פלוני נ. בירושלים בית הדין הרבני

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5278/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני בירושלים בתיק 1373002/12 מיום 19.6.2023 בשם העותר: עו"ד יוסי נקר פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מופנית כלפי פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מיום 19.6.2023. במסגרת החלטה זו התקבל ערעורה של המשיבה 3 (להלן: המשיבה), על החלטתו של המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), מיום 1.5.2023. כפי שעולה מן העתירה ומן ההחלטות שצורפו לה, העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2013 ולהם ארבעה ילדים. בני הזוג התגוררו בעבר עם ילדיהם בטבריה, עד שעברו לגור בבית שמש בעקבות עבודתו החדשה של העותר, כאח בבית חולים בירושלים. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגישה המשיבה תביעת גירושין, וחזרה להתגורר בטבריה עם ילדיה. בתגובה לכך, הגיש העותר בקשה לבית הדין האזורי להורות למשיבה להשיב את הילדים לבית שמש. השתלשלות האירועים וההחלטות שניתנו ביחס להליך זה מתוארות בפסק דינו של בית משפט זה מיום 24.1.2023 בבג"ץ 176/23 פלוני נ' בית הדין הרבני בירושלים, ולצרכי עתירה זו אין צורך להידרש אליהן. לענייננו רלוונטית החלטתו של בית הדין האזורי מיום 1.5.2023, שבה נקבע, בעיקרו של דבר, כי לאור רצונו של העותר לעבור ולהתגורר בצפון הארץ בסמוך לילדיו, ניתן לאפשר משמורת משותפת על הילדים בתנאים שפורטו בהחלטה. בית הדין האזורי קבע כי בשלב זה, ככל שלא יתגלעו בעיות מיוחדות, אין צורך במינוי עובדת סוציאלית או בפיקוחה; וציין כי אם יעלה קושי בשל המרחק שבין מקום עבודתו של העותר בירושלים לבין ביתם של הילדים בטבריה, אזי ההחלטה תישקל בשנית וייתכן והיא תשונה. המשיבה ערערה על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול, ובפסק דינו מיום 19.6.2023 – שהוא זה העומד במוקד העתירה – קיבל בית הדין את הערעור. בית הדין הגדול ציין בפסק דינו, בתמצית, כי המרחק בין מקום עבודתו של העותר ובין מקום מגורי הילדים, בהצטרפו לגורמים נוספים, מעלה תהיות באשר לאפשרות לקיים משמורת משותפת בתנאים שפורטו בהחלטת בית הדין האזורי. לפיכך קבע, כי קודם למתן הכרעה סופית בעניין המשמורת המשותפת, יש לקבל תסקיר מלשכת הרווחה בטבריה שבגדרו ייבדקו מקרוב התנאים הפיזיים לשהות הילדים אצל אביהם וכן רצונם של הילדים, ותינתן המלצה בנושא – ורק לאחר מכן יושב העניין להחלטתו של בית הדין האזורי. מכאן העתירה שלפנינו. עיקר טענתו של העותר היא כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול "הופך החלטה חלוטה" של בית הדין האזורי המורה על משמורת משותפת, וכן כי ההחלטה פוגעת בעקרונות הצדק הטבעי, מקום שבית הדין הטיל ספק במסוגלותו ההורית של העותר, ללא סיבה מוצדקת לכך. עוד נטען כי הבדיקה על-ידי לשכת הרווחה צריכה הייתה להיעשות לפני החלטת העותר על מעבר לצפון, והייתה צריכה להתבצע גם ביחס למשיבה; וכן כי אין מקום לבחון את רצונם של הילדים בכל הנוגע להסדרי המשמורת. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ואינו מתערב בשיקול דעתם אלא במקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש להעניק סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 5094/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (6.7.2023); בג"ץ 6343/19 תורג'מן נ' הרב הראשי לישראל, פסקה 3 (31.10.2019)). ענייננו אינו נמנה עם מקרים אלה. טענותיו של העותר הן בעלות אופי ערעורי מובהק, ומופנות נגד שיקול הדעת שהפעיל בית הדין הרבני הגדול, במסגרת הסמכות הנתונה לו. המבקש לא הצביע על כל החלטה של בית הדין האזורי, לא כל שכן החלטה חלוטה, המורה על משמורת משותפת, קודם להחלטת בית הדין האזורי מיום 1.5.2023 שעמדה במוקד הערעור, ולפיכך טענתו בדבר "הפיכת החלטה חלוטה" אינה ברורה. די בכך כדי לדחות את העתירה, לפי אמות המידה להתערבות שתוארו לעיל. מעבר לצורך ולגופם של דברים יוער, כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אינו מכריע סופית בשאלת המשמורת המשותפת, אלא אך מבקש לקבל מידע רלוונטי נוסף טרם הכרעה בנושא. גם מטעם זה אין כל הצדקה להתערב בו. סוף דבר: העתירה נדחית ללא צורך בתשובה. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ד בתמוז התשפ"ג (‏13.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23052780_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1