניסתה להרחיקו ממנה. אין ספק כי מדובר במעשים שאין להמעיט בחומרתם לנוכח הפגיעה במתלוננת והשלכותיה האפשריות של פגיעה זו. בית המשפט המחוזי נתן משקל ראוי לחומרת העבירות ולכך שיש לתת במקרה זה משקל משמעותי לשיקול ההרתעתי. יחד עם זאת, נתן בית המשפט משקל גם לשיקולים אחרים וביניהם חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. לנוכח שיקולים אלה החליט בית המשפט שלא למצות עם המערער את הדין ולא להטיל עליו את עונש המינימום הקבוע בחוק. כאמור, האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין חומרת המעשים ובין השיקולים לקולה שנמנו בגזר הדין מקובל עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בו. טענותיו של המערער בכל הנוגע למדיניותו של הממונה על עבודות השירות אף הן אינן מצדיקות במקרה זה התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, בעניין אחר כתבתי כי "אימוץ מדיניות של 'יד קלה' בקביעה כי אדם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות עלולה להביא לפגיעה הן בנידונים השונים והן בהשגת התכליות של מוסד עבודות השירות ככלל" (ע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.4.2009). כמו כן, מקובלת עלינו עמדתו של המערער שלפיה נראה כי על פניו עמדתו של הממונה בעניינו אינה תואמת את פסיקתו של בית משפט זה. אלא, שסוגיה מורכבת זו לא נדרשת להכרעה במקרה זה. זאת, שכן במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי במידה והערכת המסוכנות של המערער תהיה בינונית ומעלה, הצדדים יטענו באופן חופשי והמשיבה תטען לעונש מאסר משמעותי. לא הוסכם על עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. לפיכך, משניתנה בעניינו של המערער הערכת מסוכנות בינונית-גבוהה, העונש שהוטל עליו אינו חורג מהעונש שעליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון. על כן, לא ניתן לקבל בנסיבות אלה את טענת המערער שלפיה ציפה לכך שיוטל עליו עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות. בנוסף, כידוע, העובדה שבית המשפט הפנה את המערער לממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת, אינה כובלת את שיקול דעתו ואין בה, כשלעצמה, כדי ליצור אצל הנאשם ציפייה סבירה באשר לעונש שיוטל עליו (ראו למשל: רע"פ 8995/10 לייבוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2010, וההפניות שם)). משהפעיל בית המשפט את שיקול דעתו באופן ראוי, והטיל על המערער עונש ההולם את נסיבות המקרה ואינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה, אין מקום להתערב בגזר הדין. שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה. נוסיף, כי על הממונה על עבודות השירות לעשות את כל המאמצים האפשריים על מנת למצוא שיבוץ מתאים לכל נאשם שנמצא מתאים לרצות את עונשו בדרך זו. אין לקבוע מראש, כקביעה קטגורית, כי לא יימצא שיבוץ לנאשם מסוים אך בשל העבירה שביצע. ראוי לציין בהקשר זה כי בא כוח המשיבה הודיע במהלך הדיון בפנינו כי על פי המלצתו של היועץ המשפטי במשרדו של הממונה, הוא אכן החליט לעשות מאמצים למצוא מקום מתאים לביצוע עבודות שירות גם לנאשמים שהורשעו בעבירות מין. סוף דבר, הערעור נדחה. ככל הנראה הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים בדלתיים סגורות. לפיכך, נכון לעת הזו פסק הדין לא יפורסם ועל הצדדים להודיע תוך 10 ימים מהי עמדתם בנוגע לפרסומו במתכונתו הנוכחית. ניתן היום, כ"ח בטבת התשע"ב (23.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11052830_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il