ח"כ הרב יצחק לוי נ. משרד החינוך

פסק-דין בתיק בג"ץ 5283/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5283/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. ח"כ הרב יצחק לוי 2. אולפנת צביה - רבבה 3. פלונית 4. אלמונית נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ג אייר תשס"ה (‏1.6.2005) בשם העותרים: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן עו"ד רננה קידר פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: ביום רביעי 1.6.2005, בשעות הערב המאוחרות, הגישו העותרים את עתירתם הנוכחית - "עתירה דחופה" (כלשונם) - ותכליתה לאפשר לעותרות 3 ו-4 - העצורות לעת הזו בשל עבירות שעיקרן התנהגות פרועה והפרעה לסדר הציבורי - להיבחן בין כותלי בית-המעצר בבחינת בגרות במתמטיקה שנועדה להיערך למחרת אותו יום, ביום חמישי 2.6.2005. לבקשת העותרים נקבעה שמיעת העתירה בדחיפות עוד לאותו יום, לשעה 21:30, ולאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח בעלי-הדין החלטנו לדחות את העתירה וקבענו כי מפאת השעה המאוחרת (שעה 22:35) ניתן נימוקינו בנפרד. הנה הם הנימוקים. עיקרי העובדות שלעניין 2. עד שניפנה לתאר את העובדות, ביקשנו להעיר כי העותרים לא הציבו לפנינו תשתית עובדות מקיפה לעתירה ולריקעה, ואף המדינה, מפאת מצוקת הזמן שנקלעה אליה, לא היה סיפק בידה להעלות טענותיה על הכתב אלא על-פה בלבד. בנסיבות אלו למדנו על עובדות המקרה מן הטיעונים על-פה ומהחלטתו של בית-המשפט לנוער בפתח תקווה (השופטת נירה דיסקין) מיום 25.5.2005, בב"ש 5057/05 (ת"פ 261/05), החלטה שהוגשה לנו בידי המדינה ואשר נסבה אף היא - כפי שנמסר לנו - על עניינן של העותרות שלפנינו. 3. העותרות הן נערות שנעצרו ביום 18.5.2005, או בסמוך לכך, בעת שהשתתפו בהפגנה אלימה שכוונה נגד יישום תכנית ההתנתקות מחבל עזה ומצפון השומרון (חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005). לעת מעצרן סירבו העותרות למסור את שמותיהן או פרטים מזהים אחרים על עצמן, ובנסיבות אלו הורה בית-המשפט לנוער, ביום 18.5.2005, על מעצרן עד תום ההליכים. בה-בעת הוסיף בית-המשפט וקבע כי העותרות תוכלנה להשתחרר לחלופת-מעצר בתנאים הבאים: העותרות תמסורנה את שמותיהן ופרטים מזהים אחרים (כתובותיהן, מקום לימודיהן ושמות הוריהן) וכן טביעות אצבע; העותרות תימצאנה בתחום היישוב בו מתגוררת כל אחת מהן, וביציאתן ללימודים תהיינה מלוות באחד מהוריהן או בבגיר אחר; העותרות תתייצבנה בבית-המשפט בכל מועד שתידרשנה לכך, מלוות בידי אחד ההורים או בבגיר אחר. כן קבע בית-המשפט כי להבטחת מילוי תנאי השיחרור תפקידנה העותרות בקופת בית המשפט ערבות מזומן בסך 1,000 ש"ח ותיחתם ערבות צד ג' בידי ההורים בסך 3,000 ש"ח. 4. העותרות סירבו לקיים את תנאי חלופת המעצר ואף הוריהן לא התייצבו בבית-המשפט כדי להפקיד את הערבות שנקבעה או להשמעת טיעונים נגד הערבות או נגד המעצר. ואף שבית-המשפט ציווה להביא את העותרות לפניו לתזכורת-מעצר שלוש פעמים - בימים 19 במאי, 22 במאי ו-25 במאי - לא חלה כל התפתחות בעניינן והעותרות נותרו במעצר. 5. כך נמשכו הדברים והלכו עד אשר ביום 1.6.2005 - כחמישה עשר יום לאחר מעצרן של העותרות - פנה הרב מרדכי שטרסברג, ראש אולפנת "צביה רבבה", בה לומדות העותרות, אל הגב' רחל שיפר מנהלת אגף בחינות במשרד החינוך, ובמכתב קצר-שורות ביקש כי יוּתר לעותרות להיבחן בין כותלי בית-המעצר בבחינת בגרות במתמטיקה שנועדה להיערך למחרת אותו יום. ובלשונו: הנדון: בחינת בגרות במתמטיקה אבקש לאשר לשתי תלמידות האולפנה להבחן בכלא מעשיהו ביום חמישי 2/6/05 בבחינת הבגרות במתמטיקה. פלונית ת.ז. ........ בשאלון 002 אלמונית ת.ז. ........ בשאלון 001 בתודה מראש ובברכה 6. בהמשך אותו יום נשלחה אל הרב שטרסברג תשובת אגף הבחינות שנרשמה בכתב יד על בקשתו, וכלשונה: "ע"פ ההנחיות אין מתבצעות בחינות בגרות בבית-המעצר". 7. משנתקבלה תגובה זו פנו העותרות ואולפנת צביה אל ח"כ הרב יצחק לוי, והארבעה הגישו יחדיו את העתירה שלפנינו - עתירה שהוגשה, כאמור, בשעות הערב המאוחרות של יום 1.6.2005 - ובה ביקשו כי יותַן לעותרות להיבחן בבחינת הבגרות במתמטיקה. כאמור למעלה, קבענו את שמיעת העתירה בדחיפות עוד לאותו הערב (לשעה 21:30), ולאחר שמיעת טיעונים ארוכים על-פה מפיהם של באי-כוח בעלי הדין, נמצא לנו כי דין העתירה להידחות. ואלה היו טעמינו לדחיית העתירה. טיעוני בעלי-הדין והטעמים לדחיית העתירה 8. ראשית לכל, מקובלת עלינו תשובת המדינה, כי הגשת העתירה - כמוה כפניית העותרות אל משרד החינוך כי יינתן להן להיבחן בין כותלי בית המעצר - לוקה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה אך מטעם זה בלבד. כפי שטענה המדינה - וטענה זו לא נסתרה בידי העותרים - לקיום בחינת בגרות בין כותלי בית-הכלא נדרשת היערכות לוגיסטית מיוחדת - העברת הבחינות, גיוס בוחנים ומפקחים שיגיעו לבית-הכלא ועוד - והיערכות זו מחייבת שהות מתאימה מראש. אלא שהעותרות, אשר שהו במעצר מאז יום 18.5.2005 - וברי שכבר באותו יום ידעו כי בחינת הבגרות אמורה להיערך ביום 2.6.2005 - בחרו שלא לבקש את קיום הבחינה בין כותלי בית-הכלא עד לערב המבחן ממש. במעשה ובמחדל אלה, לא הותירו העותרות למשרד החינוך שהות מתאימה להיערך לקיום הבחינה כבקשתן. בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהעותרות שהו במעצר במשך למעלה משבועיים והגישו בקשתן יום אחד בלבד לפני המיבחן, אין ספק בדעתנו כי פנייתן של העותרות למשרד החינוך, וממילא גם עתירתן לפנינו, לוקות בשיהוי ניכר, וכי די בשיהוי זה כדי להצדיק את דחיית העתירה. 9. אם אין די בכך, נמצא לנו כי די היה בחלופת-המעצר שהעמיד בית-המשפט לנוער לעותרות - חלופת-מעצר שאיפשרה להן להשתחרר בנקל מן המעצר ולהיבחן בבחינת הבגרות. בית-המשפט לנוער קבע כי העותרות תוכלנה להשתחרר ממעצרן אם תקיימנה תנאים מסוימים. העותרות לא קיימו תנאים אלה; לא ערערו על ההחלטה; ואף לא השמיעו כל טענה כי הן או הוריהן אינם יכולים לעמוד בערבויות שנקבעו. יתר-על-כן: הורי העותרות אף לא טרחו להתייצב בכדי לשחרר את העותרות ממעצר. בנסיבות אלו, מקובלת עלינו טענת המדינה כי המפתח לשיחרורן של העותרות ממעצר ניתן בידי העותרות והוריהן, וכי העותרות יכולות היו - לו אך רצו בכך - להיבחן בבחינת הבגרות מחוץ לכותלי הכלא. אלא שהן בחרו שלא לעשות כן. יפים לענייננו דברי בית-המשפט לנוער בהחלטתו ביום 25.5.2005, בה דחה את בקשת העותרות להשתחרר ממעצר כדי שתוכלנה לחגוג את ל"ג בעומר: מי שבעצם סיכל ומסכל את יכולתי להגיע לכלל החלטה המפחיתה את גובה הערבויות הכספיות הם דווקא ההורים, ואין להם להלין אלא על עצמם! ............... לאחר שהובהר כי המפתח לשחרור מצוי בידי ההורים והקטינות נראה לי כי נסיון חוזר ונוסף לגלגל לפתחו של בית משפט את האחריות לקושי שיש לקטינות (וברור לי שקיים קושי במעצר) - איננו הוגן, ויש מידה רבה של ציניות בכך שהורים שחוזרים ונמנעים מלהתייצב בבית המשפט לשם חתימה על ערבויות צד ג' ולשם הפקדת ערובה או למצער לשם נסיון לשכנע את בית המשפט כי אינם יכולים לעמוד בערובה בסכום שנקבע - מפנים אצבע כלפי בית משפט באמצעות הסניגור על הקושי שיש לקטינות במעצר. בידי ההורים הוא הדבר! אין לי אלא לחזור ולומר - החלטת השחרור בעינה. על מנת להקל על ההורים אני חוזרת ומבהירה, כי ניתן לשחרר בכל שעה משעות היממה בתחנת משטרה בפני קצין משטרה בתנאים שנקבעו. (ההדגשות במקור - מ' ח') הנה-כי-כן, העותרות יכולות היו להשתחרר מן המעצר בכל שעה משעות היממה - להשתחרר מן המעצר ולהיבחן בבחינת הבגרות - אלא שהן בחרו שלא לעשות כן מטעמי עיקרון (כפי שהסביר בא-כוחן בדיון). וכדי כך באו הדברים, עד שהעותרות אף לא טרחו לערער על ההחלטה לעוצרן. בנסיבות אלו, אין להן לעותרות להלין אלא על עצמן בלבד. 10. טעם נוסף שהיטה את הכף כנגד העותרות - וחיזק את עמדתנו כי דין העתירה להידחות - נעוץ בעובדה שבחינת הבגרות במתמטיקה שנועדה להתקיים ביום 2.6.2005, היתה בחינה ב"מועד א'" בלבד, וכי ביום 15.7.2005 אמורה להתקיים בחינה נוספת - "מועד ב'" - בה תוכלנה העותרות להיבחן. עצם קיומו של מועד ב' יש בו כדי להקל על העותרות באורח ניכר. לא נעלם מעינינו, כמובן, כי אפשר קיומו של מועד אחד לעותרות תחת שני מועדים הניתנים לכל התלמידים, עלול לפגוע בהן, אלא שפגיעה זו אינה דומה לשלילת הזכות להיבחן כליל. בנסיבות העניין, ובתיתנו דעתנו לשאר הנימוקים ולסד הזמנים הלוחץ שהציבו העותרות עצמן, מהווה צימצום הפגיעה טעם טוב נוסף לדחיית העתירה. 11. על טעמים אלו שמנינו למעלה נוסיף ונציין כי דין העתירה להידחות גם מטעם זה שהעותרים לא ייסדו את עתירתם על יסודות משפטיים ואף לא ביססו את הטענה המשפטית העקרונית כי עציר זכאי להיבחן בהיותו במעצר. העתירה מניחה כי המשיבים פוגעים בזכות הקנויה לעותרות להיבחן בבחינת הבגרות בבית-המעצר, ברם העותרים לא טרחו כלל לבסס הנחת-תשתית זו או להציג את מקור זכותן של העותרות ושל עצירים אחרים כמותן. הפוך והפוך בעתירה, ולא תמצא בה ולו סעיף חוק אחד או הילכת משפט אחת שיש בהם כדי להצביע על זכותם של עצירים להיבחן בבית-המעצר או כדי לחייב את המשיבים לקיים מיבחנים כאמור. יחד-עם-זאת, ולמען הסר ספק, נדגיש כי בדחותנו את העתירה אין אנו מכריעים, לכאן או לכאן, בשאלה המשפטית העקרונית שעשויה היתה להתעורר, והיא, האם על דרך הכלל זכאים עצירים להיבחן בבחינות בהיותם בבית-המעצר? מקובלת עלינו עמדת המדינה כי מדובר בשאלה משפטית עקרונית הדורשת בחינה ודיון על היבטיה השונים, תוך נתינת הדעת לפסיקת-עבר של בית-המשפט ביחס לקיום מיבחנים לאסירים ואסירות בין כותלי בית-הכלא. אלא שהעתירה שלפנינו אינה מהווה כלי ראוי לבחינה עקרונית זו, שכן העותרים לא עמדו בנטל לקיומו של דיון משפטי עקרוני שכזה ולא הציגו כל טיעון משפטי שיתמוך בעתירתם. הדיון העקרוני ימתין אפוא למקרה אחר. 12. נציין בהקשר זה, שטענת העותרים היא כי מקור זכותן של העותרות יימצא בהחלטת משרד החינוך להתיר לנערים אחרים שנעצרו בנסיבות דומות להיבחן בעודם עצורים בבחינת בגרות באנגלית. לטענת העותרים מוכיחה החלטה זו כי עמדתו העקרונית של משרד החינוך היא שניתן וראוי לאפשר עריכת בחינות בגרות בבית-המעצר, וכי הסיבה היחידה (והנסתרת) לשינוי עמדה זו היא דברים שאמר היועץ המשפטי לממשלה בבוקר העתירה במסגרת לא פורמלית, ובהם הביע מורת-רוח מעריכת מיבחני בגרות בבית-המעצר. בנסיבות אלו, כך סבורים העותרים, עובר הנטל אל המדינה להוכיח כי שלילת זכותן של העותרות להיבחן נעשתה כדין. גם טענה זו דינה להידחות: ראשית לכל, העותרים לא הוכיחו כי חל שינוי בעמדת משרד החינוך וכי מקור השינוי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה. יתר-על-כן: בא כוח המדינה הכחיש מכל-וכל טענה זו. זאת ועוד: העותרים לא הוכיחו כי נסיבות שני המקרים זהות וכי ניתן ללמוד מהתם להכא. שנית, קיומו של מקרה יחיד בעבר אינו יוצר זכות משפטית, והעובדה שמשרד החינוך התיר פעם אחת בעבר קיום מבחן בבית-המעצר, באשר היא, אין בה כשלעצמה כדי להקים זכות, להטיל חובה, או להסיר מעל כיתפי העותרים את הּנטל לבסס את עתירתם בטעמים משפטיים. סוף דבר 13. ביום שמיעתה של העתירה החלטנו לדחותה, ואלה היו טעמינו להחלטתנו. המישנה לנשיא השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא השופט חשין. היום, כ"ט באייר תשס"ה (7.6.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ גק העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05052830_G03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il