יגאל ג'רבי נ. נדאל מולחם

פסק-דין בתיק ע"א 5268/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5268/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: יגאל ג'רבי נ ג ד המשיבים: 1. נדאל מולחם 2. פוליצר חדרה בע"מ 3. כלל חברה לביטוח בעמ 4. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 483/07 שניתן ביום 16.6.2010 ע"י כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ז' בטבת התשע"א (14.12.10) בשם המערער: עו"ד יואל גולדברג בשם המשיבים: עו"ד אבי אלבינצר פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.10 (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר) בת"א 483/07. 1. המערער, יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.2.02 בעודו נוהג ללא ביטוח במכונית מרצדס שאך זה נטל בכוח הזרוע מבעל חוב במסגרת עיסוקו כמלווה בריבית בשוק האפור. רכבו של המערער התנגש ברכב מסחרי בו נהג המשיב 1 בשירות מעבידתו המשיבה 2 ובעת שהיה מבוטח על ידי המשיבה 3 (להלן: כלל). 2. בית משפט קמא כי מאחר שהמערער נטל את מכונית המרצדס בכוח הזרוע, אין לראות בכך "היתר" של בעל הרכב, ובהיעדר כיסוי ביטוחי לנהוג ברכב אין המערער נכנס בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ויש לבחון את התביעה על פי דיני הנזיקין. בהמשך לכך, נקבע כי משיב 1 גרם לתאונה ברשלנותו, ובהיעדר רשלנות תורמת מצידו של המערער החבות במלואה חלה על כלל, המבטחת של הרכב בו נהג המשיב 1. על קביעה זו של בית משפט קמא אין חולק והערעור שלפנינו מתמקד בשאלת הנזק בלבד. 3. המומחה הרפואי מטעם בית משפט קמא, קבע למערער נכות אורתופדית משוקללת של 28% (20% בגין פגיעה בברך הימנית, ו-10% בגין פגיעה בקרסול ימין) והצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. לאור הסכמה זו, פסק בית משפט קמא למערער פיצוי בסכום גלובלי של 600,000 ₪ ללא פירוט ראשי הנזק והחישובים העומדים ביסודם. עם זאת, ציין בית משפט קמא את השיקולים שעמדו לנגד עיניו, ביניהם נתוניו של התובע, גילו, הנכות שנגרמה לו, שיעורה וטיבה, האשפוז והטיפול הרפואי להם הוא נזקק וכן "התרשמותי מן התובע, עיסוקו וכושרו, לרבות מידת האמינות שביכולתי לייחס לתובע ולעדותו. הערכתי כי יש קשר קלוש בין שומות מס ההכנסה שהוצאו לתובע לבין המציאות וכן בעיתיות של ממש באשר לפסיקת הפיצויים בראש הנזק של הפסד ההשתכרות, גם ובעיקר מבחינת ייחודן של טענות התובע, וייחודיות עיסוקו". 4. המערער הלין בערעורו על מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותו. טענתו המרכזית של המערער היא כי בהתאם לשומת מס שהוצאה לו על ידי פקיד השומה בגין עיסוקיו כמלווה בשוק האפור, יש לחשב את הפסד השתכרותו על פי בסיס שכר של כ-120,000 ₪ לחודש ומאחר שבתביעה על פי פקודת הנזיקין עסקינן, לא חלה – כך על פי טענתו - המגבלה של שילוש השכר הממוצע במשק. לטענת המערער, הנכות התפקודית שלו גבוהה משיעור הנכות הרפואית ויש להעמידה על 40%. בתצהיר עדות ראשית טען המערער כי "החבלות מגבילות פעילותי בענף ההלוואות באופן ניכר עקב היעדר ההרתעה מפאת היותי נכה וצולע" (סעיף 9), ובעדותו בבית המשפט הסביר כי "[...] אובדן מוחלט של כושר עבודה בענף ההלוואות על הבעייתיות שבתחום הזה, קרי האלימות וההרתעה שצריכה להיות לך מול לווים על מנת שתוכל להיות כריש בתחום הזה" (עמוד 75 בפרוטוקול מיום 16.6.10) ... גם כיום אם יהיה צורך, אני אריב. [...] היחס אלי כאלים עזר לי בעבודה. יודעים שלא צריך להתעסק איתי" (עמוד 70 בפרוטוקול מיום 8.6.08). על פי שני פרמטרים אלה: בסיס שכר של כ-120,000 ₪ ופגיעה של 40% בכושר השתכרותו, טען המערער כי הסכום שנפסק לזכותו נמוך עד מאוד מהפיצוי המגיע לו, העומד על פי חישוביו על כ-15 מליון ₪. 5. דין הערעור להידחות. ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהערכתה של הערכאה הדיונית את הנזק. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ענייננו בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במקרה כזה, מצטמצמות העילות להתערבות ערכאת הערעור רק למקרים בהם קיימת חריגה בולטת וקיצונית מגבולות הסבירות (ראו רע"א 2587/98 מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי (לא פורסם, 23.8.1999) (להלן: מיידנברג); ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם 23.3.2008); רע"א 2628/09 לוין נ' עשור (לא פורסם 21.9.2009)). בעניין מיידנברג, בית המשפט מנה את הנימוקים העשויים להביא להתערבות בית המשפט בערעור על פסק דין שניתן בפשרה, ביניהם: חריגה מסמכות; תוצאה בלתי סבירה לחלוטין; התעלמות מטענות הצדדים; בית המשפט לא נתן לבאי כוח הצדדים לטעון את טענותיהם; טעמים אחרים שבגינם לא ניתן להשלים עם תוצאת פסק הדין, כמו למשל, טעות של בית המשפט בהבנת ההסכמה בין הצדדים. כל עילות ההתערבות הנ"ל לא מתקיימות בענייננו ואין לומר כי פסק הדין חורג ממתחם הסבירות. מטבעה של פשרה שאינה הולמת תמיד את שאיפותיו של התובע. הטעם להתערבות בפשרה אינו יכול שיהיה מעוגן בדיות הסכום שנפסק או במידת שביעות רצונו של התובע (ראו ע"א 364/89 עותמאן נ' בויארסקי (לא פורסם, 25.3.1993)). בענייננו, רשאי היה בית משפט קמא להעריך את השפעתה של הנכות הרפואית על כושר השתכרותו של המערער כפי שהעריך, ואין בפיצוי שנפסק חוסר סבירות המצדיק את התערבותנו. 6. שומות המס שהוצאו למערער על פי מיטב השפיטה, הוצאו לאחר התאונה, והדבר לא נעלם מעיני בית משפט קמא שאף ציין בפסק דינו כי "יש קשר קלוש בין שומות מס ההכנסה שהוצאו לתובע לבין המציאות". לא למותר לציין כי במסגרת פסק הדין שניתן בשאלת האחריות קבע בית המשפט כי למערער עבר פלילי מכביד והוא לא רוחש אמון לעדותו. עוד נזכיר את ההלכה לפיה יש ליתן משקל מוגבל, אם בכלל, לשומת מס הכנסה שנקבעו לאחר התאונה, וכפי שנאמר בע"א 523/87 שחאדה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(1)385, 389-388 (1989): "הסברה היא, שהמערער היה מוכן לשלם לשלטונות מס הכנסה מס על הכנסה גבוהה מזו שהייתה באמת ולבד שהכנסה גבוהה זו תשמש מפתח לקביעת הפסד השכר שלו במשפט. מובן שהעובדה, ששלטונות המס קיבלו דו"ח מופרז זה וקבעו שומה לפיו, אינה מעלה ואיננה מורידה לענייננו". כן רשאי היה בית משפט קמא במסגרת שיקול דעתו, שלא ליתן משקל - הן במישור העובדתי ושמא גם כעניין שבמדיניות משפטית - לטענת המערער כי נכותו האורתופדית פגעה בהשתכרותו בפועל או בכוח כמלווה בשוק האפור, עקב אבדן "כושר ההרתעה". 7. סופו של דבר שדין הערעור להדחות. המערער ישא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 20,000 ₪. ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"א (2.1.2011). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10052680_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il