פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5281/98
ע"פ 5611/98
ע"פ 247/99
ע"פ 810/99
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
המערערת בע"פ 5281/98
והמשיבה בע"פ 5611/98: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 5281/98
והמערער בע"פ 5611/98: סברי הייב
המערערת בע"פ 247/98
והמשיבה בע"פ 810/99: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבה בע"פ 247/99
והמערער בע"פ 810/99: עדאל פלאח
ערעור על גזר דין בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 9.7.98 בת.פ.
389/98 שניתן על-ידי כבוד
השופט נ' ממן
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 7.12.98 בת.פ.
585/97 שניתן על-ידי כבוד השופט
י' כהן
תאריך הישיבה: ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99)
בשם המערערת בע"פ 5281/98
המשיבה בע"פ 5611/98:
בשם המערערת בע"פ 247/98
והמשיבה בע"פ 810/99: עו"ד אורי כרמל
ב"כ המשיב בע"פ 5281/98
והמערער בע"פ 5611/98: עו"ד מאיר זיו
בשם המשיב בע"פ 247/99
והמערער בע"פ 810/99: עו"ד משה אלוני ונטלי בלאס
פסק-דין
1. עניין לנו בפרשה של הברחת כמות גדולה ביותר - 8 ק"ג לפחות - של סם מסוכן מסוג הרואין מלבנון לישראל. תחילתו של מעשה היא בפניית עאדל פאלח (המשיב בע"פ 247/99, המערער בע"פ 810/99 (להלן: עאדל)) למכרו חאלד פראירה (להלן: חאלד) בהצעה להבריח סמים מלבנון תמורת בצע כסף. חאלד נענה לפנייה ופנה מצידו לסברי הייב (המערער בע"פ 5611/98 המשיב בע"פ 5281/98) (להלן: הייב) והציע לו להיות שותפו להברחה. הייב קיבל את ההצעה. בהמשך, התקשר חאלד עם איש קשר בלבנון והעיסקה בוצעה. הכמות הגדולה של הסם הועברה מלבנון לידי חאלד והייב, שעה שהשתמשו בג'יפ של יחידת הגישוש בצה"ל בה שירתו. הם קיבלו את הסם אל הג'יפ בגבול לבנון בהיותם בשירות צה"ל כגששים ובעודם לבושי מדים.
2. חאלד והייב נתפסו בכף, הובאו לדין והורשעו בעבירות שיוחסו להם. עאדל הורשע ביבוא סם מסוכן, באחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי ובקשירת קשר לביצוע פשע. הוא נדון ל12- שנות מאסר, מתוכן 9 שנים בפועל ושלוש שנים על תנאי; קנס בסך 20,000 ש"ח או 120 יום מאסר תמורתם; חתימה על התחייבות כספית ע"ס 25,000 ש"ח לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו; חילוט הג'יפ שבבעלותו ומכשירי הטלפון הסלולרים ששימשו לעיסקת הסמים; חילוט כספים שנתפסו בג'יפ בסך של 34,100$.
הייב הורשע ביבוא סם מסוכן (2 מקרים); החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, סחר בסם מסוכן; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וקשירת קשר לביצוע פשע. הוא נדון ל5- שנות מאסר מתוכן שלוש שנים בפועל והיתר על תנאי ובקנס בסכום של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
השלישי שבחבורה, חאלד, נשפט אף הוא בגין אותן עבירות והורשע. הוא נדון ל8- שנות מאסר מתוכן 5 שנים בפועל ושלוש שנים על תנאי. כן הושת עליו קנס בסך 20,000 ש"ח. המדינה ערערה על קולת העונש לבית משפט זה (ע"פ 3977/98). הערעור התקבל ובית המשפט החמיר בעונשו של חאלד והטיל עליו 12 שנות מאסר, מהן 10 שנים בפועל, ושנתיים על תנאי. הקנס שהוטל עליו בוטל. המדינה מבקשת לראות בעונשו של חאלד כפי שהושת עליו בבית משפט זה נקודת מוצא להענשת האחרים.
3. בשני המקרים מערערת המדינה על קולת העונש ועאדל והייב מערערים על חומרתו.
בפתח הדברים ראוי שנאמר, כי לא מצאנו ממש בערעורם של עאדל ושל הייב כנגד חומרת העונש. האמת ניתנת להאמר, כי שני הסניגורים המלומדים היו נכונים לוותר על ערעורי מרשיהם אילו ויתרה המדינה על ערעוריה שלה. אלא שהמדינה סברה כי העונשים שהושתו על עאדל ועל הייב קלים במידה ניכרת מהעונשים שראוי היה להטיל עליהם וחורגים במידה משמעותית ממדיניות הענישה כפי שהותוותה על ידי בית משפט זה לעבירות סמים חמורות כבמקרה הנדון.
עאדל
4. הסניגורים המלומדים הדגישו את עברם הצבאי המפואר של הנאשמים ואת תרומתם הגדולה לצה"ל ולמדינה. אכן, אין חולק על כך שהנאשמים רשמו פרק ראוי לשבח בשרותם הצבאי, ודוקא משום כך מעידתם קשה היא ביותר, לא רק להם אישית ולבני משפחותיהם, אלא למדינה ולחברה שהשלושה היו ממיטב בניה. מעידים על כך מפקדיהם וכל מי שבא עימם במגע. כואב לראות כיצד אנשים כאלה מוכנים לעצום עיניהם מראות את הנזק העצום שמעשיהם עלולים לגרום לצרכני הסמים הפוטנציאליים ולציבור כולו; כיצד אין הם עומדים בפיתויו של בצע כסף ומוכנים לסכן את עתידם, את שמם, את חירותם ואת כל הישגיהם אותם השיגו בכבוד, באומץ ובתושייה. אולם, ככל שניתן להתחשב בעבר מפואר זה ולהימנע מלהטיל עליהם את העונש המירבי או קרוב לו, עדיין יש למצות עמם את הדין באופן ראוי והולם את חומרת מעשיהם ועל מנת להרתיע את כל מי שעלול להתפתות ללכת בדרך קלוקלת זו ובמיוחד את אלה שיש להם הזדמנות קלה ללכת בדרך זו ולהרוויח באמצעותה כסף קל.
5. מן החומר שלפנינו ומפסקי הדין של הערכאה הראשונה עולה בבירור, כי חלקו של עאדל היה רציני יותר ומשמעותי יותר מחלקם של השניים האחרים. עאדל, גשש לשעבר, היה היוזם של העיסקה הנפשעת. הוא היה זה שאמור היה לקבל את הכמות הגדולה של הסם לידיו אילו יצאה העיסקה לפועל. הוא זה שהציע לחאלד להיכנס לעיסקה וליטול בה חלק, תוך שהוא ער לכך שהוא זקוק לאנשים בעלי נגישות קלה לאיזור הגבול בו הם יכולים לנוע מבלי לעורר חשד. כאלה אכן היו חאלד והייב, שני גששים פעילים, שאף השתמשו בג'יפ צבאי כדי לבצע את מזימתם.
היותו של עאדל המוביל מבין החבורה, מחייב מתן ביטוי לכך בענישה חמורה יותר מזו שבה נענש חאלד. הסניגור המלומד הדגיש את רקעו הצבאי המפואר, את האסונות המשפחתיים שפקדו אותו בעקבות הרשעתו ואת העובדה כי בגלל גילו המתקדם יקפד מאסר ממושך את סיכויי השתקמותו. כמו כן טען הוא, שעאדל נענש גם בכך שג'יפ שבבעלותו חולט וכן חולט סכום של 34,100$ שנמצאו בו והוטל עליו קנס וערבות. לכל אלה נתנו דעתנו והם נלקחו בחשבון בין השיקולים לעניין עונשו, ואף על פי כן סבורים אנו שיש להחמיר בעונשו.
לאור כל השיקולים עליהם נתנו את הדעת ואותם יש לקחת בחשבון, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה להגדיל את עונשו של עאדל מ12- שנות מאסר ל14- שנות מאסר, שמתוכן 12 שנים תהיינה מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי והתנאי הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. אנו מחליטים לבטל את הקנס שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי.
הייב
6. על הייב הוטל כאמור עונש מאסר של 5 שנים מתוכן 3 שנות מאסר בפועל. עונש זה אינו עומד בשום יחס לחומרת המעשים והעבירות. הוא חורג בצורה קיצונית מעונש שיש להטיל על עבירות כאלה בנסיבות כאלה וממדיניות הענישה אותה קבע בית משפט זה בכלל ולפרשיה נשוא הערעורים שלפנינו בפרט, כאשר הגדיל בצורה משמעותית את עונשו של חאלד.
ערים אנו לכך שכתב האישום נגדו תוקן ונמחקה ממנו עובדה שייחסה לו פגישה עם עאדל בקשר לדוגמא של הסם. המחיקה לא הביאה בעקבותיה שינוי בהוראות החיקוק לפיהן הואשם.
הסניגור המלומד הצביע על כך שחאלד היה איש הקשר עם עאדל אותו לא הכיר הייב, שהג'יפ הצבאי בו נסעו הייב וחאלד היה ברשותו של חאלד, שחאלד היה בדרגה צבאית גבוהה משל הייב, שחאלד היה זה שקשר קשר עם האיש בלבנון ושחאלד גייס את הייב למבצע. לפיכך, טען שראוי כי עונשו יהיה קל בצורה משמעותית מזה של חאלד.
נתנו דעתנו להבדלים אלה, אלא שמולם ניצבות עובדות המגמדות את השוני בין השניים. חאלד הודה באשמה מייד כשנתפס ואם בכך אין רבותא משום שהוא נתפס בכף, הרי שהוא גם שיתף פעולה עם המשטרה והסגיר למעשה את עאדל שהיה הקודקוד של המבצע ושבזכות חאלד הושמה גם עליו יד החוק. בכל מקרה, אף שאיננו מקבלים את הטיעון לפיו היה חלקו של הייב זניח והתקשרותו למקרה הייתה אקראית, מקבלים אנו את הטענה שחלקו היה קטן מחלקו של חאלד. לפיכך, תוך שקילת כל הנסיבות, הגענו למסקנה, כי יש להחמיר בעונשו של הייב בצורה משמעותית. אם כי לא כפי עונשו של חאלד. אנו מחליטים להטיל עליו 9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. הקנס שהוטל עליו יבוטל.
7. סוף דבר, אנו דוחים את ערעורי עאדל והייב ומקבלים את ערעורי המדינה בשני המקרים ומגדילים את עונשם של עאדל ושל הייב כפי שנקבע בסעיפים 5 ו6- לעיל.
ניתן היום, כ"ח באדר תשנ"ט (16.3.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98052810.J03