גילה ארז נ. מלי גטניו

החלטה בתיק רע"א 5275/11 בבית המשפט העליון רע"א 5275/11 בפני: כבוד השופטת מ' נאור המבקשת: גילה ארז נ ג ד המשיבים: 1. מלי גטניו 2. עזבון המנוח ארז עזרא ז"ל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.4.2011 בה"פ 475/07 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן בשם המבקשת: עו"ד חמי דונר פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שלא לבטל פסק דין הצהרתי שניתן על ידו בהיעדר הגנה. 2. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה נגד המנוח מר ארז עזרא ז"ל ונגד אשתו – היום אלמנתו – שהיא המבקשת שלפניי, וכן נגד חברה בע"מ (להלן: החברה המשכנת). בהמרצת הפתיחה נטען כי המנוח הוא אבי ילדיה של המשיבה אך הוא לא שילם את המזונות שנקבעו להם בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל שהחוב בו עומד על סכום ניכר. כן נטען בהמרצת הפתיחה כי דירה בחולון הרשומה על שם החברה המשכנת נרכשה על ידי המנוח ואשתו אך מאחר שהיא רשומה עדיין על שם החברה המשכנת, ראש ההוצאה לפועל אינו מאפשר להטיל על הדירה עיקול. על כן, ביקשה המשיבה בהמרצת הפתיחה כי בית המשפט יצהיר שהמנוח והמבקשת הם בעלי הדירה ויורה לרשם המקרקעין לתקן את הרישום בהתאם. ביום 12.10.2010 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה שנעתר למעשה להמרצת הפתיחה. המבקשת הגישה במועד בקשה לביטול פסק הדין שניתן כאמור במעמד צד אחד. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי השיקול העיקרי שעל בית המשפט לשקול הינו סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול היה ופסק הדין יבוטל והוא יורשה להתגונן במשפט. בהקשר זה קבע בית המשפט כי טענת המבקשת לפיה המנוח אינו אבי ילדיה של המשיבה, אינה מהווה הגנה מפני התובענה ומפני בקשת הסעד בעניין רישום הבעלות בדירה. כמו כן נקבע כי המבקשת לא הכחישה שהיא והמנוח הינם בעלי הדירה – וזהו כל הסעד שניתן בפסק הדין. בית המשפט הוסיף כי המבקשת "לא הביאה כל ראיה לכך ש[המנוח] אינו בעל הזכויות בדירה ואף לא העלתה טענה כזו". על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. עם הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. 3. ביום 19.7.2011 הורתי למשיבים להגיש עד ליום 26.7.2011 תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה קבעתי כי "אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך". על אף החלטתי זו עד עתה לא הוגשה כל תשובה מטעם המשיבה. יתר על כן, ביום 31.7.2011 נשלחה למשיבה מטעם מזכירות בית המשפט התראת חוסר מעש. בהתראה נכתב מפורשות כי חלף המועד להגשת התשובה וכי "אם ברצונך להגיש בקשה מתאימה (הארכת מועד או כל הסבר לגבי אי הגשת התגובה במועד) בעניין זה, עלייך לעשות כן בכתב תוך עשרה ימים". בהתראה אף צויין כי "בהעדר תגובה, יועבר התיק לשופט/רשם, למתן החלטה". ממזכירות בית המשפט נמסר לי כי עד עתה טרם נתקבלה תשובה וכי המשיבה אומנם ניסתה להגיש מסמכים שונים אך כולם נדחו מהמרשם משהוגשו שלא על פי הנהלים והם ממילא אינם בפניי. 4. בנסיבות אלה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בית המשפט קבע כזכור כי המבקשת לא הכחישה שהיא ובעלה הם בעלי הדירה וכן נקבע כי המבקשת "לא הביאה כל ראיה לכך ש[המנוח] אינו בעל הזכויות בדירה ואף לא העלתה טענה כזו". ואולם, בכתב התשובה שצורף לבקשה לביטול פסק דין נטען מפורשות כי "הזכויות בדירה הנ"ל הינם שלה בלבד [של המבקשת – מ"נ], מאחר והכספים למימון רכישת הדירה ניתנו ע"י הוריה המנוחים בלבד. ולכן ל[מנוח] אין כל זכויות בדירה הנ"ל". כתב התשובה נתמך בתצהיר. על כתב התשובה יש חותמת "נתקבל" של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי צדק בכך ששאלת האבהות אינה רלבנטית להליך הנוכחי. ואולם, נוכח האמור במסמכים שצורפו לבקשה לביטול פסק דין לא ניתן לומר כי הטענה שלמנוח אין זכויות בדירה לא נטענה כלל. על כן בנסיבות אלה החלטתי לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר אליו לדיון את הבקשה לביטול פסק דין מבלי שאביע לגופו של עניין כל עמדה. למען הסר ספק המבקשת תגיש לבית המשפט המחוזי תוך 5 ימים כשימי הפגרה נמנים העתק נוסף של הבקשה לביטול פסק הדין יחד עם כתב התשובה והתצהיר שנלוו אליו. מאחר שלא הייתה לפניי תגובת המשיבה 1 אבהיר כי כל טענות הצדדים שמורות להם והם רשאים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להשלמת טיעון והבאת ראיות לגבי הטענה, שהיא עיקר העניין, לפיה לא היו למנוח זכויות בדירה. בית המשפט יפעל בעניין זה כחוכמתו. 5. הערעור מתקבל אפוא כאמור לעיל. לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד באב התשע"א (24.8.2011). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11052750_C05.doc/שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il