אריה בר און נ. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 527/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 527/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. אריה בר און 2. אונית בר און נ ג ד המשיב: הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר זיו) מיום 13.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 7681-02-09 בשם המערערים: עו"ד שדה שמואל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר זיו), מיום 13.1.2010 בת"א 7681-02-09, בה החליט לדחות את בקשת המערערים לפסול עצמו מלדון בעניינם וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. 1. המערערים הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד המשיב להצהיר כי הלוואה שלקחו ממנו נפרעה במלואה ולכן דין המשכנתא הרשומה על דירתם, להימחק. יחד עם הגשת התביעה ביקשו המערערים ליתן להם סעד זמני במעמד צד אחד האוסר על פינויים מהדירה. בהסכמת הצדדים ניתן צו האוסר על פינוי המערערים מהדירה תוך שהמערערים מתחייבים לשלם סכומים מוסכמים באופן מידי חודש, ונקבע דיון במעמד הצדדים אשר נדחה בהסכמה מספר פעמים, עד שנערך לבסוף ביום 13.1.2010. 2. במועד הדיון, הודיע בית המשפט כי מחמת שביתה במזכירות התיק אינו נמצא לפניו. לטענת המערערים, בית המשפט קטע את דברי בא כוחם שהחל לטעון כי אין שעבוד על הדירה ואף אין ויתור על טענה בדבר דיירות מוגנת, התבטא בכעס ובקול רם, ואמר : "לא מעניין אותי אם יש שעבוד על הנכס או לא או דיירות מוגנת או לא" , "החלטות בית הדין לחוזים אחידים אינם מחייבים אותי" "רק החלטות בית המשפט העליון" "אני לא אוהבת חייבים", "או שתשלמו או שאני אבטל את הצו". באת כח המשיב ביקשה לחקור את המערער 1 ובא כח המערערים ביקש להביא ראיות בתיק, אך בית המשפט סירב לבקשות, קבע כי אין צורך בחקירות והורה על הגשת סיכומים בכתב, כאשר סיכומי המערערים אמורים להיות מוגשים עד 25.1.2010. בא כח המערערים ביקש זמן ארוך יותר להגשת הסיכומים וציין כי הוא נמצא בחופשת מחלה עד יום 23.1.2010. בית המשפט סירב לבקשה שכן קבע כי כל עוד עומד בתוקפו הצו הזמני, אין מקום למשיכת זמן. לאור החלטה זו ביקש בא כח המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו בנימוק כי גילה את עמדתו בבקשה. לאחר דברים אלה החליט בית המשפט כי יאפשר לחקור את המערער 1. אז הודיע בא כח המערערים כי אינו חוזר בו מהבקשה לפסילה. 3. בית המשפט החליט כי אין כל בסיס לבקשה הפסילה וכי העובדה שלא האריך את המועד להגשת סיכומים בבקשה לסעד זמני אינה מעידה על דעה מוקדמת ו/או על כל נימוק אחר המצדיק פסילת שופט וכי אינו סבור שהפסילה ראויה בנסיבות. עוד הוסיף כי אם בא כח המערער עומד על כך יתיר את חקירת המערער 1, אלא אם באת כח המשיב קיבלה את עמדת בית המשפט כי אין מקום לחקירה כאמור. מכאן הערעור שלפניי ועימו הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. 4. המערערים טוענים כי לא הסכימו לוותר על חקירת המצהירה מטעם המשיב. לדעתם, מכלול הנסיבות מלמד כי לבית המשפט היתה דעה קדומה והוא היה נעול בדעתו לבטל את צו המניעה מבלי לשמוע ראיות וכי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הדברים שאמר בית המשפט ושלא נרשמו בפרוטוקול. בקשתם לתיקון הפרוטוקול נדחתה ביום 17.1.2010 ללא נימוקים. המערערים טוענים כי בית המשפט קיפח את זכויותיהם הדיוניות והמהותיות כאחד וכי רק לאחר שנתבקש לפסול עצמו, הסכים כי המערער 1 בלבד ייחקר. לטענתם, יש בקביעותיו ובהתבטאויותיו של בית המשפט כדי להעיד כי גיבש עמדתו הסופית בתביעה ובבקשה למתן הסעד הזמני באופן היוצר חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. תוצאת הדברים היא כי המערערים יפונו מדירתם בטרם נשמע קולם באופן בו נפגעת זכותם להליך הוגן. 5. דין הערעור להידחות. כבר נפסק בעבר כי אופן ניהול הדיון הוא בסמכותו ובמסגרת שיקול דעתו של בית המשפט. לא אחת אף נפסק, כי חוסר שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שניתנו בעניינו אינו מקים עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור – על-פי סדרי הדין (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 175-177 (2006)). ע"א 10619/02 אילן בן עמי נ' עו"ד מיכאל קידר (לא פורסם, 30.12.2002)). כאמור, בית המשפט סבר כי אין מקום לחקירת המצהירים במסגרת הבקשה למתן סעד זמני וכי ההכרעה תינתן על יסוד הסיכומים שיגישו הצדדים במועדים שקבע. בית המשפט נימק החלטתו בכך שאין מקום למשיכת זמן כל עוד עומד בתוקפו הצו הזמני. מבלי להביע עמדה באשר לצדקתה ולנכונותה של ההחלטה, הרי שלא מצאתי כי עולה ממנה דעה קדומה כלשהי מצדו של בית המשפט כלפי המערערים או כי יש בה להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיהם. טענות המערערים כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש ייגרמו להם נזקים עצומים ובלתי הפיכים, אינן מקימות עילה לפסלות בית המשפט, אלא מדובר בטענות לגופו של עניין אשר עליהם להעלות בפני בית המשפט קמא והן יידונו לגופן במסגרת ההחלטה בבקשה. אשר להתבטאויות בית המשפט; כאמור, הבקשה לתיקון פרוטוקול סורבה על ידי בית המשפט ומהחלטה זו עולה כי בית המשפט מכחיש את ההתבטאויות המיוחסות לו. גם אם אצא מנקודת הנחה כי אכן נאמרו ולו חלק מהדברים, הרי שרק אם יוכח כי יש בהתבטאויות משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפני השופט, יש לפסול אותו. ואולם במקרה דנן, לא שוכנעתי כי התבטאויות אלה, ככל שנאמרו, ימנעו מבית המשפט להעריך את טיעוני הצדדים בתיק לגופם במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני וכי יכריע בבקשה על יסוד החומר שיובא בפניו באופן מנומק. מובן כי אם ההחלטה בעניין לא תהא לשביעות רצון המערערים תהא פתוחה בפניו הדרך בפניהם להשיג גם עליה. לסיכום, משלא קמה עילה לפסילת בית המשפט הרי שדין הערעור להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליכים. כמובן, שאין באמור כדי למנוע מהמערערים לפנות פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לדחיית מועד הגשת הסיכומים, שתידון, כך ניתן להניח, על ידי השופטת ב' בר זיו ובהיעדרה על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ו' בשבט התש"ע (21.1.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10005270_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il